המלצה | חדש יצרתי בNotebooklm AI תורני

[yehokarpel]

@cfopuser לא מכיר

[yehokarpel]

@cfopuser בנתיים אפשר להשתמש בAI שהעלתי פה הוא גם מצויין

[א.מ.]

@yehokarpel האמת - מרשים!
התשובות אכן די מדויקות, לפעמים הפתרונות הגדולים נמצאים בדברים הפשוטים.

[yehokarpel]

@א.מ. אני ישמח שמי שיכול שישתף את זה כל אחד יכול ליצור את מה שאני בונה פשוט אני עושה את העבודה השחורה שלהוסיף למאגר ספרים

[yehokarpel]

הנה למשל מה ששאלתי אותו על האם מותר לישון בבית הכנסת

Spoiler

°להלן המקורות מן הגמרא, הזוהר והפוסקים לדינים שהוזכרו בנושא שינה, כפי שהם מופיעים במקורות:
הנהגות השינה וברכותיה
• שיתין נשמי וטעם מיתה: המקור לכך שדוד המלך לא היה ישן יותר מ**"שיתין נשמי"** (60 נשימות) כדי שלא לטעום טעם מיתה נמצא במסכת סוכה (דף כו ע"ב),. בזוהר (פרשת ויגש) מוסבר כי השינה היא אחד משישים במיתה, ומי שישן יותר משיעור זה, שורה עליו רוח טומאה.
• שיעור הנשימות: בביאור הלכה מובאות דעות שונות לגבי שיעור זה: יש האומרים ג' שעות (על פי האר"י), יש האומרים חצי שעה, ויש האומרים מעט יותר מ-3 דקות.
• ברכת המפיל: במסכת ברכות (דף ס ע"ב) נקבע כי הנכנס לישן בלילה מברך את ברכת "המפיל חבלי שינה",.
• תנוחת השינה (פרקדן): האיסור לישן "פרקדן" (על הגב או על הבטן) מובא במסכת ברכות (דף יג ע"ב), שם נאמר שמי שישן כך "לייט עליה" (מקוּלל). בשולחן ערוך נפסק שיש להרגיל את עצמו לישן על צידו.
• שנת שחרית: בפרקי אבות (פרק ב) נאמר ששנת שחרית מוציאה את האדם מן העולם. במסכת דרך ארץ מוסבר שהכוונה היא למי שישן עד שעובר זמן קריאת שמע.
• לימוד בלילה: במדרש רבה (שיר השירים) וברמב"ם (הלכות תלמוד תורה פ"ג) מובא שאין רינה של תורה אלא בלילה. בשולחן ערוך נפסק שאם אדם היה טרוד ביום, עליו להשלים את חוק לימודו בלילה.
שינה בתפילין ובבית המדרש
• תפילין: הדין האוסר לישן בתפילין מופיע במסכת סוכה (דף כו ע"א). שם מבואר שאסור לישן בהם שינת קבע, ושינת עראי מותרת רק בתנאים מסוימים: כשהם מונחים בראשו, הוא מניח עליהם סודר, ואין אשתו עמו,,.
• הגדרת שינת עראי: במסכת סוכה (דף כו ע"א) הגמרא מגדירה שינת עראי כשיעור של הילוך מאה אמה,.
• בית כנסת ובית מדרש: האיסור לישן בבית כנסת מופיע במסכת מגילה (דף כח). בשולחן ערוך נפסק שבבית המדרש מותר לישן לצורך, אך ביורה דעה מובא שחכמתו של המתנמנם שם נעשית קרעים.
שינה בסוכה
• איסור שינה חוץ לסוכה: במסכת סוכה (דף כו ע"א) מובאת הברייתא: "אוכלין אכילת עראי חוץ לסוכה, ואין ישנין שינת עראי חוץ לסוכה",. הטעם לכך הוא ש**"אין קבע לשינה", וגם נמנום קצר נחשב לקבע בסוכה,.
• שינה תחת המיטה: במסכת סוכה (דף כ ע"ב) נאמר שהישן תחת המיטה בסוכה לא יצא ידי חובתו, ובגמרא הועמד הדין במיטה שגבוהה עשרה טפחים,.
• פטור מצטער: במסכת סוכה (דף כו ע"א) נקבע הכלל ש"מצטער פטור מן הסוכה"**,. במרדכי מובא שסומכים על כך במקומות הקרים מחמת הצינה,.
דינים נוספים
• אבלות ונישואין: במסכת כתובות (דף ד ע"א) ובמסכת מועד קטן (דף כד ע"ב) מובא הדין שהאבל (בתוך שבעה) והחתן (בתוך שבעת ימי המשתה) ישנים בין האנשים (והכלה בין הנשים) כדי למנוע יחוד ותשמיש,,.
• כלאיים: במסכת שבת (דף מו ע"ב) ובירושלמי (כלאיים) מבואר שאין לישן על מצעות של כלאיים, ואפילו כשיש הפסק תחתיו, מחמת החשש שתיכרך נימא על בשרו,.
• יום הכיפורים: במסכת יומא (דף פח ע"א) מובא הדין האוסר לישן עם אשתו במטה אחת בליל יום הכיפורים. בהגהות מרדכי הדין הושווה לדין תשעה באב.
לסיכום: רוב דיני השינה יסודם במסכתות סוכה (פרק הישן), ברכות ומועד קטן (לענייני אבלות), והם נפסקו בשולחן ערוך באורח חיים (סימנים א, תרל"ט, מ"ד) וביורה דעה,,,.
°(טקסט מידע)

