מדריך | מדריך צילום- מדריך מלא לשליטה בקומפוזיציה – לראות, להבין, לשלוט.

[אביעד]

אם משהו יודע למה חלק מהתמונות ממוזערות אשמח לתגובה

כבר כמעט שנה שלא התקדמתי עם המדריכים של הצילום, לקראת בין הזמנים הבעל"ט נעבור נושא בצורה חדה שהיות וכבר למדנו את היסודות החשובים של הצילום (הסגר הצמצם והISO) נדבר היום על צילום פרקטי ממש איך לצלם בפועל.
סתם שתדעו שאת הידע הזה שאני פורס לפניכם היום למדתי במשך מאות ואלפי שעות (יותר משמונה שנים) (!) אני מקווה שיהיה זה לתועלת הכלל.
כמה נקודות חשובות לפני שנתחיל בעז"ה

• לגבי זכויות יוצרים- חלק גדול מהתמונות שיש כאן צולמו על ידי (אם מסקרן משהו איפה צולמה כל תמונה יכול להגיב בפוסט המיועד לכך), כל תמונה שלא הובא לה מקור- זה אומר שאני צילמתי אותה (או הצלם שלי) ככה שלא יהיה בעיה של זכויות יוצרים.-כמו כן כל תמונה שהיה בא אישה פשוט כיסתי אותה בצבע עד שלא ניתן לזהות כלום.
• היות וזה לא משהו שלמדתי בקורס מסודר וזריז אלא דברים שאני למדתי במשך שנים, היה לי הרבה נושאים מבולבלים בראש- ונסתייעתי בסידור הדבריםדרך צא'ט GPT (את התוכן אני כתבתי וערכתי -את הסדר נעזרתי בבינה-סופו של דבר זה הרבהה חומר)-דבר שנלקח כולו מהבינה נכתב בצידו (כמובן שהחומר הזה מוכר לי ולא שסמכתי על מה שנאמר על ידי הבינה).
• על המדריך הזה הושקע הרבה עמל ויגיעה -סופו של דבר זה חומר ששווה הרבה כסף- (על קורס ללמוד את מה שאני מעביר לפניכם אתם רק יכולים לברר כמה עולה..) ולכן- אם מעבירים הלאה -חובה לתת קרדיט!! וכן אשמח לדעת אם נהניתם מהמדריך ואם יש לכם ממנו תועלת (בלייק או בתגובה בפוסט שניתן למטה) זה משמח לדעת שאנשים נהנים מחומר שעבדת עליו קשה.
• היות ואמרתי שאת רוב התמונות אני צילמתי-זה לא אומר שבכל התמונות הקפדתי על כל הכללים-לרוב אם הבאתי תמונה זה לא אומר שיש בה את כל הכללים אלא רק את הנושא שעליו התמקדתי באותו המקום
• תפסת מרובה לא תפסת! -במדריך זה ישנם הרבה נושאים-אי אפשר בבת אחת לקלוט את כולם, תלמדו את הכל- ולאח"כ תתחילו להתמקד בדבר דבר עד שהוא ממש יהפוך לטבעי ורק אז תתחילו עם הבא בתור
• היות ולא מצאתי לכל הדברים תמונות שימחישו את הנאמר- אם יש למשהו תמונה (ללא זכויות יוצרים- אשמח שיגיב (בפוסט שמיועד לכך) ונעלה אותה כמובן עם קרדיט

שימו לב!! במדריך זה השתדלטי לפרט עד כמה שידי מגעת, אבל- הוא מכיל הרבה פרטים והרבה נושאים (שחלקם לא קשורים בכלל אחד אל השני)! ממליץ לכולם ללמוד נושא אחר נושא ביסודיות- כי יש הרבה פרטים שחשוב לשים לב אליהם!!

שתהיה קריאה מהנה לכולם
למי שלא יודע פתחתי קורס צילום למתחילים ולמתקדמים כאחד כאן

מה זה בכלל קומפוזיצייה ולמה חשוב לדעת אותה?

