בקשה | תמלול שיעורי תורה עבור AI
-
@צבי-דורש-ציון זה מערכת מאוד חדשה ונסיונית, היא עוד לא נפרסה ליצור, אז לא אמור להיות דבר כזה
-
לכל המעוניין אתם יכולים לשלוח לי שיעור תורה
באגדה או בהלכה
לא בגמרא - כרגע.בעברית בלשון הקודש
באידיש ובאנגלית.ולקבל את השיעור לא רק מתמולל
אלא גם ערוך ומוכן להדפסה.
כתוב בצורה כל כך יפה שממש ניתן להדפיס בספר.כרגע ניתן לשלוח שיעור אחד בחינם.
למייל
yudataub@gmail.com -
@NH-LOCAL
רגע, רק חסר להשוואה את עברים AI, או באתר הזה [זה אותו דבר]
איפה הקובץ שלך?מישהוא יכול לעשות השוואה מסודרת בין כל ה3?
הנה קובץ מקול הלשון [6:09]
זה קובץ שממש מתאים מבחינת הגיה ואיכות בינונית כך נראה לענ"דמסר של חיזוק לימי המלחמה - לשאת בעול צער הנאנקים - הרב אליהו דיסקין - 36008142.mp3
אני מתנדב לעשות בעברית AI ובאילבן לאבס,
מי יכול לעשות בג'מיני?
תכף מעלה את התוצאותאילבן לאבס
Speaker 1
כל הלשון. כל התורה בכל מקום.Speaker 2
(ערבית).Speaker 3
צריך להיות נוסה בעול עם חברוי. אנחנו לא נמצאים בקו החזית. מחבלים לא הסתובבו בחצרות שלנו, לא נכנסו לתוך החדרים שלנו. לא היינו בטווח האש, לא היינו בני ערובה. אבל צריך להיות נוסה בעול. אלפים ואלפים מאחינו בני ישראל ו-- בישראל יהודים, עברו ועוברים דברים נוראיים. כתוב על מойשе רבנו, שזכה להיות מושעיון של ישראל, רבן של ישראל. אנחנו לא יודעים מה הגדלות של משה רבנו, באמונה, בבתוכן, בעברית אספמידס, בהשגות אלוקיות. אבל מה שהתורה כן מלמדת אותנו על משה רבנו, את המעלות שהתורה כותבת ללמד אותנו, למה הוא נבחר? "ויהי ויהי יומים אורה בימוהם ויגדל משה ויצא אל אחוב וירא בסבלו יסום. וירא איש מצרי מה כאיש עברי מאחוב ויפן כה וכה ויכעס המצרי ויתמנהו בכל". נוסה בעול. משה רבנו היה מסוגר-- ממ-- מסודר. הוא חי כמו נסיך בבית של פבל, לא היה חסר לו כלום. ילד, נער, אולי לא ילד, נער, ויגדל. אבל, "וירא בסבלו יסומו", אומרים חז"ל הקדושים, נושא בעול, רע משה גדול על קטן, קטן על גדול. עבודת גברים לנשים, נשים לגברים. נשא בעול בצער. הוא עצמו כופף את עצמו לשאת בחומר ולבנים. עד כדי כך הוא נשא בעול, שסיכן את עצמו למוות, כשהוא הרג את המצרי, להושיע את ה-- יהודי המוכה. והיה צריך בשביל זה לדלות ארבעים שנה גלות. נוסה בעול. א' ב' של יהודי. מרן החפץ חיים זצ"ל במלחמת העולם הראשונה, הוא היה אז קרוב לגיל שמונים. לפי הגרסה של המשפחה הוא היה מעל גיל שמונים. ארבע שנים של המלחמה. לא ישן על המיטה, ישן על הארץ. אמר: בחורים יהודים ישנים בתעלות, בשוחות. איך אני יכול לישון על המיטה? נוסה בעול. רבותיי, רק לחשוב מה קורה. מדובר על למעלה משש מאות הרוגים, למעלה מאלפיים פצועים. רשימה של מאות פצועים קשה, רחמנא ליצלן. כמה עלולים להישאר נכים לכל החיים, מהפצועים. (אחורי מיקרופון) מדובר על מספר חוששים לקרוב למאתיים שבויים, שזה "נורא נורא עז".Speaker 4
... גזירה נוראה. לא דיברנו על נפגעי חרדות. אתם יודעים מה זה טראומה של נשים וילדים, ששומעים יריות, קרבות רחוב, שנכנסו לבתים שלהם? גם אם הם שרדו את התופת, איזה צלקת! זה לכל החיים. מי שזוכר שהייתה התקפת טילים בצפון, לא קטיושות, אלא טילים, טילים של טון, של חצי טון. סיפר לי מנהל חדר בצפת, הייתה התקפת טילים בשנת תשס"ו כדומה, לפני שבע עשרה, שמונה עשרה שנה. הוא אומר לי: היה אצלנו בחדר ילד בכיתה ח'. ארבע, חמש שנים אחרי התקפת הטילים, הוא לא התפתח. הוא סבל מ-- נפשית, שכלית, היה מוגבל. החרדה של התקפת הטילים השפיעה עליו, שהוא לא יצא מזה כל החיים.Speaker 3
רבותיי, מדובר באלפי נפגעי חרדה. על זה לא מדברים בכלל. שהשם ישלח לכולם רפואה שלמה. רפואת הנפש, רפואת הגוף, שיצאו מזה. אבל יש כאלה שסוחבים את זה, השם ירחם. מדובר בגזירה נוראה. היקף של-- אלפי משפחות, לכל אחד יש כל הרוג, כל נעדר. אלמנות, יתומים, עגונות, משפחה מורחבת שחרב עליהם עולמם.Speaker 4
(שקט)Speaker 3
אלפים במעגל הזה של אלמנות, יתומים, משפחות של פצועים, משפחות של נפגעי חרדה. אין לנו מושג מה עובר עליהם. העולם שלהם השתנה. ועל כולם, חז"ל הקדושים אומרים ששבי קשה מכולם, שזה כולל את הכול: רעב, חרב, דבר. רבותיי, גלעד שליט אחד.Speaker 4
(שקט)Speaker 3
כל היישוב פה נשא בעול ממה שהוא עבר, כדומה שש שנים. אתם יודעים מה זה להיות בתוך איזה מחסן דלוח, מרתף עמוק בעמקי עזה? אף אחד לא יודע איפה אתה נמצא. לחשוב להיות שם שעה, עשרים וארבע שעות, בן אדם יחשוב על עצמו. ליד רוצחים אכזריים שחיי אדם אצלם כקליפס אשום. כל רגע יכולים להרוג אותך, ואתה נמצא שם, ואתה לא יודע אם אי פעם תזכה לצאת מפה, לראות את אור השמש, לחזור לאבא ואימא, אישה וילדים.Speaker 4
(שקט)Speaker 3
ואנשים נמצאים שם עכשיו. שמעתי גרסה שמדובר קרוב למאתיים, ועוד לא יודעים הכול בלגן. כאוס אחד גדול. כל שעה זה נצח של גיהינום, כל שעה. נוסה בעול מה עובר עליהם. נוי רוני רוי. הדבר הראשון להיות נוסה בעול.Speaker 1
עולם שלם של תוכן מחכה לך בכל הלשון. אפס שלוש שש אחת שבע אחת אחת אחת.
