שיתוף | נמאס לכם לאלתר סיפור לילדים לפני השינה? - פשוט סיפור - הפתרון
-
@מייבין-במקצת אתה לוחץ על ניהול gems ושמה יש storybook
@סודי-סודי כתב בשיתוף | נמאס לכם לאלתר סיפור לילדים לפני השינה? - פשוט סיפור - הפתרון:
@מייבין-במקצת אתה לוחץ על ניהול gems ושמה יש storybook
אני לא רואה את זה שם
-
@מייבין-במקצת דווקא אצלי ההיסטוריה עובדת וההקראה לא.
יש לי מפתח כמובן.@חמור-חמורותיים גם אצלי ההיסטוריה עובדת אבל כשאני יוצר סיפור הוא לא נשמר וההיסטוריה נשארת ריקה
בכל מקרה יכול להיות ששלחת יותר מדי הרבה בקשות לAI
זה קרה גם לי ואז גם להחליף מפתח לא עזראבל אם אתה רוצה שאני יהיה בטוח אז אחרי שלחצת על הכפתור ליצירת השמע תעשה לחצן ימני ואז בדיקה
ואז תלחץ על הכפתור שמסומן בתמונה
ותשלח לי צילום מסך
-
@חמור-חמורותיים גם אצלי ההיסטוריה עובדת אבל כשאני יוצר סיפור הוא לא נשמר וההיסטוריה נשארת ריקה
בכל מקרה יכול להיות ששלחת יותר מדי הרבה בקשות לAI
זה קרה גם לי ואז גם להחליף מפתח לא עזראבל אם אתה רוצה שאני יהיה בטוח אז אחרי שלחצת על הכפתור ליצירת השמע תעשה לחצן ימני ואז בדיקה
ואז תלחץ על הכפתור שמסומן בתמונה
ותשלח לי צילום מסך
@מייבין-במקצת
הוא כן שומר לי היסטוריה.
ולא ניסיתי הרבה פעמים -
@מייבין-במקצת
הוא כן שומר לי היסטוריה.
ולא ניסיתי הרבה פעמים@חמור-חמורותיים כתב בשיתוף | נמאס לכם לאלתר סיפור לילדים לפני השינה? - פשוט סיפור - הפתרון:
ולא ניסיתי הרבה פעמים
גם השגיאה היא לא השגיאה שיש כשמנסים הרבה
בכל מקרה אני ינסה לראות למה זה קורה ומה אפשר לעשות -
@מייבין-במקצת
הוא כן שומר לי היסטוריה.
ולא ניסיתי הרבה פעמים@חמור-חמורותיים יש לי שתי כיוונים
1: באיזה דפדפן אתה משתמש?יש דפדפנים שיחסמו את שליחת הבקשה לAI
2:אם זה קובץ שמע ספציפי שלא עבד
כלומר: לא ניסית כמה פעמים ובכולם זה לא עבד
אז אני אשמח אם תעתיק לפה את התסריט
כי יכול להיות שיש בעיה בצורת הכתיבה של התסריט
-
@חמור-חמורותיים יש לי שתי כיוונים
1: באיזה דפדפן אתה משתמש?יש דפדפנים שיחסמו את שליחת הבקשה לAI
2:אם זה קובץ שמע ספציפי שלא עבד
כלומר: לא ניסית כמה פעמים ובכולם זה לא עבד
אז אני אשמח אם תעתיק לפה את התסריט
כי יכול להיות שיש בעיה בצורת הכתיבה של התסריט
@מייבין-במקצת כרום. בכלל לא עבד. הסיפור נכתב אבל לא מומר לשמע. אני בנטפרי.
אם זה מעניין זה הסיפור:[קריין]: בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. המילים האלה, רצף חסר פשר לכאורה, רדפו את אליהו כל חייו. זה התחיל כמשחק ילדות, קריאת ג'יבריש משעשעת עם חבריו בשכונת ילדותו בדרום תל אביב. אבל עם השנים, המילים הפכו למשהו אחר, צל שארב בפינות התודעה שלו, חרדה מתמדת שלא ידעה מנוחה.
[קריין]: אליהו, שהפך לפרופסור מכובד לבלשנות, ניסה לפענח את החידה. הוא הקדיש שנים מחייו לנתח את המילים, מחפש שורשים עבריים, ארמיים, אפילו שפות נכחדות. הוא האמין, בצורה אובססיבית, שהן טומנות בחובן מפתח למשהו עצום, סוד קדום שהיה חייב לגלות. הוא הרחיק את אשתו, ילדיו התביישו בו. הכל התגמד לעומת החידה.