נתחיל מויקיפדיה..
" פירוש המילה קומפוזיציה הוא מיקום-יחד (com-position) והיינו שבבחירת הקומפוזיציה ממקם היוצר את האובייקטים ביצירה על מנת לכוון את האדם שנחשף ליצירה לנושאים מרכזיים ביצירה. למשל, אובייקטים היוצרים קווים ישרים, אלכסוניים או גליים יכולים לשמש על מנת להוביל את העין למוקדים מרכזיים בציור ובצילום. "
ובתרגום חופשי: קומפוזיציה היא האופן שבו אנו מסדרים את האלמנטים בתמונה – מה ייכנס לפריים, איפה הוא ימוקם, ואיך עין הצופה תנווט בתוך התמונה.
חשוב להדגיש: קומפוזיציה טובה לא נוצרת במקרה – היא תוצאה של הבנה והחלטות מודעות.
ולמי שעדיין לא הבין (אני היום סתם מתוסבך עם עצמי..) אז נוריד את זה לגמרי: קומפוזיצייה זה אומר איך לצלם, והיינו אנחנו רוצים לצלם ילד שעומד לחלאקה שמנשק את הציצית, איך אנחנו נעמיד אותו, איך נדע מאיפה להחזיק את המצלמה ואיזה פרטים לחתוך ואיזה לא, וכן כל פרט שעוזר לנו ביצירת סיפור מהתמונה.
אני רוצה להדגיש כלל שאמר לי צלם גדול אחד "תמונה שברגע שאתה מסתכל עליה אתה לא מבין מיד מה הצלם רצה להביע בתמונה- היא לא תמונה טובה.
זה נקודה מאוד חשובה- לפעמים אנחנו חויים רגעים יפים בטיולים וכד' (לדוגמא אנחנו נמצאים באיזה מסלול מגניב ורואים את נפלאות הבריאה) ורוצים לתעד את הרגשות- אז מצלמים, אמממה שאחרי יומים פותחים את התמונות ולא כל כך מבינים מה יפה וכמה כבר היה ולא מבינים לאיפה כל היופי נעלם.
אז התשובה לזה פשוטה: דבר ראשון- אין מתחרה לעין, הפלא הזה אין לו נסיון לתחרות, כל מה שתמיד ניסו זה לנסות 'לחקות' את העין.
אבל חוץ מזה יש את העניין שלא הצלחנו בתמונה להעביר את הרגש הנצרך- וגם אם התאורה הייתה טובה וכו' עדיין התמונה לא משדרת את מה שהיא הייתה אמורה להעביר. וזה בגלל בעייה בקומפוזיצייה.
עד לכאן ההקדמה עכשיו ניגש לעיקר.

חוק השלישים (Rule of Thirds)

אנחנו לא בשיעור נגינה, אל דאגה..
חוק השלישים הוא מאוד פשוט: אתם מכירים את הקווי רשת שיש במצלמות בשעת הצילום- שמחלקים לנו את המסך לתשע קוביות?
זהו חוק השלישים.
פעם חשבתי שבשביל לעשות תמונות טובות- צריך שהאובייקט יהיה במרכז של התמונה ככה הוא הכי בולט, אבל גיליתי שזה ממש לא מדוייק, משום שאז נכון שהוא יתפוס את כל תשומת הלב- אבל אז התמונה יותר נוטה להיראות "שטוחה", סטטית, ולעיתים חסרת דינמיקה. חוק השלישים מכניס איזון ואנרגיה לפריים - כאילו יש "תנועה" בתוך התמונה ואנחנו בתמונות הכי מנסים להמחיש מה שהיה ולהיות כמה שיותר קרובים ל3D ואת זה אנחנו עושים בדרכים מסוימות שהחשוב שבהם הוא חוק השלישים.
העיקרון:
ננסה לדמיין שהפריים מחולק ל-3 שורות ו-3 עמודות (9 מלבנים). הנקודות שבהן הקווים מצטלבים נחשבות "חזקות". מקמים בהן את נושא התמונה (עין של אדם, עץ, שמש שוקעת וכו'), אבל גם הקוים שנפגשים בין הנקודות חשובים ורלוונטיים וכדלהלן:

הנקודות שמודגשות באדום הם הבומבסטיות שבתמונה ולכן הצלם- מיקם את הבית (שהוא הנושא העיקרי בתמונה הנ"ל) באחד מהנקודות האלה (תנסו לדמיין מה היה קורה אם הבית היה במרכז התמונה- התמונה הייתה נראית הרבה פחות טוב)
דוגמא הבאה: תנסו להבין למה התמונה השנייה הרבה יותר טובה מהראשונה-


התשובה לזה פשוטה: בתמונה הראשונה האיש נמצא במקום מאוד בולט אומנם בתמונה, אבל חוץ מזה שראיתי שהצלם בא לספר לנו שיש כאן שחקן גולף, לא באמת ראינו משהו עם תוכן, משא"כ בתמונה השניה -הוא לא רק מספר לנו על שחקן גולף הוא גם נותן לנו פרספקטיבה על המשמעות של זה (ולא רק בגלל הזוית שהוא מחזיק את המקל..)
והשוואה נוספת מתמונות שראיתי:

תשימו לב כמה חשוב לתת מיקום מדוייק לאובייקט שאותו אנחנו רוצים להדגיש.
ואם יבוא משהו ויחשוב שכל זה שיך רק בתמונות רחוקות- אז התמונה הבאה תוכיח אחרת:

Spoiler

למי שרוצה תמונות נוספות להדגמה: (צילום שלי, עד לכאן התמונות היו מ chrome-extension://efaidnbmnnnibpcajpcglclefindmkaj/https://meyda.education.gov.il/files/Pop/0files/communication/high-school/cinema languge/compositionLawofThirds.pdf))

בואו ננסה להוריד את זה לעולם המעשה:
תמונות נוף: קו האופק צריך לשבת על השליש העליון או התחתון - לא במרכז.
אם השמיים מעניינים - תן להם שתי שלישיים.
אם האדמה מעניינת - תן לה יותר מקום.
צילום עירוני: מקם בניין גבוה לאורך אחד הקווים האנכיים.
שלט בולט יכול להופיע באחת מנקודות החיתוך.
לדוגמא:

מתי לשבור את החוק?

החוק הזה אומנם חשוב, אבל זה לא אומר שמעכשיו אסור לצלם את האובייקט במרכז.. כמובן שכל תמונה לגופה ויש יוצאי דופן, נפרט את חלקם:

• כאשר יש סימטריה חזקה (כמו גשר, השתקפות במים) - מרכז דווקא עובד מצוין.
• בפורטרטים פנים מול פנים - לעיתים נרצה למרכז את המצולם.
• כדי ליצור תחושת חוסר נוחות או מתח - מרכז או קצוות יכולים לעזור.

וכן על זה הדרך תוכלו לפעמים למצוא דווקא מקרים שבהם עדיף לצלם במרכז ולא בנקודות לפי חוק השלישים.
דוגמא:- לא משנה כמה יפה לעבוד לפי חוק השלישים- לפעמים עצם המירכוז יוצר דבר מופלא:

נקודת מיקוד/עניין אחת (Focal Point)

זה הדבר שלדעתי הכי חשוב בתמונה וכמו שאמרתי לעיל- תמונה שלא יודעים מיד מה רוצים ממנה היא אינה תמונה טובה.
ונסביר: בכל תמונה חייב להיות דבר אחד מרכזי שאליו תתמקד העין של הצופה. זו יכולה להיות:

• דמות - אדם, חיה וכד'.
• אובייקט - פרח, בניין, עץ, כוס ןכד'.
• אור - קרן אור על נושא ספציפי.
• תנועה - רכב, ציפור, מים זורמים וכד'
  וכן על זה הדרך- ולא משנה מה בא לכם לצלם

נקודת המיקוד היא מה שעונה לשאלה:

"על מה אני אמור להסתכל כאן?"

למה זה חשוב?

העין האנושית שונאת בלבול. כשאין מוקד ברור, הצופה מרגיש שהצילום "עמוס", "מוזר", או "סתמי". ברגע שיש מוקד אחד ברור – העין נמשכת אליו, והתמונה מרגישה חזקה, נקייה, ומובנת.

איך יוצרים נקודת מיקוד ברורה?