עברים דברו עברית
כל הלשון, כל התורה בכל מקום. ואפי דיבי הסלולה שבזוייך הסלולה בוודאי גם נשום נמצאו השם מזמרה. צריך להיות נויסה בעול עם חבירוי. אנחנו לא נמצאים בקווחזית. מחבלים לא הסתובבו בחצרות שלנו, לא נכנסו לתוך החדרים שלנו. לא היינו בטווח האש, לא היינו בפני ערובה, אבל צריך להיות נויסה בעול. אלפים-אלפים אחינו בישראל יהודים עברו ועוברים דברים נוראים. כתוב על מוישה רבינו שזכה להיות מוישיון של ישראל, רבון של ישראל. אנחנו לא יודעים מה הגדלות של מוישה רבינו באמונה, בביטחון, בעברידסמידס, בעשרות אלוקיות, אבל מה שהתרף כן מלמדת אותנו על מוישה רבינו, את המעלות שהתורה כותבת ללמד אותנו, למה הוא נבחר. ויהי ויום ימורא בימואם, ויהי יגדל מוישה, וייצא אל אחוב, ויר בשבלו יישון, ויר איש מצרי מה כאיש עברי מרכוב, ואייף בן כוי וכוי, ויחסא מצרי, ויתמנאו בחול. נוישה באול. מוישה רבינו היה מסודר. הוא חי כמו נסיך בבית של פארוי, לא היה חסר לו כלום. ילד, נער, אולי לא ילד, נער, וייגדל, אבל ביר בשבלו יישום ומום חזר הקדושי, נושא באול. רעם עשה גדול על קטן, קטן על גדול, עבודת גברים לנשים, נשים לבנות. הוא נסע באול, בצר. הוא עצמו, כופף את עצמו לשאת בחומר ולבנים. עד כדי כך הוא נסע באול שסיכן את עצמו למוות כשהוא הרג את המצרי לאושיע את היהודי המוקד והיה צריך בשביל זה לגלות 40 שנה, גלות. נוישה באול. א' ב' של יהודי. מרן החופץ חיים, זה צהל, במלחמת העולם הראשונה. הוא היה אז, קרוב לגיל 80, לפי הגרסה של המשפחה, הוא היה מעל גיל 84 שנים של המלחמה, לא ישן על מיטה, ישן על הארץ. אמר בחורים יהודים, ישנים בתעלות, בשוחות, איך אני יכול לישון על המיטה? נוישה באול, רבו יסייל, רק לחשוב מה קורה. מדובר על למעלה מ-600 הרוגים, למעלה מ-2,000 פצועים, רשימה של מאות פצועים קשה. רחמונל יצלן, כמה עלולים להישאר נכים לכל החיים? מהפצועים. מדובר על מספר חוששים לקרוב, ל-200 שבויים, שזה נוירו-נוירו-אס. גזרה נוראה. לא דיברנו על נפגעי חרדות. אתם יודעים מה זה טראומה של נשים וילדים ששומעים יריות, קרבות רחוב, שנכנסו לבתים שלהם, גם אם הם שרדו את התופת. איזה צלקת זה לכל החיים? מי שזוכר שהיה התקפת טילים בצפון, בלוקת טיושות, אלא טילים, טילים של טון, של חצי טון, סיפר לי מנהל חיידר בצפת. הייתה התקפת טילים בשנת דבשין, שם אחביו, כמדומה, לפני 17-18 שנה. הוא מלא היה אצלנו בחיידר ילד שתארחת, 4-5 שנים אחרי התקפת הטילים. הוא לא התפתח. הוא סבל מנפשית, שכלית, היה מוגבל. החרדה של התקפת הטילים השפיעה עליו, שהוא לא יצא מזה כל החיים. רבי עיסאי מדובר באלפי נפגעי חרדה, על זה לא מדברים בכלל. שהשם ישלח לכולם רפואה של אימו, רפואס הנפש, רפואס הגוף, שיצאו מזה. אבל יש כאלה שסוחבים את זה, השם יירחם. מדובר בגזירה נוראה, היקף של... אלפים משפחות. לכל אחד יש, כל הרוג, כל נהדר, אלמנות, יתומים, עגונות, משפחה מורחבת שחרב עליהם עולמם. אלפים במעגל הזה של אלמנות, יתומים, משפחות של פצועים, משפחות של נפגעי חרדה, אין לנו מושג מה עובר עליהם. העולם שלהם השתנה. ועל כולם, חז'אל הקדושים אומרים, ששבי קשה מכולם, שזה כולל את הכול, רעב, חרב, דבר, רב איסאי, דילת שליט אחת. כל היישוב פה נסע בעול, ממה שהוא עבר. תמדו משש שנים. אתם יודעים מה זה להיות בתוך איזה מחסן דלוח, מרתף עמוק בעמקי עזה. אף אחד לא יודע איפה אתה נמצא. לחשוב להיות שם, שעה, 24 שעות. בן אדם יחשוב על עצמו. ליד רוצחים אכזריים שחיי אדם אצלם תשליפס אשום. כל רגע יכולים להרוג אותך. ואתה נמצא שם ואתה לא יודע אם אי פעם תזכה לצאת מפה, לראות את אור השמש, לחזור לאבא ואימא, אישה וילדים. ואנשים נמצאים שם עכשיו. שמעתי גרסה שמדובר קרוב למתי. הם עוד לא יודעים, הכול בלגן. כאוס אחד גדול. כל שעה זה נצח של גנום, כל שעה. נויסה בעול, מה עובר עליהם? לא יראו, לא יראו. הדבר הראשון להיות נויסה בעול. עולם שלם של תוכן מחכה לך בכל הלשון. 03-617-1111
סיכום AI של עברית AI
המסר המרכזי מתמקד בחשיבות הנשיאה בעול עם אחינו בישראל בתקופה קשה זו. למרות שחלק מהציבור לא נמצא בקו החזית ולא חווה באופן ישיר את הטרור, עלינו להזדהות עם סבלם של אלפי היהודים שעברו ועוברים דברים נוראים. הדובר מביא כדוגמה את משה רבינו, שלמרות היותו נסיך בבית פרעה, בחר לשאת בעול אחיו ואף סיכן את חייו למענם.
הדובר מתאר את היקף הטרגדיה: למעלה מ-600 הרוגים, יותר מ-2,000 פצועים, מאות פצועים קשה, וכ-200 שבויים. מעבר לנפגעים הפיזיים, ישנם אלפי נפגעי חרדה, כולל ילדים שעלולים לסבול מטראומה לכל החיים. המעגל הנפגע כולל אלמנות, יתומים, עגונות ומשפחות שלמות שעולמן חרב עליהן.
במיוחד מודגש מצבם הקשה של השבויים, שלפי חז"ל שבי קשה מכל הצרות. הדובר מתאר את הסבל הנורא של השבויים המוחזקים במרתפים בעזה, כל שעה עבורם היא נצח של גיהנום, כשהם מוחזקים בידי רוצחים אכזריים ואינם יודעים אם יזכו לראות שוב את משפחותיהם.והנה עוד אחד כזה
הדרשה עוסקת בחשיבות נשיאה בעול עם אחינו בישראל בתקופה קשה זו. המרצה מדגיש שלמרות שחלק מהציבור לא נמצא בקו החזית, יש חובה להזדהות ולשאת בעול עם אלפי היהודים שעברו ועוברים דברים נוראים. הוא מביא כדוגמה את משה רבינו, שלמרות היותו נסיך בבית פרעה, בחר לצאת ולשאת בסבל אחיו עד כדי סיכון חייו.
המרצה מתאר את המצב הקשה: למעלה מ-600 הרוגים, יותר מ-2,000 פצועים, מאות פצועים קשה, וכ-200 שבויים. הוא מדגיש את ההשפעות ארוכות הטווח של הטראומה על נפגעי החרדה, במיוחד על נשים וילדים. הוא מביא דוגמה של ילד שנפגע נפשית מהתקפת טילים בצפת ולא התאושש שנים רבות לאחר מכן.
בסיום, המרצה מתאר את מצבם הקשה של השבויים הנמצאים במרתפים בעזה, כשכל שעה עבורם היא נצח של גיהנום. הוא מדגיש שחז"ל אומרים ששבי קשה מכל הצרות, וקורא לציבור להיות שותף בנשיאת העול של המשפחות הנפגעות, האלמנות, היתומים והעגונות שעולמם חרב עליהם.מחכים לכם!!
