המלצה | חדש יצרתי בNotebooklm AI תורני
-
@yehokarpel מענין מה יקרה אם יעלו לו את כל שוטנשטיין.....
@jack כתב בהמלצה | חדש יצרתי בNotebooklm AI תורני:
@yehokarpel מענין מה יקרה אם יעלו לו את כל שוטנשטיין.....
מסתובבת תיקיה של שוטנשטיין -PDF, אז תנסה...
רק שים לב לא להפיץ את זה - זכויות יוצרים -
הנה שלבתי את notebooklm עם גמני שהתשובה תהיה יותר טובה ומסודרת וזה מה שיצא
שאלתי אותו:
תני לי את כל המקורות בשס לגבי הבא במחתרת מה דינו וכל הסוגיאהסוגיה של "הבא במחתרת" היא אחת הסוגיות המרכזיות בדיני נזיקין ופיקוח נפש, והיא עוסקת בזכותו של אדם להרוג את הגנב הבא לפרוץ לביתו. הכלל היסודי הוא: "התורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו".
להלן ריכוז המקורות המרכזיים מכל הש"ס העוסקים בדין זה, המיקומים והציטוטים:
- המקור המרכזי - מסכת סנהדרין (פרק ח')
עיקר הדיון מופיע בפרק "הנשרפין".
סנהדרין דף עב עמוד א (משנה):
"הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את החבית, אם יש לו דמים - חייב, אם אין לו דמים - פטור."
סנהדרין דף עב עמוד א (גמרא - הטעם):
"מאי טעמא דבא במחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטילנא ליה. והתורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו."
סנהדרין דף עב עמוד ב (הבחנה בין אב לבן):
"תנו רבנן: 'אם זרחה השמש עליו דמים לו' - וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא: אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך - הרגהו, ואם לאו - אל תהרגהו. תניא אידך: 'דמים לו' - אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך - אל תהרגהו... כגון אב הבא על בנו, שבידוע שרחמי האב על הבן... אבל בן הבא על האב - נהרג."
- פטור מתשלומים - "קם ליה בדרבה מיניה"
הגמרא דנה בשאלה מדוע הגנב פטור מלשלם על נזקים שעשה (כמו שבירת חבית) בזמן הפריצה.
מסכת כתובות דף לד עמוד ב:
"אמר רבה: בא במחתרת ושבר חבית - פטור. מאי טעמא? בדמים קנאה." (כלומר, מאחר שהוא התחייב בנפשו באותו רגע, חל עליו הכלל שאין אדם לוקה ומשלם, או מת ומשלם).
מסכת בבא קמא דף כח עמוד ב:
"הנרצע והבא במחתרת... ששברו את הכלים - פטורין." הגמרא שם מסבירה שאפילו אם לא הרגו אותו בפועל, כיוון שהיה "ניתן להרגו" באותה שעה, הוא פטור מתשלום הממון.
- מתי מותר ומתי אסור להורגו
מסכת סנהדרין דף עג עמוד א:
"אמר רב: הבא במחתרת, נטל כלים ויצא - פטור... משום דהתרו בו." הגמרא דנה כאן במקרה שהגנב כבר יצא מהמחתרת, האם עדיין מותר להורגו. המסקנה היא שמרגע שיצא מהבית או אם ברור שאינו מסכן חיים יותר - אסור להורגו.
מסכת פסחים דף ו עמוד ב:
"הבא במחתרת... זכתה לו תורה." הגמרא מזכירה שחכמים השוו את קניית הממון של הבא במחתרת לקנייה גמורה לעניין זה שהוא פטור מתשלומים אם הכלים נשברו.
- הגדרת "מחתרת"
מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב:
"אמר רב: לאו דוקא מחתרת, אלא אפילו על גב גגו, ואפילו בחצירו, ואפילו בקרפיפו." (כלומר, הדין אינו תלוי דווקא בפעולת החתירה בקיר, אלא בעצם הכניסה הלא מורשית למקום מגוריו של אדם המייצרת סכנה).
- השלכות לדינים אחרים
מסכת ברכות דף נח עמוד א:
הגמרא דנה בדין הרואה אוכלוסין של ישראל ואומר ברוך חכם הרזים, ומזכירה דרך אגב את הכלל של "הבא במחתרת" בהקשר של הגנה עצמית.