בתוך האתר זה נראה ככה שכאשר מסמנים את המספר עם העכבר שמרחפים עליו זה מראה את המקור מבפנים וכמובן שאפשר לבקש ממנו שיכתוב את המקור

[yehokarpel]

פוסט זה נמחק!

[פרוזי]

@yehokarpel פשוט לוחצים על הכפתור ספויילר וכותבים בפנים מה שרוצים
צריך שזה יהיה בשורה שלא כתוב בה כלום

[jack]

@yehokarpel מענין מה יקרה אם יעלו לו את כל שוטנשטיין.....

[yehokarpel]

@jack אז הוא ידע את כל השוטנשטיין ידע מה כתוב שם מילה במילה בפירוש ויביא את זה לפי ההקשר ששאלת אותו(:

[yehokarpel]

בא לי בששביל העניין לתת לו שאלות שהרב אופיר מלכא בחידון ההלכה הארצי או העולמי העלה ונראה מה הוא עונה ואני יצרף כאן

[yehokarpel]

הנה טיפה מן היום מבוסס על הסבב הראשון בחידון ההלכ הכאן https://www.youtube.com/watch?v=5RWcYiNxWco הנה מה ששאלתי אותו:

Spoiler

ענה לכל השאלות המצורפות הנ"ל תענה בנימוק וציין הבדלים בין מנהגי ספרד ואשכנז במידה וקיימים.מקורות מדויקים: ציין עבור כל פסק את המקור המדויק טפרט ותרחיב בהסבר וציטוטים סבב שאלות עיון א'
ניקוי בגדים: אדם שהתלכלך באבק מרובה על בגדו – האם מותר לו לעמוד מול מאוורר כדי להסיר את השכבה העליונה של האבק?

דיבור וערעור בשבת: דירה הנמצאת בתהליך שיפוצים – האם מותר לבעל הדירה להיכנס אליה בשבת כדי לקחת חלות ששכח שם בערב שבת?

מוקצה וטלטול: עולר הכולל מספריים וסכין, כאשר רוב השימוש בו הוא למספריים (מלאכה לאיסור) – האם מותר לטלטלו בשבת? ומה הדין לגבי פתיחה וסגירה של דלת תנור בשבת?