גם לחוו"ד מי עדיף
ובעיקר... מי מנסה בג'מיני? [חסום לי]
@יהודה-טאוב @NH-LOCAL -
@NH-LOCAL
הנהאנחנו עומדים ללמוד, בעזרת השם, דף ק' ג', מתחילים בדף ק' ב' עומד ב' כשהמשנה אמרה שמנשה גם כן אין לו חלק לא עולם אב. הגמרא אומרת, מנשה, למה קוראים לו מנשה על שם מה? שנושו כוח. הוא שכח את השם? דבר רחב, מנשה שהינשא אס ישראל להביא אינשו בשמיים. הוא השכיח את השם מליבם של כלל ישראל. ומנאול אונדא ליאוסא ולאלמדא אוסא, שאין לו חלק לא עולם אב אבעד, שיב, בן 12 שונו בנשה במלכי ו-55 שונו במלכי בירשלים. ויעש אשר וקשה עשו אחב, מלך ישראל. אז דורשים, כשם שאחב, אין לו חלק לא עולם הבא, כך, מנשה אין לו חלק לא עולם אבו. רב יהודה רואה מנשה שיש לו חלק לא עולם אבו, שנאמר ויספלאל אלו ואייא עשו לו, זה כתוב בדברי הימים, שאושב בתשובה. עמר אבי יוחנין ושני מקרו איכו דורשו. שנאמר הוא נסתם לזהב ולחולמם לחישורץ, בגלל מנשה בנכסקיו, מר סובע, בגלל מנשה שעשה עושה תשובה, ואילו שאר הרשעים לא עשו תשובה, והיינו לא יובד. ומר סובע, בגלל מנשה שזה לא יובד תשובה, וכולם נמשכו אחריו. אמר ביוחנין כל איימו, מנשה אין לו חלק לא עולם אבו, מרפי ידן של בעלי תשובה. זה שאומר שמנשה אין לו חלק לא עולם אבו, גורם שאנשים יחשבו ושלא מועיל תשובה, והרי מועיל תשובה. וטוני דניק רמדרבי יואכנן בן אשר עשו תשובה 33 שנה. 33 שנה האחרונים שלו הוא החי בתשובה, איך? נחשיף כתוב בין 12 שנה בן אשר במלכוי. הוא היה בין 12 שנה כשהתחיל למלוך. ו-55 שנה במלך בירשוליים, כתוב שהוא מלאך, 55 שנה. ויאז אשר או כאשר עשו ארכב מלך ישראל, מתי? כמה זמן הוא חטא, כמו ארכב? כמה מלאך ארכב? 22 שנה. אז מ-55, כשמורדים 22, עדיין נשאר 33. אותם 33 שנים האחרונים הוא חי בתשובה. יש קושיה, כידוע, ששואלים, למה זה שהוא עושה תשובה כתוב רק בדברי היומים? ואילו במלאכים, כתוב את כל המהוראות שלו, מה שהוא עשה עם עובד אזור, אז שם לא כתוב שהוא שב בתשובה. אז יש וורט שמאוד ידוע ש... כשהקדוש ברוך הוא מקבל תשובה של יהודי שחטא, אז קודם כול הוא בודק, האם לא נשארו פירות מאותה עבירה שהוא עשה. ורק אם לא נשאר שום רושם בעולם הזה, אז מועיל תשובה. כלומר, התשובה מתקבלת בשלמות רק כאשר התשובה הועילה באופן כזה שלא נשארו פירות באולם הזה. והנה מנשה שעשה עובד אזורס, אז כל עוד שהיה הרושם של עובד אזורס באולם הזה לא הועיל תשובה, אבל בדברי היום, אם ש... הרבה-הרבה שנים אחר כך, זה נכתב באותה תקופה כבר נעקר לגמרי עובד אזורס, ואז נתקבלה תשובתו. אמר, אם ירחנו משם רבשים ובערכיים, מה יתחשיב כתוב בפסוק וישמע אלו ויהי חוסר לוי, אז בדברי היום שלבנינו כתוב, ואיספר לו לילה ויהי עוסר לוי. אין שום קריא וכתיב, אבל המסורס השעה אז כותב שיכול להיות שבדברי היומים, שהיה לפני רבשים ובערכיים, היה כתוב חוסר, הוא מביא כמה דוגמאות לכך. מלמד שעוסר לוי הקדוש ברוך הוא כמינמך תרס ברוקייה כדי לקבלו בתשובה מפני מידס א-דין. המלאכים לא נתנו לתפילה שלו, לתשובה שלו, לעלות לפני כיסא הכובד, היות והיה חויתי ומכתי, אבל הקדוש ברוך הוא חתר חתירה כביכול מתחת לכיסא הכובד, כלומר עשה לו פתח מיוחד לקבל את תשובתו. ומה אביאו איכנו משם רבשים ונוחיים? מה יתחשיב כתוב בפסוק בראי שזממלוך וזיהו יוקים בן יאשייהו, וכסיב כתוב בפסוק בראי שזממלכה וזדקיהו, וכי יד ואידן אל-איהו ומלכי, האם עד אותו זמן הם לא מלכו? אלו, ביקש הקדוש ברוך הוא לאחזר, אז הוילם כולה לסוי ובוי, בשביל יהויוקים, היות והוא היה רשע, נסתכל בדוירוי, אבל הדור שלו כן היה צדיקים ונזכר את דאטוי. וכמו כן להפך, ביקש הקדוש ברוך הוא לאחזר אז כל הוילם כולה לתוי ובוי, בשביל דוירוי של צידקיהו, שהם היו רשעים, אבל צידקיהו עצמו היה צדיק, יונה מרקסי והיה עשורה בעיני השם, אז איך אתה אומר שהיה צדיק? אומר את הגימור, שאויהו ביודא לימחוז ולא עם מיכו. הכוונה לא שהוא עצמו עשה עבירות, רק שהיה בידו למחות על מעשה הרשעים ולא מכה, והרי כל שיכול למחות ולא מוכן נתפס על אנשי דורו, אומר את הגימור, במשיחה תשער. ואומר ביוחמים שמורכים ברכה, מה יתכסיב כתוב בפסוק איש חוכם נשפוט אש איש אביל ורוגז ושוחק ואין נחס. מה הפשט פה? אומר את הגמור, שהפשט הוא ככה. אומר הקדוש ברוך הוא, כועזתי על אוחוז שהיה מלך יהודה והיה רשע, ונשאתי ביד מלכה דמוסיק. אז הקדוש ברוך הוא אומר באופן כזה בן אדם הרי שב בתשובה, שהוא רואה שיש איסורים באים עליו, אבל הוא אדרבא. הוא נגרר ליותר, למעשים יותר חמורים. זיבח וקיטר ללהיים. שנאם אבא ואיזבח ללהיי דרמשק, עמקים בוי ואייאמר כי אלהיים מלכי ארום, איימא עזרי מוישום, לא איימא זבח ויעזרוני, ואיימא איולא אחשילאי לכל ישראל. אותו דבר, שוחקתי עם אמציו, ראיתי לו פנים, כביכול, פנים יפות, ונשאתי עם מלכי אדם ביודאי, אז הוא היה צריך בעצם להודות לשם ולהתקרב לשם. מה הוא עשה להפך? אייבי אלוהי משתחווה ואלוהים שנאמר ויאחה בואי אמציו מהכוסת אדומים, ויובאי אסלוהי בני עשר ויעמידם לאלוהים ולבני המשטרפם ולהם יכרתם. אז איך שעושים אתם לא עזר. אין נחס. אומר, אז פה בעין אדם אומרים שבחי ללמרדא ליודא, בכיתי לאדון ולא שם לב. חייכי ללמרדא ליודא, חייכתי אליו והוא לא שם לב. אז וילא ללמרדא ליודא בין תו לביש. אוי לא, לאותו אדון שלא יודע בין תו לביש. אז גם פה, כביכול, אשר אומר, איך שרק התנהגתי אליהם אז הם עבדו עבד אזורך. כתוב בפסוק ויבואי כל סורם מלך בובל ויש ובשאר הטובך. אומר ביוחדם שמורשים בירחיי, מוקם שמחתכו ביה לוחס. זה היה בתי הדין של כלל ישראל, של הסנדרון, שזה היה בהר הביס. אומר אב פופר, איינדא אמר אינשא, באסר