[קריין]: יום אחד, במהלך מחקר ארכיוני בספרייה הלאומית, אליהו נתקל במסמך עתיק, כתב יד מרופט שנראה כאילו נכתב בידי סופר סתם לפני מאות שנים. הטקסט היה כתוב בארמית עתיקה, אבל באמצע העמוד, בכתב יד ברור ומודרני, הופיעו המילים: בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. לידן, הייתה מצוירת מפה סכמטית של עיר מוכרת. תל אביב.
[קריין]: ליבו של אליהו הלם בחוזקה. הוא העתיק את המפה, חש סחרחורת קלה, והחליט לצאת למסע. המפה הובילה אותו לרחוב קטן ומוזנח בשכונת ילדותו, רחוב ששכח כמעט לגמרי. שם, בין בניינים מתפוררים, ניצב בית ישן, נטוש ומכוסה גרפיטי. הבית הזה לא הופיע בשום מפה רשמית.
[קריין]: אליהו חדר לבית הנטוש, פניו שטופות זיעה. האוויר היה דחוס ואבקתי, תחושה של הזנחה שארוכת שנים. הוא מצא את עצמו בחדר קטן, ריק כמעט לחלוטין, מלבד שולחן עץ ישן שעליו עמד כד חרס שבור. הוא הרים את הכד, ובתוכו מצא פיסת נייר קטנה, מקופלת בקפידה.
[קריין]: כשאליהו פתח את הנייר, הוא גילה ציור פשוט: דג צוחק רוכב על חמור. מתחת לציור, בכתב ידו של אליהו הצעיר, היו כתובות המילים: בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. התאריך היה יום הולדתו השביעי.
[קריין]: אליהו התמוטט על הרצפה, תחושה עמוקה של אובדן הציפה אותו. שנים של חיפוש, של שיגעון, של הקרבה, הסתכמו בזיכרון ילדות. אין סוד קדום, אין מפתח ליקום. רק ילד קטן, משועמם ומאושר, שממציא שפה משלו. הוא הבין, באותו רגע, שהחיפוש עצמו היה החיים שלו, ושהוא בזבז אותם על רדיפה אחר צללים.
[קריין]: כשהשמש שקעה, צבעה את העיר בצבעי כתום ואדום, אליהו עזב את הבית הנטוש. הוא חזר הביתה, לאשתו וילדיו, אדם אחר. הוא עדיין היה פרופסור לבלשנות, אבל הוא כבר לא חיפש את הפשר מאחורי המילים. הוא למד להקשיב להן, להנות מהצליל, מהמשחק, מהזיכרון. בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. יותר לא פחד מהן. הן היו חלק ממנו, תזכורת לכך שגם בשיגעון, יש יופי.
-
@מייבין-במקצת כרום. בכלל לא עבד. הסיפור נכתב אבל לא מומר לשמע. אני בנטפרי.
אם זה מעניין זה הסיפור:[קריין]: בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. המילים האלה, רצף חסר פשר לכאורה, רדפו את אליהו כל חייו. זה התחיל כמשחק ילדות, קריאת ג'יבריש משעשעת עם חבריו בשכונת ילדותו בדרום תל אביב. אבל עם השנים, המילים הפכו למשהו אחר, צל שארב בפינות התודעה שלו, חרדה מתמדת שלא ידעה מנוחה.
[קריין]: אליהו, שהפך לפרופסור מכובד לבלשנות, ניסה לפענח את החידה. הוא הקדיש שנים מחייו לנתח את המילים, מחפש שורשים עבריים, ארמיים, אפילו שפות נכחדות. הוא האמין, בצורה אובססיבית, שהן טומנות בחובן מפתח למשהו עצום, סוד קדום שהיה חייב לגלות. הוא הרחיק את אשתו, ילדיו התביישו בו. הכל התגמד לעומת החידה.
[קריין]: יום אחד, במהלך מחקר ארכיוני בספרייה הלאומית, אליהו נתקל במסמך עתיק, כתב יד מרופט שנראה כאילו נכתב בידי סופר סתם לפני מאות שנים. הטקסט היה כתוב בארמית עתיקה, אבל באמצע העמוד, בכתב יד ברור ומודרני, הופיעו המילים: בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. לידן, הייתה מצוירת מפה סכמטית של עיר מוכרת. תל אביב.
[קריין]: ליבו של אליהו הלם בחוזקה. הוא העתיק את המפה, חש סחרחורת קלה, והחליט לצאת למסע. המפה הובילה אותו לרחוב קטן ומוזנח בשכונת ילדותו, רחוב ששכח כמעט לגמרי. שם, בין בניינים מתפוררים, ניצב בית ישן, נטוש ומכוסה גרפיטי. הבית הזה לא הופיע בשום מפה רשמית.