מלאכת בורר: האם מותר להפריד בעזרת מסננת בין המרק לאטריות, כאשר דעתו לאכול את שניהם לאלתר (מיד)?

מה שהAI ענה:

Spoiler

להלן תשובות לשאלותיך, מבוססות על המקורות שסיפקת, תוך ציון המקורות המדויקים וההבדלים בין המנהגים:
ניקוי בגדים מאבק (מלאכת מלבן)
הדין: מעיקר הדין, מותר לנער בגד מאבק עליו, ואין זה נחשב לכיבוס ("מלבן"), שכן כיבוס שייך רק במים. אולם, הרמ"א (מנהג אשכנז) מביא דעה מחמירה ואוסרת לנער בגד מאבק, אך זאת רק בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: (1) הבגד הוא "חדש" (שעדיין מקפידים עליו), (2) הבגד שחור (שבו האבק ניכר ומקלקל את המראה), (3) האדם מקפיד על כך,.
לגבי עמידה מול מאוורר: הפוסקים דנים בניעור ביד. השימוש ברוח (כגון מאוורר) להסרת האבק עשוי להיחשב כניעור. עם זאת, אם מדובר בבגד שאינו עונה על הקריטריונים המחמירים של הרמ"א (אינו שחור, או שאינו חדש), הדבר מותר לכתחילה,.
הבדלי מנהגים:
• ספרדים (שו"ע): מותר לנער בגד מאבק, והאיסור קיים רק בטל או מים.
• אשכנזים (רמ"א): יש להחמיר בבגד חדש ושחור שמקפיד עליו, שכן ניעורו מאבק נחשב כליבון,,. המשנה ברורה מוסיף שטוב להיזהר לכתחילה שלא להביא עצמו לידי כך (כגון הנחת הכובע במקום שיעלה אבק).
דיבור והרהור: כניסה לדירה בשיפוצים
הדין: מותר לבעל הדירה להיכנס לדירה כדי לקחת את החלות. האיסור בשבת נוגע ל"ממצוא חפציך" - עיסוק בצרכי חול, כגון הליכה לשדה כדי לראות מה היא צריכה (מה דורש תיקון) או כדי לשכור פועלים,. כמו כן, אסור לטייל כדי למצוא סוס או קרון.
אולם, כניסה לצורך לקיחת אוכל (צורך שבת) מותרת. האיסור הוא רק אם נכנס בכוונה לבדוק את הדירה ולראות מה צריך לתקן בשיפוצים, שאז יש בזה משום הרהור אסור או מראית עין של עיסוק בחול,. בנוסף, יש איסור להיכנס לבית שנבנה בשבת על ידי גוי בניגוד להלכה, אך כאן מדובר בתהליך שיפוצים ולא בשימוש בבית שנבנה באיסור באותה שבת.
סיכום: מותר להיכנס לקחת את החלות, ובלבד שלא יתעכב כדי לבחון את התקדמות השיפוצים או לתכנן עבודות עתידיות.
מוקצה וטלטול: עולר (אולר) ודלת תנור
א. עולר הכולל מספריים: העולר מוגדר כ"כלי שמלאכתו לאיסור" (בגלל המספריים שעיקרם לחיתוך האסור, או אם הסכין משמשת למלאכות אסורות כגון תיקון קולמוסים וכד').
• הדין: מותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור בשני מצבים: (1) "לצורך גופו" – כלומר, כדי להשתמש בו למלאכת היתר (למשל, להשתמש בסכין לחיתוך אוכל), (2) "לצורך מקומו" – אם הוא צריך את המקום שהכלי מונח בו,,.
• האיסור: אסור לטלטלו "מחמה לצל" (כדי שלא יינזק או ייגנב),.
ב. דלת תנור:
• הדין: מותר לפתוח ולסגור דלת של תנור (כגון תנור המחובר לקרקע או תנור חימום) אם הדבר אינו גורם לכיבוי או הבערה. דלת המחוברת לכלי (כמו שידה, תיבה ומגדל) מותרת בטלטול,.
• סייגים:
אם התנור דולק, יש להיזהר שפתיחת הדלת לא תגרום לרוח ללבות את האש (הבערה) או לכבותה. מול מדורה או תנור פתוח שיש בו אש, אסור לפתוח דלת כנגדו אם הרוח תגרום לליבוי האש,,.
. סגירת דלת תנור שיש בו תבשיל שאינו מבושל כל צרכו אסורה, שכן הסגירה מזרזת את הבישול. אם התבשיל מבושל כל צרכו, מותר לסגור.
. סתימת התנור בטיט אסורה משום "ממרח",.
. מלאכת בורר: סינון מרק מאטריות
הדין: אסור להפריד את המרק מהאטריות בעזרת מסננת, גם אם דעתו לאכול מיד.
נימוק: מלאכת בורר מותרת רק בהתקיים שלושה תנאים יחד: (1) בורר אוכל מתוך פסולת, (2) ביד (ולא בכלי), (3) על מנת לאכול לאלתר,. שימוש בכלי המיועד לסינון וברירה (כגון מסננת, נפה או כברה) אסור מהתורה, אפילו אם בורר אוכל מתוך פסולת ואפילו אם דעתו לאכול לאלתר,. לכן, שימוש במסננת להפרדת המרק (שהוא ה"אוכל" שרוצים כרגע) מהאטריות (ה"פסולת" כרגע) אסור, כיוון שנעשה בכלי.
סייג: אם מדובר במשקה צלול שיש בו רק קיסמים דקים ורוב בני אדם שותים אותו כך, מותר לסננו כי אין זה נחשב בורר,. אך במקרה של מרק ואטריות, מדובר בתערובת גמורה של שני מינים, וההפרדה ביניהם בכלי אסורה (דין שני מיני אוכלים).