דמורי, טולולי זין. באותו מקום שהבעל הבית, xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx שמה הרועה תולה את החפצים הפשוטים שלו, את התרמיל שלו, הוא תולה על היתד המיוחד הזה שהמלך תולה את כלי זינו. גם פה, איפה שהיו הסנדרונים יושבים, שמה ישבו שרי בובל ודנו... סימן על שדה בתים לא יתאונא. אומר אב חיסדא, אומר וירמי ברע, במאי תחשיב כתוב בפסוק על שדה איש עוד ציל אובארתי ועל קרם מודם חסר ליב. והנה אהלו כולוי קמשוינים, כוסו פנוף חרולים וגדר אבונו ונהרוסו. אומרת הגימור שפשטו ככה, על שדה איש עוד ציל אובארתי זה אוחוז. אוחוז הראש שגרם להפסקת לימוד התוירא וביטל את אבוידא במקדש. ועל קרם מודם חסר לב זה מנשה, שרחמונתן הגמרא אמרה לאלה שהוא מחק שיימס השם מספר התורה ובמקום זה הוא כתב שם זובד זורא. והנה אהלו כולוי קמשוינים זה אומוין, הבן של מנשה, שעלה המזבח מרוב שממונו העלה קורי עכביש. כל סופנוף חרולים זה איוקים, שהוא כיסא פניו מאורו של השם. וגדר אבונו ונהרוסו זה צדקיו, אבל פשיעו, כן היה צדיק כמו שגמרא מעלל, מכל מקום נחרב בית המקדש בימיו. מה רב חיסדאום הרב ירמי בראה ארבע קיטוסי מקבלת פני שמינה קס לייצים, קס שקרונים, קס חניפים, קס מוספחי לשנורא. קס לייצים נכסיב מושך יודא וסלודא וסלודא וסם שהקדוש ברוך הוא מושכת ידו מיליצים. קס שקרונם נכסיב דוי ראש קורם לא ייקן לגננה, כמו שהגמרא סיפרה להל בנבוסי הישראלי. קס חניפים נכסיב כי לא אילפון אף וחניפה יווה. xxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxxx איזה כתוב? תאבד אוריקוזו ואיש דם מימימו. כן בפיור, נכונו קבר פופס יארגרונם לשאינם מחליקונם. ומה רב חיסדאום הרב ירמי בראה אמרה? ומה התכסיב כתוב בפסוק לו? איסייעו נא אליך אורא ונגע לא ייקרא ואו הליך אולא, איש דם מלך אורא ונגע לא ייקרא ואו הליך אושא ותמצא איש דם סופק נידר ושאול שטוב אין הדרך. כי אם זה אי ודאי נידר, אז ממילא ניזהר. אבל בסופק הוא מורה לעצמו היתר. דבר אה אחלה, איש יארדן על אחראו, שלה אסוךוך אוראים עזרואים ואירעוראים ונגע לא ייקרא ואו הליך אורא, בן אייטלמוד שמקדיח תפשי לברעבי. אומרת הגמורה, עד כאן בערך איי עביב, עד כאן דוד המלך ברכת שלושים היות, וזו ברכה שאבא נותן, שיהיה משומר מהיר ובמראים, שיהיה לו בנים, תלמידים עגונים, שלא ישלול בייצע רע. מכאן והילך, ביכסוי אמוי. כתב בפסוק, אם הלוך ויצא ולוך, לשמוך ובכל דריך על כפיים משמחו, בנטיגו ובאמין רגליו ועל שחל ופזד דדרף, עד כאן, ביכסוי אמוי, של שלושים המלך. מכאן והילך, ביכסוי שמיים, כלומר קדוש ברוך כביכול, כביכושי ובלתהו השגבי הקידוש מכהני, והנהו, מי אומר כזה דבר שאני אענה לו כשהוא יקרא אותי, זה השם, אם הלוך וצורח, אז אה וחבדהו ומזבב הרי בשעוז. אמר רב שמיים מלך, כשמיים תפסידו כתוב בפסוק, וימון אמיר רשועים, אוי רם מזרויה, רם אותי שעובר, מפני מה עין של רשועים תלויה, העין של המילה רשועים יותר גבוהה משאר האותיות, כאילו שנעשה אודם ראש מלמטה, היות ואדם נעשה, אם הוא בן אדם שחי בבדידות ואין לו חברים ששונאים אותו, סימן שגם מלמעלה שונאים אותו, נאצ' ראש מלמעלה. כי כמו שהמשנה אומרת באובסקול, שרוח הבריאוס נויכא ממנו, אז אוטומטית רוח המוקם נויכא ממנו. אם אתה רואה בן אדם שלא אוהבים אותו פה בעולם הזה, סימן שגם למעלה לא אוהבים אותו. שאל תגמר ולא הניחת לי כלל, שלא יהיה בכלל אין. אני לא איך נאמר בלעוזר, חד-הום המנקוידא של דוד, וחד-הום המנקוידא של נחמם ומכחלי, שניהם היו אנשים שהיו להם הרבה שונאים בעולם הזה, ומכל מקום הם היו צדיקים גדולים, מאוד אהובים למעלה. אז אם כך, זה לא כלל נחרץ כי היו כאלה שלא היו כך. תונו רב בונון, מנשה או ישוני חמישים וחמישה אופונים בתור אזכאנים כנגד שניים על חוזרים. אז לפי פשט אחד פשטוס ברעש הקרנק, כשהיה מלך 55 שנה, כל שנה הוא למד את סייפה ועיקרא באופן אחר, בעיון, בחידושים, בפלפולים. היד רמה שואל איך יכול להיות כזה דבר שהוא רצח וחירף וגידף ועסק בתורה, בעיון? אז הוא אומר שזה היה בציירותו לפני שהוא היה מלך, ולכן הוא זכה להיות מלך 55 שנה. ארחוב דרש את זה באופן של 85 אופנים. ירובם דרש את זה באופן של 103. אז, בעצם, המרשור אומר שהגמרא רוצה לומר לנו שאף על פי שהם היו כל כך גדולים בתורה, מכל מקום הם בחרו את הדרך שלהם, ולכן הם קיבלו את ההונש הגדול הזה. ואחזיו וחולמלכי ישראל שכוסו בהם ויעס או רע בעיני השם, לאי חיין ולאי נידוינין. כלומר, אין להם דחייה בתחיית המתים, והם לא נידוינים בגהנם עבור החטאים שלהם. רק מה? אומר היד רמה, הם נודדים בעולם ללא שום מטרה. הנשמה שלהם אין להם מנוחה, והמלכים האלו אין להם דינו של גהנום, למה? אומר היד רמה, היות וסוף סוף הם עשו כל מיני דברים לטובת העם גם, כן? אז לכן, הזכות הזאת אומרת להם שלא יקבלו את יישורי הגהנום. כתוב בפסוק, וגם דם לא כי שופך בנשא ארבע מאוהד אב אשר מילאי אס ירושלים פלפל, לבד מחטאוזרי, אשר אך די אס יהוד או לאסורה בעיני השם, איך שייך שכל ירושלים משער לשער פלפל היה מלא דם. אומר הגמר, אוכל תרגימו, שאורג ישעיה. הוא הרג את אבי עמו, ישעיה הנובי, וצדיק כזה היה שקול כנגד, כאילו שהיו הרגים כל כך הרבה אנשים, שיהושלים על אדם. ומהרוב האומרה שאוזו צלם משהו אלף בני אודם וכל יום ויום, אורג כולם. מסביר המשהו שפשט הוא עשה פסל כבד מאוד, וזה היה צריך אלף אנשים לסחוב את זה, אבל הוא הכניס קצת אנשים שיסחבו את זה, ומרוב הקובד זה נפל עליהם והרג אותם. כמען אוזלה, עוד דרומה רבה-בבא-בכון, שקול לנשום של צדיק, איכות כנגד כל העולם כולוי, כמען דרומה ישעיה אורגה, ולכן