מסכת יומא דף פה עמוד א:
בסוגיה העוסקת בפיקוח נפש הדוחה שבת, הגמרא מביאה את דין הבא במחתרת כהוכחה לכך שספק נפשות להקל, שכן הורגים את הגנב מספק (שמא יהרוג את בעה"ב).
סיכום הדין לפי הש"ס:
היתר ההריגה: מבוסס על חזקה שהגנב מוכן להרוג את בעל הבית שיתנגד לו.תנאי ה"דמים לו": אם ברור כשמש שהגנב לא יהרוג (כמו אב על בן), אסור להורגו.
פטור ממון: כיוון שהגנב הועמד בסכנת מיתה ("מתנהג כמת"), הוא פטור מלשלם על נזקים ממוניים שגרם תוך כדי הפריצה.
גבולות הדין: הדין תקף רק בזמן שהגנב נמצא בתהליך הפריצה או בתוך הבית. ברגע שברח או יצא מהשטח הפרטי - דינו ככל אדם.
ובקשתי ממנו גם לסכם את דברי הבית יוסף בסוגיא
עכשיו תביא לי את על הראשונים שהבית יוסף מביא בסוגיא הזאת כל הדיונים בהרחבה מלאה בנושא
סוגיית "הבא במחתרת" נדונה בהרחבה בדברי מרן הבית יוסף בטור חושן משפט, סימן תכ"ה. הדיון שם עוסק הן בהיתר להרוג את הגנב (מדין רודף) והן בהשלכות הממוניות (פטור מתשלומים).
להלן פירוט הדיונים, הראשונים והשיטות כפי שהם מובאים בבית יוסף, כולל הציטוטים המלאים והמיקומים המדויקים כפי שביקשת:
- יסוד הדין - היתר ההריגה ואופיו
הבית יוסף פותח בציטוט הגמרא והרמב"ם לגבי עצם ההיתר:
המקור בגמרא: סנהדרין דף עב עמוד א:
"אמר רבא: מאי טעמא דבא במחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטילנא ליה, והתורה אמרה: אם בא להורגך השכם להורגו."
שיטת הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה ז):
"הבא במחתרת בין ביום בין בלילה מותר להרגו, ואם הרגו בעל הבית או שאר כל אדם פטורים, וכל אדם מותרים להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולים להמיתו, שנאמר אין לו דמים." הבית יוסף מסביר בשם המגיד משנה שהרמב"ם מדגיש "בין ביום בין בלילה" כדי להוציא משיטה האומרת שרק בלילה מותר (משום שבלילה הסכנה גדולה יותר), ופוסק כחכמים שאין חילוק.
- דין "אם זרחה השמש עליו" - ההבחנה בין אב לבן
הבית יוסף דן בשיטות הראשונים לגבי המקרים בהם אסור להרוג את הגנב:
רמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה י):
"ואם היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על העסק הממון בלבד, אסור להרגו, ואם הרגו הרי זה הורג נפש, שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו. אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו. לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג, שודאי שרחמי האב על הבן ואינו בא להורגו. אבל הבן הבא על האב נהרג."
הראב"ד (בהשגותיו שם): הבית יוסף מביא שהראב"ד חולק בפרט אחד: אם האב גנב ממון ויצא, האם הבן חייב להחזיר? הראב"ד סובר שהאב פטור מתשלומים בכל מקרה כי הוא נחשב "ניתן להריגה" מצד הדין הכללי, גם אם במקרה הספציפי הזה ידענו שלא יהרוג.
- הפטור מתשלומים - "קם ליה בדרבה מיניה"
זהו הדיון המרכזי והארוך ביותר בבית יוסף בסימן זה. השאלה היא: אם הגנב שבר כלים תוך כדי הפריצה, האם הוא חייב לשלם?
המקור בגמרא: כתובות דף לד עמוד ב:
"אמר רבה: בא במחתרת ושבר חבית - פטור. מאי טעמא? בדמים קנאה."