המקורת או חלק מהמקורות לתשובה שהוא ענה:

Spoiler

הנה המקורות המדויקים לכל ההלכות והפרטים שהובאו בתשובה, מתוך המאגר שסופק:
ניקוי בגדים מאבק (מלאכת מלבן)
• המקור לדין ניעור בגד מטל ומים: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ב, סעיף א'.
• המקור לחילוק בין ניעור ממים לניעור מאבק: ביאור הלכה, סימן ש"ב, סעיף א', ד"ה "י"א דאסור לנער וכו'". שם מובא כי יש הסוברים שאין איסור ניעור באבק כי אינו ליבון, ויש (רש"י) הסוברים שאסור.
• המקור לקריטריונים המחמירים (חדש, שחור, מקפיד): ביאור הלכה שם, המציין כי הרמ"א פסק כדעה המחמירה (בשם הגהות מיימוניות וכל בו) בתנאים אלו, וכי השולחן ערוך סתם להיתר (כדעת התוספות) ולא הביא את האיסור באבק.
• המלצת המשנה ברורה להיזהר: ביאור הלכה שם, המסיים "וטוב לחוש לדבריו... וטוב ליזהר כשבא שחרית... להניח כובעו... במקום שימור".
2. דיבור והרהור: כניסה לדירה בשיפוצים
• איסור "ממצוא חפציך" (הליכה לשדה): שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ו, סעיף א': "ממצוא חפציך חפציך אסורים... כגון שמעיין נכסיו לראות מה צריך למחר". וכן ברש"י, עירובין דף ל"ח ע"ב.
• איסור טיול למציאת סוס או קרון: הגהת הרמ"א על שולחן ערוך סימן ש"ו, סעיף א'.
• היתר כניסה לצורך שבת (חפצי שמים/גוף): נלמד מדיוק בלשון השולחן ערוך האוסר "חפציך" דווקא, ומתיר מחשיך על התחום להביא בהמתו (צורך).
• איסור כניסה לבית שנבנה בשבת: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רמ"ד, סעיף א' והגהת הרמ"א שם, הדנים בדין בית שבנו עכו"ם בשבת ומתי מותר להיכנס בו.
3. מוקצה וטלטול: עולר (אולר) ודלת תנור
א. עולר (כלי שמלאכתו לאיסור):
• היתר טלטול לצורך גופו ומקומו: שולחן ערוך, אורח חיים, סימן ש"ח, סעיף ג'. שם מפורט שמותר לטלטל כלי שמלאכתו לאיסור (כגון קורנס) לצורך גופו (לפצוע אגוזים) או לצורך מקומו.
• איסור טלטול מחמה לצל: שולחן ערוך שם.
ב. דלת תנור:
• איסור פתיחת דלת כנגד האש (רוח מלבֶּה): שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רע"ז, סעיף ב' ("אסור לפתוח הדלת כנגד המדורה"), וכן סעיף א' לגבי נר.