כשכתוב מילה זו שניים פה לפה, הכוונה שהוא הרג את רק את נשאר והוא היה שקול כנגד כל העולם כולו. כסיב פסל וכסיב הפסילים. כתוב ביוסום שמנה ששם פסל, אחר כך כתוב, ועמידו השער והפסילים, לשון רבים. אמר, ביוחדן, הם מתחילו עשו פרצוף אחות. קודם כמה היא עשה פסל של פרצוף אחד, ובסוף עשו לארבע פרצופים, אז המארשום מסביר שזה יהיה, כדוגמה, כיסה הקובד, שהשכינה יש לה ארבע פונים, כמו שכתוב ביחס קלונובי, ובמילא כדי להביא, כדי לאכיס, הוא רצה לאכיס, כדי שתראה שכינה ותיכנס. אוחוז העמידו בעלייה, אוחוז לקח את הפסל והעמיד את זה בעלייה, כלומר בקומה השנייה של בית המקדש הנמר, וסמיזבוריס אשר על הגגג, על אייס אוחוז, תנות עצמו מלך, שהמלך ישעיו, הנכד של מנה, שניטץ את זה. איפה זה היה? על עלייה, בעלי. מנה שהוסיף חטא על פשע והעמיד את הפסל בתוך האיכל, אשר אוסו בבייס, אשר אמר השם על דוד ולשלום בבייס הזה, ובירושלים, אשר בבחרתם כל שפתה ישראל, אוסי משמילו אלם. הומוין, הוא הוסיף חטא על פשע והכניס את הפסל לתוך קודשי הקודש עם רחבונות אצלם. שנאמר, כי קוצר אמצו מאיסתריה והמסייך אוסר מאיסקה, כאיסקנז. מסביר את הגמור, מה הפשט? מהי כי קוצר אמצו מאיסתריה? אמר, אשמיל ונחמנם, רבי אינזן? כי קוצר אמצ איזה מילה היסטוריה, אוללך שני רעים כהיכול, כביכול, כמו שיש מקום צר שיהיה מיטה אחד או כיסא אחד, ששם לא יכולים להיכנס שני אנשים ביחד, כביכול, כמובן, שהשכינה הגדולה שאמרה, אני לא יכול להיות באותו מקום שיש את הפסל הזה. אין לי מקום פה, כביכול. אמר, אשמיל ונחמנם, רבי אינזן, כי אמרתי לה אייקרו, כשכתוב במסייך אוסר, אבי כברוך היה בוכר, מי שקוסר בו, קוינס כנד מהיום, תאוס על המסייך אוסור. הקדוש ברוך הרי מלואי כל העולם כבוד, כל העולם כולו, כל מה הים הוא קונס כנד, חוי מגבוי, כמו שרעש אומר. אז מה שייך שאין לו מקום, אבל מה? אבל זה נגרם, כי בעוונות ישראל, זה נגרם שכביכול הם גירשו את השכינה הגדולה, על די זה, שיכניסו את הפסל לבייס קוט של הקודשים, ולכן הוא בחר. אוחוז ביטל אס אבוידא וחוסם אס אטוירא. שנאמר, סויר תאודו חסויים טוירא בלימידוי, וזה כתוב בישעאה, שזה היה בנבואה, שצריכים לשמור על הטויר הגדולי שילמדו אותה, אבל אוחוז על די זה שהוא ביטל את לימוד התורה, גרם כאילו שנחתם התורה, זהו זה, לא הלכו יותר. למה הוא עשה את זה? היה כתוב במדרש, שהוא רצה לבטל תורה, והוא ידע שאם אין תורה, אם אין גדול, אם אין טיווש, אם אין צאן, אם אין צאן, אין רויה, אם אין רויה, אין אוילום. הוא רצה לבטל את הכול. מנשה קודארס אאסקורס, מחק את אסקורס שם אשם מסברי התורה וכתב את זה שעוונזורס. ואורס אין המזבח, אומון שר אפס התורא ואלה שמומיס על גבי המזבח מזה שביטל את הקורבנות. אוחוז איפ תרסא ערווה, אומון בואה לימוד, שינא מה קיו, אומון איר בואה אשמוד. ובי איך נאמר בלאזר, חד אמר שר אפס התורא, וחד אמר שבואה לימוד, ואומר לו, אימא, כלום יש לך נואם, אומוקם שיצאו זומנו? הוא אמר לו, כלום אני אוהס אלא לאכיס את בואי, רחמון אל-אסן. באמת, בגלל שלא היה לו שומן אבא, מה זה התועב הזה, הוא עשה את זה רק להכיס את בורו. כי אוס אימא יאיוקים, אומר כמו אלא יודע להגאו את זה. יאיוקים אמר, אשר, שהמלאכים שמלכו לפניי לא ידעו איך להרגיז את השם. כלום אונו, אז הוא אמר שהוא יודע יותר טוב, רחמון אל-אסן, והוא חירף וגידף, הוא אמר, כלום אונצריכם אלא לאוירוי. מי צריך את השמש? יש לנו זהב פעם, יש לך שמה, לא צריך את השמש. שאני משתמשים בו. ייטויל אוירוי, שהשם ייקח את האור לעצמו. אמרו לוי, ואלוהי כסף וזהויו, ושנאמה לי הכסף, לי עזוב, נום אשם צבאוי, סעום עליהם, כבר נוסנו לנו, שנאמה השמיים שמיים על השם, ואוס נאז למני עודם. רחמון אל-אצלון, הם רצו להכיס את הבויר אפילו בדברים כאלה שאין להם שום הנאה. אז כבר רגע, דיברנו לאל, שהספרים אומרים, שהיה, לפני שביטלו את ה... הגמרא אומרת שביטלו את היצר הרע של אבית זורא. לפני שביטלו את היצר הרע של אבית זורא, היה יצר אורא כזה גדול על זה, שאי אפשר כיום להבין את זה, איזה יצר אורא זרה. הרי הם היו תלמידי חכמים מובהקים וגדולי, גדולי תורה. החכמונן אל-אצלן, היצור היה כל כך גדול שזה תפס אותם. עומר אל-אירווה לרב-בא אומר, אם יפני מר לא אמונו אס יאיוקים, למה יאיוקים לא כתוב במשנה אצלנו שאין לו חלק לעולם הבא? משום דכסיב בי וישר דברי יאיוקים וטו יאוויסא ואהשיר אוסא ואני אמצא אולוב. מה אם אמצא אולוב? רבי אורך לרב לא זר, חד אומר שחוק הקשם אבוידס כחוב על עמוסי, אכמונן אל-אצלן, ואחד אומר שחוק הקשם שומעם על עמוסי כדי לבזות, כדי לזלזל בשם אשר. עומר אל-אי, אמר רבי ברמר לרווה, במלוכים לא שומעתי למה יאיוקים לא נמנע בין אלו שאין להם חלק לעולם הבא? בדיוקא שומעתי, מפני מר לא אמונו אס מיכו, למה מיכו לא נמנע זה שיקים את פסל מיכו, למה לא נמנע הוא בין הידיוקא שאין להם חלק לעולם הבאו, בפני שפיתוי מציע לו אייבר דרוכים, שנמא הכל אייבר ושובל עליו. הוא היה, אז יש כבר מציינים שזה לא פסוק, הם מביאים פסוקים אחרים שכתוב בשויפטים, ויובי ער אפרים עד ביסמיכו לאסס דאר, כשהוא היה מכניס אוירח. בהכנוס הסורכים שלו זה היה המצווה שהצילה אותו מזה שלא יהיה לו חלק לעולם הבא. כתוב בפסוק ואובר ביום צהרו ואי קו בים גלים. עומר רבי אייחנן זה פיסלוי של מיכו מביא רשי, כאשר כלל ישראל יצא ממצרים אז מוישי רבנו רצה להעלות אס עצמו איס יויסיף. אבל המצרים שמו את העצמות שלו בארון של מתכת וזה צלל לעומק הנילוס. אז מוישי רבני כתב את השם במפורש הלוח והשליך את זה על הנילוס, ואהרונו של יויסיף צף