שיטת הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה ח):
"גנב שבא במחתרת או על הגג או דרך חצר וקרפיף, בין ביום בין בלילה, ששבר כלים של בעל הבית בעת שהיה במחתרת - פטור מן התשלומין, ואפילו הרגו בעל הבית בלא כוונה או ששחטו הגנב וגמר גניבתו ולא הרגו בעל הבית - פטור, שכיון שניתן להריגה הרי הוא כמת, ואין אדם מת ומשלם."
שיטת הרמב"ן והרשב"א: הבית יוסף מביא את שיטתם (החולקת על הרמב"ם במידה מסוימת) לגבי "התראה". הם דנים בשאלה: מה אם התרו בגנב והוא המשיך?
הרמב"ן (בחידושיו למסכת סנהדרין) מסביר שהסיבה לפטור היא לא רק המיתה בפועל, אלא עצם העובדה שהוא הוגדר כ"רשע" שחייב מיתה באותה שעה.
- הגדרת מקום ה"מחתרת"
הבית יוסף מביא את דברי הטור המבוססים על הגמרא לגבי היקף המקום:
המקור בגמרא: סנהדרין דף עב עמוד ב:
"אמר רב: לאו דוקא מחתרת, אלא אפילו על גב גגו, ואפילו בחצירו, ואפילו בקרפיפו. ואמאי קרו ליה מחתרת? משום דרוב גנבים במחתרת אתו."
פסיקת הרא"ש (סנהדרין פרק ח סימן א): הבית יוסף מצטט את הרא"ש המבאר שכל מקום שהוא רשותו של אדם והגנב נכנס אליו בדרך לא שגרתית (טיפוס על גג וכדומה), נוצרת חזקת הסכנה שמא יהרוג את בעל הבית שיעמוד מולו.
- גנב שנטל כלים ויצא
הבית יוסף דן בשיטות לגבי הרגע שבו מסתיימת חזקת ה"רדיפה":
המקור בגמרא: סנהדרין דף עג עמוד א:
"אמר רב: הבא במחתרת, נטל כלים ויצא - פטור... מאי טעמא? כיון דקננהו בדמים, הוו להו דידיה."
שיטת רש"י (סנהדרין דף עג עמוד א דיבור המתחיל "נטל כלים"):
"נטל כלים ויצא - דהשתא לאו בר קטלא הוא, שכבר פנה מן הבית, ואפילו הכי פטור מן התשלומין, דמשעה שהיה במחתרת קנאם בדמים, שהיה מתחייב בנפשו עליהם."
רבינו ירוחם (נתיב כה חלק ג): הבית יוסף מביא את דבריו המדייקים שאם הגנב יצא והכלים קיימים בעין - עליו להחזירם, ורק אם נשברו פטור.
סיכום תמציתי של הכרעת הבית יוסף:
מרן בסימן זה מקבל את שיטת הרמב"ם כעיקר, אך הוא מביא את כל פלפולי הראשונים כדי להגדיר:ספק נפשות: אם יש ספק אם בא להרוג - מותר להרגו (כי בעל הבית הוא המותקף).
פטור ממון: הפטור מתשלומים חל משלב הכניסה, כיוון שבאותה שעה הוא "גברא קטילא" (אדם מת).
הבחנה מוסרית: אב על בנו הוא החריג היחיד, אלא אם כן ידוע שהאב אכזרי במיוחד.
[Image depicting a classic Talmudic scene of a homeowner confronting a 'Ba Ba-Machteret' near a broken wall, illustrating the legal tension between property rights and self-defense]
- המקור המרכזי - מסכת סנהדרין (פרק ח')
-
הנה שלבתי את notebooklm עם גמני שהתשובה תהיה יותר טובה ומסודרת וזה מה שיצא
שאלתי אותו:
תני לי את כל המקורות בשס לגבי הבא במחתרת מה דינו וכל הסוגיאהסוגיה של "הבא במחתרת" היא אחת הסוגיות המרכזיות בדיני נזיקין ופיקוח נפש, והיא עוסקת בזכותו של אדם להרוג את הגנב הבא לפרוץ לביתו. הכלל היסודי הוא: "התורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו".
להלן ריכוז המקורות המרכזיים מכל הש"ס העוסקים בדין זה, המיקומים והציטוטים:
- המקור המרכזי - מסכת סנהדרין (פרק ח')
עיקר הדיון מופיע בפרק "הנשרפין".