• היתר סגירה: שם ("אבל אם היה פתוח כנגדה מותר לסגרו").
• פתיחת וסתימת תנור (חשש כיבוי/הבערה): שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רנ"ט, סעיף ז' (מתיר לסתור סתימה ולחזור ולסתום, ומתיר ע"י עכו"ם כשיש גחלים). בביאור הלכה סימן רנ"ט, ד"ה "מותר ע"י א"י" מובא שאסור לישראל לסתום אם יש גחלים (כיבוי) ושאסור לפתוח אם הרוח תבעיר (מבעיר).
• חשש בישול (מזרז בישול): ביאור הלכה סימן רנ"ט, ד"ה "אסור לסתום התנור", שם מבואר שאם התבשיל לא מבושל, הסתימה גורמת בישול ואסורה.
4. מלאכת בורר: סינון מרק מאטריות
• איסור בורר בכלי (נפה וכברה/מסננת): בית יוסף, אורח חיים, סימן שי"ט (מביא את הברייתא "הבורר... בנפה ובכברה חייב"). שולחן ערוך, אורח חיים, סימן שי"ט, סעיף ט' (אוסר להשתמש במשמרת/מסננת).
• היתר משקה צלול: בית יוסף, סימן שי"ט, (מביא שמותר לערות בנחת וכן לשתות דרך מפה אם המשקה צלול ורוב בני אדם שותים אותו כך, כגון מים עם תולעים). דין זה נרמז בשולחן ערוך שם סעיף י' (לגבי מים ע"ג סודר).
• איסור בורר בתערובת (שני מינים): בית יוסף סימן שי"ט ("היו לפניו שני מיני אוכלין...").
אין לקחת את המקורות והלכות שהבאתי להלכה למעשה אפשר להעזר בי ככלי לימוד ולחיפוש מקורות יש להתייעץ עם רב מוסמך לעניין הלכה אין לעשות על פי מה שאני אומר כלל!!

[א.מ.ד.]

@yehokarpel כתב בהמלצה | חדש יצרתי בNotebooklm AI תורני:

וגם גוגל סוגרת את notebooklm

מיניין לך?

[א.מ.ד.]

@jack כתב בהמלצה | חדש יצרתי בNotebooklm AI תורני:

@yehokarpel מענין מה יקרה אם יעלו לו את כל שוטנשטיין.....

מסתובבת תיקיה של שוטנשטיין -PDF, אז תנסה...
רק שים לב לא להפיץ את זה - זכויות יוצרים

[yehokarpel]

הנה שלבתי את notebooklm עם גמני שהתשובה תהיה יותר טובה ומסודרת וזה מה שיצא

שאלתי אותו:
תני לי את כל המקורות בשס לגבי הבא במחתרת מה דינו וכל הסוגיא

Spoiler

הסוגיה של "הבא במחתרת" היא אחת הסוגיות המרכזיות בדיני נזיקין ופיקוח נפש, והיא עוסקת בזכותו של אדם להרוג את הגנב הבא לפרוץ לביתו. הכלל היסודי הוא: "התורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו".

