זה הפרומפט

תכתוב שיר יפה, בסגנון מליצי, בחרוזים, 3 בתים כל בית 4 שורות. אורך שורה ממוצע.
השיר כולו יהיה מבוסס על הקטע הבא: כשקורה לאדם דבר רע, קשה להודות עליו לה'. אולם ברוב פעמים לאחר זמן מה וקצת התבוננות יכולים למצוא הצד הטוב שבכל דבר.

ג'מיני
כְּשֶׁצָּרָה פוֹקֶדֶת פִּתְאוֹם דַּלְתִּי,
וְכָל הָאוֹר כָּבָה מִנִּי עֵינַי,
קָשֶׁה לִמְצֹא טוֹבָה בְּאֵשׁ חֶבְלִי,
וּלְהוֹדוֹת לָאֵל, צַח וְנָאֲוֶה.

אַךְ בֶּן מַאֲמִין אֲנִי, יוֹדֵעַ בְּלִבִּי,
כִּי כָּל מַעֲשֵׂה אֵל לְטוֹבָה הוּא כִּוֵּן,
וְלֹא מְעַט פְּעָמִים, אַחַר כְּלוֹת יָמִים,
נִגְלֶה הַחֶסֶד בּוֹ, כְּאוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ.

עַל כֵּן, בְּסַבְלָנוּת אָחִישׁ קֵץ חֶשְׁכִּי,
וְאֶתְבּוֹנֵן בַּנִּסְתָּר, בְּכָל פִּינָה נִסְתֶּרֶת,
כִּי גַּם בְּצָרָה וּבְכְאֵב יֵשׁ יִשְׁעִי,
וְטוֹב ה' לַכֹּל, עוֹלָמִים מְקַשֶּׁרֶת.

קלוד

שיר על אמונה וסבלנות

כאשר יפול עליך צער וגם צרה רבה,
וליבך יחשוב כי רק רעה בא עליך,
קשה לראות בזה טובה נסתרת,
ולהודות לאל על כל אשר הביא אליך.

אך בני ישראל מאמינים בלב שלם,
כי כל אשר יעשה הבורא הוא לטובה,
ואם נסבול מעט ונתבונן בדרכיו,
נמצא טעם ומשמעות בכל תשובה.

הזמן יגלה סודות נסתרים ועמוקים,
והסבלנות תלמד אותנו לקבל בשמחה,
כי מה שנראה כמכה קשה ומרה,
עתיד להתגלות כברכה וכרחמים לנצח.

גרוק

שיר הסבלנות והאמונה

בשעה שרע נוחת על הלב,
קשה לראות בו טוב או משב,
אך אמונה לוחשת: הכל לטובה,
בהשי"ת נתן, בו נשים מבטח.

בזמן שחולף, כענן קליל,
העין מבחינה בטוב הנסתר,
סבלנות קלה תגלה את האור,
בכל צער מסתתר זר מזור.

הודיה נרקמת בלב המאמין,
כי כל אשר עשה – לטוב תמידין,
בשבח נרומם את שמו הגדול,
באמונה נצעד, בדרך ישרה ומול.

GPT

בוודאי, הנה שיר מליצי בחרוזים, שלושה בתים, ארבע שורות בכל בית, בהשראת הרעיון שכתבת:

בְּעֵת צָרָה יַחֲשֹׁב לֵב אָדָם — מַה זֶּה דֶּרֶךְ?
לָמָּה דְּמָעוֹ נוֹפֵל כַּמַּיִם — אֵין לוֹ בֶּרֶךְ,
אֲבָל בִּלְבוֹ הַאֱמוּנָה עוֹד מַבְרִיקָה,
כִּי כָּל מַה שֶּׁעוֹשֶׂה רַחֲמָנָא — בְּוַדַּאי טוֹבָה הִיא.

בְּהֶסְתֵּר פָּנִים וּבְחֹשֶׁךְ דַּרְכּוֹ — יֵשׁ תִּהְיֶה,
אַךְ חִכּוּי קָטָן וְהַשְׂכָּלָה — יִגְלוּ תּוֹשִׁיָּה,
כִּי מִן הַשֶּׁבֶר יוֹצֵא אוֹר נָעִים כָּאָז,
כְּמוֹ יֶקֶר שֶׁבָּא מִבֵּין נִשְׁבַּר הַזָּכָּךְ.

אֱמוּנָה הִיא מַפְתֵּחַ לְכָל תְּהוֹמוֹת,
תַּחַת כָּאֵב — גַּם שָׁם הַכֹּל תַּכְשִׁיטוֹת,
וְהַשִּׁבְחָה — תָּעֵר מֵעָמֶק יָגוֹן,
כִּי טוּב הַשֵּׁם נִגְלֶה מֵאֵפוֹא שֶׁלֹּא שָׁכֵן הַשִּׂכָּלוֹן.