סנהדרין דף עב עמוד א (משנה):
"הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את החבית, אם יש לו דמים - חייב, אם אין לו דמים - פטור."
סנהדרין דף עב עמוד א (גמרא - הטעם):
"מאי טעמא דבא במחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטילנא ליה. והתורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו."
סנהדרין דף עב עמוד ב (הבחנה בין אב לבן):
"תנו רבנן: 'אם זרחה השמש עליו דמים לו' - וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא: אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך - הרגהו, ואם לאו - אל תהרגהו. תניא אידך: 'דמים לו' - אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך - אל תהרגהו... כגון אב הבא על בנו, שבידוע שרחמי האב על הבן... אבל בן הבא על האב - נהרג."
- פטור מתשלומים - "קם ליה בדרבה מיניה"
הגמרא דנה בשאלה מדוע הגנב פטור מלשלם על נזקים שעשה (כמו שבירת חבית) בזמן הפריצה.
מסכת כתובות דף לד עמוד ב:
"אמר רבה: בא במחתרת ושבר חבית - פטור. מאי טעמא? בדמים קנאה." (כלומר, מאחר שהוא התחייב בנפשו באותו רגע, חל עליו הכלל שאין אדם לוקה ומשלם, או מת ומשלם).
מסכת בבא קמא דף כח עמוד ב:
"הנרצע והבא במחתרת... ששברו את הכלים - פטורין." הגמרא שם מסבירה שאפילו אם לא הרגו אותו בפועל, כיוון שהיה "ניתן להרגו" באותה שעה, הוא פטור מתשלום הממון.
- מתי מותר ומתי אסור להורגו
מסכת סנהדרין דף עג עמוד א:
"אמר רב: הבא במחתרת, נטל כלים ויצא - פטור... משום דהתרו בו." הגמרא דנה כאן במקרה שהגנב כבר יצא מהמחתרת, האם עדיין מותר להורגו. המסקנה היא שמרגע שיצא מהבית או אם ברור שאינו מסכן חיים יותר - אסור להורגו.
מסכת פסחים דף ו עמוד ב:
"הבא במחתרת... זכתה לו תורה." הגמרא מזכירה שחכמים השוו את קניית הממון של הבא במחתרת לקנייה גמורה לעניין זה שהוא פטור מתשלומים אם הכלים נשברו.
- הגדרת "מחתרת"
מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב:
"אמר רב: לאו דוקא מחתרת, אלא אפילו על גב גגו, ואפילו בחצירו, ואפילו בקרפיפו." (כלומר, הדין אינו תלוי דווקא בפעולת החתירה בקיר, אלא בעצם הכניסה הלא מורשית למקום מגוריו של אדם המייצרת סכנה).
- השלכות לדינים אחרים
מסכת ברכות דף נח עמוד א:
הגמרא דנה בדין הרואה אוכלוסין של ישראל ואומר ברוך חכם הרזים, ומזכירה דרך אגב את הכלל של "הבא במחתרת" בהקשר של הגנה עצמית.
מסכת יומא דף פה עמוד א:
בסוגיה העוסקת בפיקוח נפש הדוחה שבת, הגמרא מביאה את דין הבא במחתרת כהוכחה לכך שספק נפשות להקל, שכן הורגים את הגנב מספק (שמא יהרוג את בעה"ב).
סיכום הדין לפי הש"ס:
היתר ההריגה: מבוסס על חזקה שהגנב מוכן להרוג את בעל הבית שיתנגד לו.תנאי ה"דמים לו": אם ברור כשמש שהגנב לא יהרוג (כמו אב על בן), אסור להורגו.
פטור ממון: כיוון שהגנב הועמד בסכנת מיתה ("מתנהג כמת"), הוא פטור מלשלם על נזקים ממוניים שגרם תוך כדי הפריצה.
גבולות הדין: הדין תקף רק בזמן שהגנב נמצא בתהליך הפריצה או בתוך הבית. ברגע שברח או יצא מהשטח הפרטי - דינו ככל אדם.