להלן ריכוז המקורות המרכזיים מכל הש"ס העוסקים בדין זה, המיקומים והציטוטים:

1. המקור המרכזי - מסכת סנהדרין (פרק ח')
   עיקר הדיון מופיע בפרק "הנשרפין".

סנהדרין דף עב עמוד א (משנה):

"הבא במחתרת נידון על שם סופו. היה בא במחתרת ושבר את החבית, אם יש לו דמים - חייב, אם אין לו דמים - פטור."

סנהדרין דף עב עמוד א (גמרא - הטעם):

"מאי טעמא דבא במחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטילנא ליה. והתורה אמרה: אם בא להורגך - השכם להורגו."

סנהדרין דף עב עמוד ב (הבחנה בין אב לבן):

"תנו רבנן: 'אם זרחה השמש עליו דמים לו' - וכי השמש עליו בלבד זרחה? אלא: אם ברור לך הדבר כשמש שאין לו שלום עמך - הרגהו, ואם לאו - אל תהרגהו. תניא אידך: 'דמים לו' - אם ברור לך כשמש שיש לו שלום עמך - אל תהרגהו... כגון אב הבא על בנו, שבידוע שרחמי האב על הבן... אבל בן הבא על האב - נהרג."

2. פטור מתשלומים - "קם ליה בדרבה מיניה"
   הגמרא דנה בשאלה מדוע הגנב פטור מלשלם על נזקים שעשה (כמו שבירת חבית) בזמן הפריצה.

מסכת כתובות דף לד עמוד ב:

"אמר רבה: בא במחתרת ושבר חבית - פטור. מאי טעמא? בדמים קנאה." (כלומר, מאחר שהוא התחייב בנפשו באותו רגע, חל עליו הכלל שאין אדם לוקה ומשלם, או מת ומשלם).

מסכת בבא קמא דף כח עמוד ב:

"הנרצע והבא במחתרת... ששברו את הכלים - פטורין." הגמרא שם מסבירה שאפילו אם לא הרגו אותו בפועל, כיוון שהיה "ניתן להרגו" באותה שעה, הוא פטור מתשלום הממון.

3. מתי מותר ומתי אסור להורגו
   מסכת סנהדרין דף עג עמוד א:

"אמר רב: הבא במחתרת, נטל כלים ויצא - פטור... משום דהתרו בו." הגמרא דנה כאן במקרה שהגנב כבר יצא מהמחתרת, האם עדיין מותר להורגו. המסקנה היא שמרגע שיצא מהבית או אם ברור שאינו מסכן חיים יותר - אסור להורגו.

מסכת פסחים דף ו עמוד ב:

"הבא במחתרת... זכתה לו תורה." הגמרא מזכירה שחכמים השוו את קניית הממון של הבא במחתרת לקנייה גמורה לעניין זה שהוא פטור מתשלומים אם הכלים נשברו.

4. הגדרת "מחתרת"
   מסכת סנהדרין דף עב עמוד ב:

"אמר רב: לאו דוקא מחתרת, אלא אפילו על גב גגו, ואפילו בחצירו, ואפילו בקרפיפו." (כלומר, הדין אינו תלוי דווקא בפעולת החתירה בקיר, אלא בעצם הכניסה הלא מורשית למקום מגוריו של אדם המייצרת סכנה).

5. השלכות לדינים אחרים
   מסכת ברכות דף נח עמוד א:

הגמרא דנה בדין הרואה אוכלוסין של ישראל ואומר ברוך חכם הרזים, ומזכירה דרך אגב את הכלל של "הבא במחתרת" בהקשר של הגנה עצמית.

מסכת יומא דף פה עמוד א:

בסוגיה העוסקת בפיקוח נפש הדוחה שבת, הגמרא מביאה את דין הבא במחתרת כהוכחה לכך שספק נפשות להקל, שכן הורגים את הגנב מספק (שמא יהרוג את בעה"ב).