למעלה. מיכו בא וגנב את השם הזה ולקח את זה, ועד שהוא הגיע הסיפור הזה עם מענסי העגל ואז הוא השתמש בזה. או פשט אחר, שמיכה עשה פסל ולקח את זה עם הוא כשעברו בים סיו. וזה היה פשט ועובר ביום צורא. תניר רבי אייחנן רבנוס נאמר, מגורב, מהמקום הזה שמיכה גר שם, ושם הוא שם את הפסל עד למקום של שילוי, ששם היה המשכן בתקופה הזאת, היה מרחק סך הכל של שלושה מילים, זה הכל בין מקום אחד למקום השני. אז כשעשו את הקורבנות עלה עשן המערוכה, והתערבב עם העשן הזה של פסל מיכה שם, שעשו שם את הקורבנות לבית זורר. והוא היה עשן המערוכה ועשן פסל מיכה, מסער ומזה בזה, מרוב זה שהיו קרובים, אז היה כזה כעס עליו, ביקשו מלאך השורז לדוח ולהרוג אותו. אומר לנקודש ברוך הוא, הניחו לוי, שפתאום יצאו אלו עבר דוחים, הוא מכניס אירח, ועל דבר זה נען שהוא אנשי פלגש בגיבו. היות וכלל ישראל והיהודים לא מכרו על העניין הזה, אז היה כעס והיה כתרוג עליהם, אז הקדוש ברוך הוא נתן להם את העונש כשהיה המייסר של פלגש בגיבו, שזה גרם למלחמת אחים בין שאר השבטים לבין שבט בנאומין, ששם זה היה הסיפור העניין הזה, ונפלו כל כך הרבה אנשים במלחמה שמשאר השבטים נפלו 40 אלף איש ומשבי בנאומין נפלו המון. אז אברייסר אומרת שזה היה עונש בן השמיים היות והם לא מכרו בקוידילאי מחיסן, על קוידילאי של בוסר ודום מחיסן. על אותה פלגש היה מחואה, כל עשרה שב�ים התלכדו יחד נגד שבע בניומין, ואילו על פסל מיכה, שזה היה כל כך קרוב בכלל, על עצם הפסל הוא בפחד שהיה כל כך קרוב לארצי המערוכה, למשכנשילוי, לא מכרו, אז לכן הם נענשו שקרה מה שקרה.איך נשווה?
-
@NH-LOCAL
והנה הסיכום שלוהגמרא דנה במנשה המלך, שמלך 55 שנה בירושלים. שמו נקרא 'מנשה' על שם שהנשה את ישראל מאביהם שבשמיים. הוא התחיל למלוך בגיל 12 ועשה הרע בעיני ה' כמו אחאב. רבי יהודה אומר שיש למנשה חלק לעולם הבא כי עשה תשובה, כמובא בדברי הימים. לפי המקורות, 33 השנים האחרונות של מלכותו היו בתשובה.
מובא הסבר מדוע תשובתו של מנשה מוזכרת רק בדברי הימים ולא בספר מלכים - כל עוד היה רושם מעבודה זרה שלו בעולם, לא התקבלה תשובתו במלואה. הקב"ה עשה לו 'מחתרת' מתחת לכסא הכבוד כדי לקבל את תשובתו, למרות התנגדות המלאכים.
הגמרא ממשיכה לדון במלכים נוספים כמו יהויקים וצדקיהו, כאשר צדקיהו עצמו היה צדיק אך נתפס על כך שלא מיחה בדורו. מובא גם על אחז ואמציה שהגיבו בצורה הפוכה לייסורים - במקום לשוב בתשובה, הוסיפו לחטוא. הדיון מסתיים בתיאור החורבן, כאשר שרי בבל ישבו במקום שבו ישבו הסנהדרין.מחכה לתוצאות שלך על הקובץ שאני העליתי...
יש באג בפורום,
ניתן רק לערוך פוסטים שכבר נשלחו
אז העליתי לכאן
@NH-LOCAL
אכן,
ג'מיני הוא נבחר בוודאות
הוא 'הסוס המנצח'
והרבה יותר טוב מכל מה שהכרתי,לא נותר אלא לחכות שהתמלול שלו יפתח לכולנו.... [וכמובן בחינם, אלא מה?]...
אגב הייתי ממליץ לפי"ז להפסיק לתרום לעברית AI שהרי זה לא 'הסוס המנצח'.....
ואולי אפילו לסגור את האתר?[תוכל להגיב כמוני בפוסטים הקודמים שכתבת]
-
@אלף-שין התוצאה של ג'מיני 2.5 עבור מסר של חיזוק לימי המלחמה - לשאת בעול צער הנאנקים - הרב אליהו דיסקין - 36008142.mp3:
1 00:00:00,271 --> 00:00:03,971 כל הלשון, כל התורה בכל מקום. 2 00:00:04,807 --> 00:00:20,977 (מוזיקה) ואפילו בהסתרה שבתוך ההסתרה בוודאי גם שם נמצא השם יתברך 3 00:00:21,974 --> 00:00:25,24 צריך להיות נוֹשֵׂא בְּעֹל עם חֲבֵירוֹי. 4 00:00:26,674 --> 00:00:28,964 אנחנו לא נמצאים בקו החזית. 5 00:00:30,004 --> 00:00:32,654 מחבלים לא הסתובבו בחצרות שלנו, 6 00:00:32,914 --> 00:00:35,214 לא נכנסו לתוך החדרים שלנו. 7 00:00:36,224 --> 00:00:37,454 לא היינו בטווח האש. 8 00:00:37,944 --> 00:00:39,294 לא היינו פני הרובה. 9 00:00:40,074 --> 00:00:41,664 אבל צריך להיות נוֹשֵׂא בְּעֹל. 10 00:00:42,814 --> 00:00:49,784 אלפים, אלפים, אחינו בני ישראל, בְּיִשְׂרָאֵל יהודים עברו ועוברים דברים נוראים. 11 00:00:50,824 --> 00:00:52,774 כָּתוּב על מֹשֶׁה רַבֵּינוּ 12 00:00:53,644 --> 00:00:57,474 שזכה להיות מוֹשִׁיעָן של ישראל, רַבָּן של ישראל. 13 00:00:58,844 --> 00:01:07,534 אנחנו לא יודעים מה הגַּדְלוּת של מֹשֶׁה רַבֵּינוּ בֶּאֱמוּנָה, בְּבִיטָחוֹן, בַּעֲבוֹדַת הַמִּידוֹת, בְּהַשָּׂגוֹת אֱלוֹקִיּוֹת. 14 00:01:08,214 --> 00:01:11,454 אבל מה שהַתּוֹרָה כן מלמדת אותנו על מֹשֶׁה רַבֵּינוּ, 15 00:01:12,174 --> 00:01:15,804 את הַמַּעֲלוֹת שהַתּוֹרָה כותבת ללמד אותנו למה הוא נבחר. 16 00:01:16,534 --> 00:01:22,324 וַיְהִי בַּיּוֹמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו 17 00:01:22,834 --> 00:01:24,974 וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם. 18 00:01:26,534 --> 00:01:29,684 וַיַּרְא אִישׁ מִצְרִי מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי מֵאֶחָיו. 19 00:01:30,314 --> 00:01:31,954 וַיִּפֶן כֹּה וָכֹה 20 00:01:32,454 --> 00:01:34,764 וַיַּךְ אֶת הַמִּצְרִי וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל. 21 00:01:35,124 --> 00:01:36,154 נוֹשֵׂא בְּעֹל. 22 00:01:36,234 --> 00:01:38,554 מֹשֶׁה רַבֵּינוּ היה מסודר. 23 00:01:39,274 --> 00:01:42,774 הוא חי כמו נסיך בבית של פַּרְעֹה, לא היה חסר לו כלום. 24 00:01:43,134 --> 00:01:44,864 ילד, נער. 25 00:01:45,724 --> 00:01:47,664 אולי לא ילד, נער. וַיִּגְדַּל. 26 00:01:48,624 --> 00:01:52,774 אבל וַיַּרְא בְּסִבְלוֹתָם, אומרים חֲזַ"ל הַקְּדוֹשִׁים, נוֹשֵׂא בְּעֹל. 27 00:01:53,764 --> 00:01:58,434 ראה משא גדול על קטן, קטן על גדול, עבודת גברים לנשים, נשים לגברים. 