ובקשתי ממנו גם לסכם את דברי הבית יוסף בסוגיא
עכשיו תביא לי את על הראשונים שהבית יוסף מביא בסוגיא הזאת כל הדיונים בהרחבה מלאה בנושא
סוגיית "הבא במחתרת" נדונה בהרחבה בדברי מרן הבית יוסף בטור חושן משפט, סימן תכ"ה. הדיון שם עוסק הן בהיתר להרוג את הגנב (מדין רודף) והן בהשלכות הממוניות (פטור מתשלומים).
להלן פירוט הדיונים, הראשונים והשיטות כפי שהם מובאים בבית יוסף, כולל הציטוטים המלאים והמיקומים המדויקים כפי שביקשת:
- יסוד הדין - היתר ההריגה ואופיו
הבית יוסף פותח בציטוט הגמרא והרמב"ם לגבי עצם ההיתר:
המקור בגמרא: סנהדרין דף עב עמוד א:
"אמר רבא: מאי טעמא דבא במחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטילנא ליה, והתורה אמרה: אם בא להורגך השכם להורגו."
שיטת הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה ז):
"הבא במחתרת בין ביום בין בלילה מותר להרגו, ואם הרגו בעל הבית או שאר כל אדם פטורים, וכל אדם מותרים להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולים להמיתו, שנאמר אין לו דמים." הבית יוסף מסביר בשם המגיד משנה שהרמב"ם מדגיש "בין ביום בין בלילה" כדי להוציא משיטה האומרת שרק בלילה מותר (משום שבלילה הסכנה גדולה יותר), ופוסק כחכמים שאין חילוק.
- דין "אם זרחה השמש עליו" - ההבחנה בין אב לבן
הבית יוסף דן בשיטות הראשונים לגבי המקרים בהם אסור להרוג את הגנב:
רמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה י):
"ואם היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על העסק הממון בלבד, אסור להרגו, ואם הרגו הרי זה הורג נפש, שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו. אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו. לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג, שודאי שרחמי האב על הבן ואינו בא להורגו. אבל הבן הבא על האב נהרג."
הראב"ד (בהשגותיו שם): הבית יוסף מביא שהראב"ד חולק בפרט אחד: אם האב גנב ממון ויצא, האם הבן חייב להחזיר? הראב"ד סובר שהאב פטור מתשלומים בכל מקרה כי הוא נחשב "ניתן להריגה" מצד הדין הכללי, גם אם במקרה הספציפי הזה ידענו שלא יהרוג.
- הפטור מתשלומים - "קם ליה בדרבה מיניה"
זהו הדיון המרכזי והארוך ביותר בבית יוסף בסימן זה. השאלה היא: אם הגנב שבר כלים תוך כדי הפריצה, האם הוא חייב לשלם?
המקור בגמרא: כתובות דף לד עמוד ב:
"אמר רבה: בא במחתרת ושבר חבית - פטור. מאי טעמא? בדמים קנאה."
שיטת הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה ח):
"גנב שבא במחתרת או על הגג או דרך חצר וקרפיף, בין ביום בין בלילה, ששבר כלים של בעל הבית בעת שהיה במחתרת - פטור מן התשלומין, ואפילו הרגו בעל הבית בלא כוונה או ששחטו הגנב וגמר גניבתו ולא הרגו בעל הבית - פטור, שכיון שניתן להריגה הרי הוא כמת, ואין אדם מת ומשלם."
שיטת הרמב"ן והרשב"א: הבית יוסף מביא את שיטתם (החולקת על הרמב"ם במידה מסוימת) לגבי "התראה". הם דנים בשאלה: מה אם התרו בגנב והוא המשיך?
הרמב"ן (בחידושיו למסכת סנהדרין) מסביר שהסיבה לפטור היא לא רק המיתה בפועל, אלא עצם העובדה שהוא הוגדר כ"רשע" שחייב מיתה באותה שעה.
- הגדרת מקום ה"מחתרת"
הבית יוסף מביא את דברי הטור המבוססים על הגמרא לגבי היקף המקום:
המקור בגמרא: סנהדרין דף עב עמוד ב:
"אמר רב: לאו דוקא מחתרת, אלא אפילו על גב גגו, ואפילו בחצירו, ואפילו בקרפיפו. ואמאי קרו ליה מחתרת? משום דרוב גנבים במחתרת אתו."