סיכום הדין לפי הש"ס:
היתר ההריגה: מבוסס על חזקה שהגנב מוכן להרוג את בעל הבית שיתנגד לו.

תנאי ה"דמים לו": אם ברור כשמש שהגנב לא יהרוג (כמו אב על בן), אסור להורגו.

פטור ממון: כיוון שהגנב הועמד בסכנת מיתה ("מתנהג כמת"), הוא פטור מלשלם על נזקים ממוניים שגרם תוך כדי הפריצה.

גבולות הדין: הדין תקף רק בזמן שהגנב נמצא בתהליך הפריצה או בתוך הבית. ברגע שברח או יצא מהשטח הפרטי - דינו ככל אדם.

ובקשתי ממנו גם לסכם את דברי הבית יוסף בסוגיא

עכשיו תביא לי את על הראשונים שהבית יוסף מביא בסוגיא הזאת כל הדיונים בהרחבה מלאה בנושא

Spoiler

סוגיית "הבא במחתרת" נדונה בהרחבה בדברי מרן הבית יוסף בטור חושן משפט, סימן תכ"ה. הדיון שם עוסק הן בהיתר להרוג את הגנב (מדין רודף) והן בהשלכות הממוניות (פטור מתשלומים).

להלן פירוט הדיונים, הראשונים והשיטות כפי שהם מובאים בבית יוסף, כולל הציטוטים המלאים והמיקומים המדויקים כפי שביקשת:

1. יסוד הדין - היתר ההריגה ואופיו
   הבית יוסף פותח בציטוט הגמרא והרמב"ם לגבי עצם ההיתר:

המקור בגמרא: סנהדרין דף עב עמוד א:

"אמר רבא: מאי טעמא דבא במחתרת? חזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, והאי מימר אמר: אי אזילנא קאי לאפאי ולא שביק לי, ואי קאי לאפאי - קטילנא ליה, והתורה אמרה: אם בא להורגך השכם להורגו."

שיטת הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה ז):

"הבא במחתרת בין ביום בין בלילה מותר להרגו, ואם הרגו בעל הבית או שאר כל אדם פטורים, וכל אדם מותרים להרגו בין בחול בין בשבת בכל מיתה שיכולים להמיתו, שנאמר אין לו דמים." הבית יוסף מסביר בשם המגיד משנה שהרמב"ם מדגיש "בין ביום בין בלילה" כדי להוציא משיטה האומרת שרק בלילה מותר (משום שבלילה הסכנה גדולה יותר), ופוסק כחכמים שאין חילוק.

2. דין "אם זרחה השמש עליו" - ההבחנה בין אב לבן
   הבית יוסף דן בשיטות הראשונים לגבי המקרים בהם אסור להרוג את הגנב:

רמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה י):

"ואם היה הדבר ברור לבעל הבית שזה הגנב הבא עליו אינו הורגו ואינו בא אלא על העסק הממון בלבד, אסור להרגו, ואם הרגו הרי זה הורג נפש, שנאמר אם זרחה השמש עליו דמים לו. אם ברור לך הדבר כשמש שיש לו שלום עמך אל תהרגהו. לפיכך אב הבא במחתרת על בנו אינו נהרג, שודאי שרחמי האב על הבן ואינו בא להורגו. אבל הבן הבא על האב נהרג."

הראב"ד (בהשגותיו שם): הבית יוסף מביא שהראב"ד חולק בפרט אחד: אם האב גנב ממון ויצא, האם הבן חייב להחזיר? הראב"ד סובר שהאב פטור מתשלומים בכל מקרה כי הוא נחשב "ניתן להריגה" מצד הדין הכללי, גם אם במקרה הספציפי הזה ידענו שלא יהרוג.

3. הפטור מתשלומים - "קם ליה בדרבה מיניה"
   זהו הדיון המרכזי והארוך ביותר בבית יוסף בסימן זה. השאלה היא: אם הגנב שבר כלים תוך כדי הפריצה, האם הוא חייב לשלם?