28 00:01:58,814 --> 00:02:00,794 נָשָׂא בְּעֹל בְּצַעֲרָם. 29 00:02:01,364 --> 00:02:04,604 הוא עצמו כיפף את עצמו לשאת בְּחוֹמֶר וּלְבֵנִים. 30 00:02:05,244 --> 00:02:10,384 עד כדי כך הוא נָשָׂא בְּעֹל, שסיכן את עצמו לַמָּוֶת. 31 00:02:10,914 --> 00:02:16,264 כשהוא הרג את המצרי, להושיע את היהודי המוכה. 32 00:02:16,784 --> 00:02:19,814 והיה צריך בשביל זה לגלות 40 שנה גָּלוּת. 33 00:02:20,924 --> 00:02:22,94 נוֹשֵׂא בְּעֹל. 34 00:02:23,284 --> 00:02:24,574 א'-ב' של יהודי. 35 00:02:25,104 --> 00:02:28,584 מרן הֶחָפֵץ חַיִּים זצ"ל במלחמת העולם הראשונה, 36 00:02:29,454 --> 00:02:35,464 הוא היה אז קרוב לגיל 80, לפי הגרסה של המשפחה, הוא היה מעל גיל 80. 37 00:02:35,924 --> 00:02:39,764 ארבע שנים של המלחמה, לא ישן על מיטה, ישן על הארץ. 38 00:02:40,654 --> 00:02:47,514 אמר, בחורים יהודים ישנים בתעלות, בשוחות, איך אני יכול לישון על המיטה? 39 00:02:48,384 --> 00:02:49,504 נוֹשֵׂא בְּעֹל. 40 00:02:49,964 --> 00:02:52,464 רַבּוֹיסַאי, רק לחשוב מה קורה. 41 00:02:53,614 --> 00:02:56,584 מדובר על למעלה מ-600 הרוגים. 42 00:02:57,304 --> 00:02:58,914 למעלה מ-2,000 פצועים. 43 00:02:59,574 --> 00:03:02,114 רשימה של מאות פצועים קשה. 44 00:03:02,754 --> 00:03:08,534 רַחְמָנָא לִיצְלַן, כמה עלולים להישאר נכים לְכָל הַחַיִּים, מהפצועים. 45 00:03:12,424 --> 00:03:19,534 מדובר על מספר, חוששים לקרוב ל-200 שבויים, שזה נוֹרָא נוֹרָאוֹת. 46 00:03:20,454 --> 00:03:21,934 גְּזֵירָה נוראה. 47 00:03:23,774 --> 00:03:26,134 לא דיברנו על נפגעי חרדות. 48 00:03:27,544 --> 00:03:33,594 אתם יודעים מה זה טְרַאוּמָה של נשים וילדים ששומעים יריות, קרבות רחוב? 49 00:03:34,704 --> 00:03:36,404 שנכנסו להם לבתים שלהם? 50 00:03:37,654 --> 00:03:41,824 גם אם הם שרדו את הַתֹּפֶת, איזה צַלֶּקֶת זה לְכָל הַחַיִּים. 51 00:03:43,704 --> 00:03:44,664 מי שזוכר 52 00:03:45,644 --> 00:03:51,644 שהיה התקפת טילים בצפון, לא קטיושות אלא טילים, טילים של טון, של חצי טון. 53 00:03:52,764 --> 00:03:54,744 סיפר לי מנהל חֵיידֶר בצפת. 54 00:03:55,104 --> 00:03:58,104 היה התקפת טילים בשנת תשס"ו כמדומה. 55 00:03:58,914 --> 00:04:01,114 לפני 17, 18 שנה. 56 00:04:02,374 --> 00:04:05,914 אומר לי, היה אצלנו בַּחֵיידֶר ילד בכיתה ח'. 57 00:04:06,774 --> 00:04:11,534 ארבע, חמש שנים אחרי התקפת הטילים, הוא לא התפתח. 58 00:04:12,784 --> 00:04:17,484 וסבל מ... נפשית, שכלית, היה מוגבל. 59 00:04:18,344 --> 00:04:22,384 החרדה של התקפת הטילים השפיעה עליו, שהוא לא יצא מזה כָּל הַחַיִּים. 60 00:04:23,404 --> 00:04:26,844 רַבּוֹיסַאי, מדובר באלפי נפגעי חרדה. 61 00:04:27,614 --> 00:04:28,914 על זה לא מדברים בכלל. 62 00:04:29,364 --> 00:04:33,704 שהשם ישלח לכולם רְפוּאָה שְׁלֵימָה, רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ, רְפוּאַת הַגּוּף, שיצאו מזה. 63 00:04:35,274 --> 00:04:37,804 אבל יש כאלה שסוחבים את זה, ה' ירחם. 64 00:04:38,864 --> 00:04:40,564 מדובר בִּגְזֵירָה נוראה. 65 00:04:41,064 --> 00:04:47,924 היקף של אלפי משפחות, לכל אחד יש, כל הרוג, כל נעדר. 66 00:04:48,644 --> 00:04:54,514 אלמנות, יתומים, עגונות, משפחה מורחבת שחרב עליהם עוֹלָמָם. 67 00:04:56,554 --> 00:05:05,384 אלפים במעגל הזה של אלמנות, יתומים, משפחות של פצועים, משפחות של נפגעי חרדה. 68 00:05:05,774 --> 00:05:08,754 אין לנו מושג מה עובר עליהם, הָעוֹלָם שלהם השתנה. 69 00:05:10,534 --> 00:05:15,214 ועל כולם, חז"ל הקדושים אומרים שֶׁשְּׁבִי קָשֶׁה מכולם. 70 00:05:15,714 --> 00:05:19,584 שזה כולל את הכל. רָעָב, חֶרֶב, דֶּבֶר, רַבּוֹיסַאי. 71 00:05:21,064 --> 00:05:22,654 גלעד שליט אחד. 72 00:05:24,594 --> 00:05:27,594 כל הישוב פה נָשָׂא בָּעֹל עם מה שהוא עבר. 73 00:05:28,074 --> 00:05:29,374 אתם יודעים מה זה שש שנים? 74 00:05:30,684 --> 00:05:35,214 אתם יודעים מה זה להיות בתוך איזה מחסן דלוח? 75 00:05:36,564 --> 00:05:40,414 מרתף עמוק במחנה עזה? 76 00:05:41,564 --> 00:05:43,204 אף אחד לא יודע איפה אתה נמצא. 77 00:05:44,154 --> 00:05:48,504 לחשוב להיות שם שעה, 24 שעות, בן אדם יחשוב על עצמו. 78 00:05:49,524 --> 00:05:53,734 ליד רוצחים אכזרים שחיי אדם אצלם כקליפת השום. 79 00:05:54,464 --> 00:05:55,984 כל רגע יכולים להרוג אותך. 80 00:05:56,674 --> 00:06:07,594 ואתה נמצא שם, ואתה לא יודע אם אי פעם תזכה לצאת מפה, לראות את אור השמש, לחזור לאבא ואמא, אישה וילדים. 81 00:06:09,484 --> 00:06:11,534 ואנשים נמצאים שם עכשיו. 82 00:06:12,554 --> 00:06:15,684 שמעתי גרסה שמדובר על קרוב ל-200, עוד לא יודעים. 83 00:06:15,954 --> 00:06:18,294 הכל בלאגן, כאוס אחד גדול. 84 00:06:19,864 --> 00:06:23,184 כל שעה זה נצח של גיהנום, כל שעה. 85 00:06:23,764 --> 00:06:25,774 נוֹשֵׂא בְּעֹל, מה עובר עליהם. 86 00:06:26,444 --> 00:06:27,594 נוֹרָא נוֹרָאִית. 87 00:06:28,534 --> 00:06:30,614 הדבר הראשון, להיות נוֹשֵׂא בְּעֹל. 88 00:06:31,514 --> 00:06:34,904 עולם שלם של תוכן מחכה לך בכל הלשון. 89 00:06:35,354 --> 00:06:39,484 03-617-1111.