[קריין]: אליהו חדר לבית הנטוש, פניו שטופות זיעה. האוויר היה דחוס ואבקתי, תחושה של הזנחה שארוכת שנים. הוא מצא את עצמו בחדר קטן, ריק כמעט לחלוטין, מלבד שולחן עץ ישן שעליו עמד כד חרס שבור. הוא הרים את הכד, ובתוכו מצא פיסת נייר קטנה, מקופלת בקפידה.
[קריין]: כשאליהו פתח את הנייר, הוא גילה ציור פשוט: דג צוחק רוכב על חמור. מתחת לציור, בכתב ידו של אליהו הצעיר, היו כתובות המילים: בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. התאריך היה יום הולדתו השביעי.
[קריין]: אליהו התמוטט על הרצפה, תחושה עמוקה של אובדן הציפה אותו. שנים של חיפוש, של שיגעון, של הקרבה, הסתכמו בזיכרון ילדות. אין סוד קדום, אין מפתח ליקום. רק ילד קטן, משועמם ומאושר, שממציא שפה משלו. הוא הבין, באותו רגע, שהחיפוש עצמו היה החיים שלו, ושהוא בזבז אותם על רדיפה אחר צללים.
[קריין]: כשהשמש שקעה, צבעה את העיר בצבעי כתום ואדום, אליהו עזב את הבית הנטוש. הוא חזר הביתה, לאשתו וילדיו, אדם אחר. הוא עדיין היה פרופסור לבלשנות, אבל הוא כבר לא חיפש את הפשר מאחורי המילים. הוא למד להקשיב להן, להנות מהצליל, מהמשחק, מהזיכרון. בל, בהלה בהלב, סלגכחד הדג, קושקושק חמור חמורותיים. יותר לא פחד מהן. הן היו חלק ממנו, תזכורת לכך שגם בשיגעון, יש יופי.
@חמור-חמורותיים מצטער אבל אין לי מושג מה הבעיה
אני נאלץ להרים ידיים -
בניתי אתר שיוצר סיפורים בבינה מלאכותית
מה שצריך לעשות זה:
- להנפיק מפתח API של גמיני
- לכתוב רעיון לסיפור או להשאיר ריק וגמיני יצור אותו
- לבדוק את התסריט
- וליצור את הסיפור!
ביקשתי ממנו סיפור לפני השינה לילד בגיל שש
story_1756383153099.wavשימו
️ כדאי לבקש ממנו לנקד את הסיפור
כרגע הוא יוצר סיפורים באורך מסוים ומשאיר בסוף כמה דקות של שקט
אני ישתדל לסדר את זה בהמשךבהצלחה!
@מייבין-במקצת מציע לשנות את כל התפריטי בחירה לתפריטים מודאלים
-
אני מעדכן את האתר הוא לא יעבוד בדקות הקרובות
-
אני מעדכן את האתר הוא לא יעבוד בדקות הקרובות
@מייבין-במקצת האתר עודכן
עשיתי כמה שינויים בעיצוב ושיניתי את ממשק ההיסטוריה כך שישמור רק את התסריט וההנחיה
@נחמן-פלח כתב בשיתוף | נמאס לכם לאלתר סיפור לילדים לפני השינה? - פשוט סיפור - הפתרון:
מציע לשנות את כל התפריטי בחירה לתפריטים מודאלים
אני לא בטוח אם התכוונת למה שעשיתי
-
@מייבין-במקצת האתר עודכן
עשיתי כמה שינויים בעיצוב ושיניתי את ממשק ההיסטוריה כך שישמור רק את התסריט וההנחיה
@נחמן-פלח כתב בשיתוף | נמאס לכם לאלתר סיפור לילדים לפני השינה? - פשוט סיפור - הפתרון:
מציע לשנות את כל התפריטי בחירה לתפריטים מודאלים
אני לא בטוח אם התכוונת למה שעשיתי
@מייבין-במקצת כתב בשיתוף | נמאס לכם לאלתר סיפור לילדים לפני השינה? - פשוט סיפור - הפתרון:
אני לא בטוח אם התכוונת למה שעשיתי
כן
-
אני מעדכן את האתר הוא לא יעבוד בדקות הקרובות
-
פוסט זה נמחק!
-
אני מעדכן את האתר הוא לא יעבוד בדקות הקרובות
האתר עודכן הוספתי אפשרות להתאמה אישית של אורך וסגנון הסיפור
וכן הוספתי אפשרות לבחור את הקול שיקריא את הסיפור
ושיניתי את הסגנון של הסיפור שהAI יוצר להיות יותר "חי"
ותיקנתי את הבעיה של השקט בסוף הסיפור -