המקור בגמרא: כתובות דף לד עמוד ב:

"אמר רבה: בא במחתרת ושבר חבית - פטור. מאי טעמא? בדמים קנאה."

שיטת הרמב"ם (הלכות גניבה פרק ט הלכה ח):

"גנב שבא במחתרת או על הגג או דרך חצר וקרפיף, בין ביום בין בלילה, ששבר כלים של בעל הבית בעת שהיה במחתרת - פטור מן התשלומין, ואפילו הרגו בעל הבית בלא כוונה או ששחטו הגנב וגמר גניבתו ולא הרגו בעל הבית - פטור, שכיון שניתן להריגה הרי הוא כמת, ואין אדם מת ומשלם."

שיטת הרמב"ן והרשב"א: הבית יוסף מביא את שיטתם (החולקת על הרמב"ם במידה מסוימת) לגבי "התראה". הם דנים בשאלה: מה אם התרו בגנב והוא המשיך?

הרמב"ן (בחידושיו למסכת סנהדרין) מסביר שהסיבה לפטור היא לא רק המיתה בפועל, אלא עצם העובדה שהוא הוגדר כ"רשע" שחייב מיתה באותה שעה.

4. הגדרת מקום ה"מחתרת"
   הבית יוסף מביא את דברי הטור המבוססים על הגמרא לגבי היקף המקום:

המקור בגמרא: סנהדרין דף עב עמוד ב:

"אמר רב: לאו דוקא מחתרת, אלא אפילו על גב גגו, ואפילו בחצירו, ואפילו בקרפיפו. ואמאי קרו ליה מחתרת? משום דרוב גנבים במחתרת אתו."

פסיקת הרא"ש (סנהדרין פרק ח סימן א): הבית יוסף מצטט את הרא"ש המבאר שכל מקום שהוא רשותו של אדם והגנב נכנס אליו בדרך לא שגרתית (טיפוס על גג וכדומה), נוצרת חזקת הסכנה שמא יהרוג את בעל הבית שיעמוד מולו.

5. גנב שנטל כלים ויצא
   הבית יוסף דן בשיטות לגבי הרגע שבו מסתיימת חזקת ה"רדיפה":

המקור בגמרא: סנהדרין דף עג עמוד א:

"אמר רב: הבא במחתרת, נטל כלים ויצא - פטור... מאי טעמא? כיון דקננהו בדמים, הוו להו דידיה."

שיטת רש"י (סנהדרין דף עג עמוד א דיבור המתחיל "נטל כלים"):

"נטל כלים ויצא - דהשתא לאו בר קטלא הוא, שכבר פנה מן הבית, ואפילו הכי פטור מן התשלומין, דמשעה שהיה במחתרת קנאם בדמים, שהיה מתחייב בנפשו עליהם."

רבינו ירוחם (נתיב כה חלק ג): הבית יוסף מביא את דבריו המדייקים שאם הגנב יצא והכלים קיימים בעין - עליו להחזירם, ורק אם נשברו פטור.

סיכום תמציתי של הכרעת הבית יוסף:
מרן בסימן זה מקבל את שיטת הרמב"ם כעיקר, אך הוא מביא את כל פלפולי הראשונים כדי להגדיר:

ספק נפשות: אם יש ספק אם בא להרוג - מותר להרגו (כי בעל הבית הוא המותקף).

פטור ממון: הפטור מתשלומים חל משלב הכניסה, כיוון שבאותה שעה הוא "גברא קטילא" (אדם מת).

הבחנה מוסרית: אב על בנו הוא החריג היחיד, אלא אם כן ידוע שהאב אכזרי במיוחד.

[Image depicting a classic Talmudic scene of a homeowner confronting a 'Ba Ba-Machteret' near a broken wall, illustrating the legal tension between property rights and self-defense]

[yehokarpel]

בקיצור כלי מטורף ממליץ בחום לכולם!!!