שוב: טוב יותר משמעותית מ"עברים דברו עברית", וטוב ברוב הזמן מאילבן לאבס
-
ניסיתי הקלטה לא כל כך איכותית, גם בזה https://hebrew-ai.com/ וגם בזה https://app.sofer.ai/ וגם בזה https://transcribe.ivrit.ai/ והכל על הפנים, ממש לא מי יודע מה, אין לי גישה לגמיני כך שאני לא יכול לנסות, אבל לא אכפת לי להעלות את ההקלטה שמישהו ינסה, (ואפילו אשמח מכך) זה באמת הקלטה יחסית ירודה, אבל יחסית עם הרבה מילים בהגיה עברית ולא אשכנזית (זה היה בכוונה להקל עליו)
דווקא בסיכום הוא עשה לי עבודה יפה יחסית
-
@צבי-דורש-ציון
תביא.
אני מצטרף לדיון הזה מאוחר כל פעם! -
@צבי-דורש-ציון
עשיתי עם הנחיות המערכת של @NH-LOCAL התוצאה בספויילר.
[מי זה?]1
00:00:588 --> 00:06:718
טוב, כך נראה בעניין סוגיית אה פסחים, מסכת פסחים דף קט"ו עמוד א'.2
00:07:568 --> 00:15:818
אה, לא לאכול מצה ומרור ביחד, בגלל שאנחנו סוברים שמצה דאורייתא ומרור דרבנן ויבטלו אחד את השני.3
00:16:198 --> 00:18:818
רק פירוש של הגמרא איך שנראה לי.4
00:19:358 --> 00:27:398
אז הגמרא פותחת עם המימרה של הלל, האמורא לכאורה, של רביני בשם רבי שרשיה ברי דרב נתן,5
00:28:158 --> 00:35:928
שלא לאכול מצה ומרור בהדדי, משום שאנחנו סוברים שמצה בזמן הזה דאורייתא ומרור דרבנן, ויבוא מרור דרבנן ויבטל את מצה דאורייתא, אפילו למאן דאמר6
00:36:718 --> 00:42:308
מצוות אין מבטלות זו את זו, אנא מילי דאורייתא בדאורייתא ודרבנן בדרבנן וכולי.7
00:42:598 --> 00:47:588
עכשיו, הגמרא אומרת, ואז הגמרא שואלת מה, מי אומר שמצוות אין מבטלות זו את זו? הלל.8
00:48:338 --> 00:50:888
שאמר שהיה כורך באחת.9
00:51:128 --> 00:54:168
אמר רבי יוחנן, חולקים עליו חבריו על הלל.10
00:54:298 --> 00:59:928
מה טוען רבי יוחנן? שחבריו של הלל אומרים, אין צורך לכרוך את זה באחת.11
01:01:008 --> 01:07:958
ואז מגיע רב אשי ואומר, אם כן מה שכתוב בסוף הברייתא "אפילו", משמע, שדהיינו אפילו עשה ככה יצא ידי חובה.12
01:08:938 --> 01:15:058
לכן אומר רב אשי שזה לא הפשט, נכון שחולקים עליו כמו שהרשב"ם אומר, נכון שחולקים עליו חבריו,13
01:15:058 --> 01:26:988
אבל מה הם אומרים? הם אומרים ש הם אומרים שאחרי הם אומרים ש14
01:28:268 --> 01:38:038
שלא כמו שהלל אומר שצריך דווקא לכרוך, אלא אפילו אם לא כרך, אז יצא ידי חובה, אבל ודאי שלכתחילה צריך לכרוך.15
01:38:038 --> 01:46:048
אפשר גם להבין שבעצם הם מסכימים איתו, עם הלל, אבל הרשב"ם לא פירש ככה ואין צורך דווקא לפרש ככה.16
01:46:758 --> 01:48:708
אבל זה מה שרב אשי בא לומר.17
01:48:788 --> 01:52:948
עכשיו אומרת הגמרא, אשתא דלא איתמר הילכתא לא כהלל ולא כרבנן,18
01:53:708 --> 01:56:558
זה ייתכן לומר שזה המשך של דברי רב אשי,19
01:57:498 --> 02:06:798
וייתכן לומר שזה דווקא לפי רב אשי, אשתא, זה יוצא רב אשי20
02:07:708 --> 02:10:798
שיש עניין, שבכל מקרה אנחנו סוברים כהלל.21
02:11:198 --> 02:16:978
הוא, אז אז אז אפשר לומר פירוש אחד, עכשיו אני רואה שזה פחות מסתדר בסוגיה,22
02:17:288 --> 02:22:988
אבל אפשר לומר פירוש אחד, שאשתא דלא איתמר הילכתא לא כהלל ולא כרבנן, מברך על אכילת מצה ואכיל,23
02:23:838 --> 02:26:708
ואחר כך מברך על אכילת מרור ואכיל, מה כי הוא לא יכול לאכול את זה ביחד.24
02:26:708 --> 02:28:958
אבל מה היא? רוצים גם לעשות זכר למקדש.25
02:29:298 --> 02:33:898
כי הרי אמרנו שלכולי עלמא, גם לפי רבנן, עושים זכר למקדש.26
02:35:218 --> 02:41:248
אז לכן הדור אכיל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה, זכר למקדש.27
02:41:628 --> 02:43:828
כמו שיטת הלל שגם רבנן אמרנו שמודים לו.28
02:43:988 --> 02:46:908
אבל אני עכשיו רואה שזה לא לכאורה הפשט, אלא יותר פשוט.29
02:46:908 --> 02:52:948
אשתא דלא איתמר הילכתא לא כהלל ולא כרבנן, לכן צריך להחמיר גם כשיטת הלל.30
02:53:768 --> 03:04:758
אז מברך על אכילת מצה, ואוכל, ואחר כך מברך על אכילת מרור, למה? כשיטת רבנן.31
03:04:998 --> 03:09:158
ואחר כך אוכל מצה וחסא בהדי הדדי בלא ברכה זכר למקדש, שזה לשיטת הלל.32
03:09:158 --> 03:12:268
עכשיו, האם לפי הלל לא היינו עושים את כל הסדר הזה? אני לא יודע.33
03:12:268 --> 03:18:718
יכול להיות שגם לפי הלל היה צריך לעשות את כל הסדר הזה, בגלל שיש בעיה שמבטלים את שמצוות מבטלות זו את זו, כמו שמבואר בתחילת הסוגיה.34
03:19:408 --> 03:23:478
ככה לכאורה נראה, יש לעיין פה עוד כמה דברים, ברוך השם. -