פסיקת הרא"ש (סנהדרין פרק ח סימן א): הבית יוסף מצטט את הרא"ש המבאר שכל מקום שהוא רשותו של אדם והגנב נכנס אליו בדרך לא שגרתית (טיפוס על גג וכדומה), נוצרת חזקת הסכנה שמא יהרוג את בעל הבית שיעמוד מולו.
- גנב שנטל כלים ויצא
הבית יוסף דן בשיטות לגבי הרגע שבו מסתיימת חזקת ה"רדיפה":
המקור בגמרא: סנהדרין דף עג עמוד א:
"אמר רב: הבא במחתרת, נטל כלים ויצא - פטור... מאי טעמא? כיון דקננהו בדמים, הוו להו דידיה."
שיטת רש"י (סנהדרין דף עג עמוד א דיבור המתחיל "נטל כלים"):
"נטל כלים ויצא - דהשתא לאו בר קטלא הוא, שכבר פנה מן הבית, ואפילו הכי פטור מן התשלומין, דמשעה שהיה במחתרת קנאם בדמים, שהיה מתחייב בנפשו עליהם."
רבינו ירוחם (נתיב כה חלק ג): הבית יוסף מביא את דבריו המדייקים שאם הגנב יצא והכלים קיימים בעין - עליו להחזירם, ורק אם נשברו פטור.
סיכום תמציתי של הכרעת הבית יוסף:
מרן בסימן זה מקבל את שיטת הרמב"ם כעיקר, אך הוא מביא את כל פלפולי הראשונים כדי להגדיר:ספק נפשות: אם יש ספק אם בא להרוג - מותר להרגו (כי בעל הבית הוא המותקף).
פטור ממון: הפטור מתשלומים חל משלב הכניסה, כיוון שבאותה שעה הוא "גברא קטילא" (אדם מת).
הבחנה מוסרית: אב על בנו הוא החריג היחיד, אלא אם כן ידוע שהאב אכזרי במיוחד.
[Image depicting a classic Talmudic scene of a homeowner confronting a 'Ba Ba-Machteret' near a broken wall, illustrating the legal tension between property rights and self-defense]
בקיצור כלי מטורף ממליץ בחום לכולם!!!
- המקור המרכזי - מסכת סנהדרין (פרק ח')
 { const baseUrl = "https://www.google.co.il/search?q=site:mitmachim.top"; const m = location.pathname.match(/^\/(topic|category)\/(\d+)/); const type = m ? m[1] : null; const id = m ? m[2] : null; let searchInput; function search(path = "") { const query = searchInput.value.trim(); if (query) { window.open(`${baseUrl}${path}%20${encodeURIComponent(query)}`, "_blank"); } } let buttons = {}; buttons.searchAll = { id: "bb-search-all", label: `חיפוש ${type ? "בכל הפורום" : ""}`, className: type ? "btn-secondary" : "btn-primary", callback: () => search(), }; if (type === "topic") { buttons.searchTopic = { label: "חיפוש בנושא זה", className: "btn-primary", callback: () => search(`/topic/${id}`), }; } else if (type === "category") { buttons.searchCategory = { label: "חיפוש בקטגוריה זו", className: "btn-primary", callback: () => search(`/category/${id}`), }; } buttons.cancel = { label: "ביטול", className: "btn-default", "data-bs-dismiss": "modal" }; const dialog = bootbox.dialog({ title: '<div style="text-align:center;"><img src="/assets/uploads/files/1625950269825-mt-google.png" width="400" alt="חיפוש בגוגל"></div>', message: '<input id="bb-inp" class="bootbox-input bootbox-input-text form-control" placeholder="הקלידו כדי לחפש בגוגל" autocomplete="off"/>', buttons, backdrop: true, show: true, onEscape: true }); dialog.on("shown.bs.modal", function () { searchInput = document.getElementById("bb-inp"); if (searchInput) { searchInput.focus(); searchInput.addEventListener("keydown", function (e) { if (e.key === "Enter") { e.preventDefault(); const query = this.value.trim(); if (query) { search(); dialog.modal("hide"); } } else if (e.key === "Escape") { e.preventDefault(); dialog.modal("hide"); } }); } const searchAllButton = document.getElementById("bb-search-all"); if (searchAllButton) { searchAllButton.title = "לחצו על אנטר כדי לחפש"; } }); })(); void 0;){kind=link}