יש הרבה דרכים לעשות את זה, נסקור כמה מהם (ונקווה שבעז"ה עד סוף המדריך נוכל להבין את אלו ועוד רבים בצורה ברורה)
מיקום במסגרת (קומפוזיציה): מקם את המוקד לפי חוק השלישים או במקום בולט בפריים (למשל בקדמת התמונה).
קונטרסט צבעים או אור: האובייקט בולט מהרקע כי הוא כהה על רקע בהיר (או להפך), או כי הוא צבעוני יותר.
עומק שדה רדוד (טשטוש רקע): כשהנושא חד וכל השאר מטושטש - הוא בולט מיידית.
קווים מנחים שמובילים אליו: מסילות רכבת, שביל, חוטים, גדר - כל אלו יכולים לכוון את העין ישירות לנקודה הרצויה.
מרחב שלילי סביבו: כשהרקע ריק או אחיד, אפילו אובייקט קטן במרכז יקבל משקל גדול.

לדוגמא:

פורטרט: תמונה של איש, כל הרקע מטושטש, והעיניים שלו חדות ומוארות. העין של הצופה נמשכת מיידית לעיניים - זו נקודת המיקוד.
צילום נוף: נוף של שדה פתוח עם עץ בודד במרחק. גם אם התמונה רחבה מאוד – העץ הוא המוקד, כי הוא האובייקט היחיד בשדה - והעין נמשכת אליו. -זו נקודת המיקוד.
עיר בלילה: הרבה בתים וקווים, אבל שלט אחד מואר חזק באדום. השלט יהיה המוקד, בזכות הקונטרסט (הצבע האדום שבולט משאר התמונה).

שימו לב להדגשה שבתמונה-

טעויות נפוצות בבחירת נקודת מיקוד:

1. יותר מדי מוקדים בתמונה - אין למה להיאחז, הצופה מתבלבל.
2. מוקד שקוע בתוך עומס - קשה לזהות אותו (למשל ילד ברקע צבעוני בלי טשטוש).
3. מוקד מנותק מהסיפור - נניח אתה מצלם עץ, אבל מאחורה עובר רכב בוהק שמושך את העין – הוא גונב את תשומת הלב.

שימו לב: התמונה אולי אחלה, אבל מה הצלם בא בכלל להדגיש כאן????

קווים מנחים (Leading Lines)

מה זה "קווים מנחים"?

קווים מנחים הם קווים טבעיים או מלאכותיים בתוך הפריים שמובילים את עין הצופה ישר אל מוקד העניין בתמונה.
העין שלנו נמשכת באופן אינסטינקטיבי ללכת "לאורך הקווים" - ולכן כשמשתמשים בהם נכון, נוצר אפקט ויזואלי חזק מאוד.

סוגי קווים מנחים נפוצים:

קווים ישרים:

• מסילות רכבת
• כבישים
• חוטי חשמל
• גדרות
• מדרכות או קירות
  
  קרדיט

קווים אלכסוניים:

• מדרגות
• שביל שמתעקל
• קרני אור או צל אלכסוני
• גג בניין

קווים מעגליים:

• שביל שמתפתל
• מעקה עגול
• כביש הררי עם פיתולים
  
  קרדיט

קווים אנושיים:

• שורת אנשים
• ידיים מושטות
• מבט של אדם (כן! אפילו העיניים והכיוון שלהן נחשבים קו מנחה)

איך קווים מנחים עובדים?

• הם מובילים את העין- מבלי שהצופה ירגיש שהוא מובל.
• הם יוצרים עומק בתמונה - במיוחד כשהם נעלמים באופק.
• הם נותנים כיוון וסיפור - יש תחושה של תנועה או של מטרה.

דוגמאות מוחשיות:

מסילת רכבת: אתה מצלם לאורך פסי הרכבת - הם מובילים לעובד בתחנה שעומד בסוף הקו.
העין זורמת על המסילות ישר אליו - בלי להתבלבל.
כביש בלילה:- כביש שמתעקל מוביל לרכב עם אורות דולקים, והאור משתקף על האספלט.
הקווים שנוצרים באור עוזרים למקד את העין לרכב.
שביל מתעקל בטבע: -אתה מצלם שביל שמוביל לתוך יער.
השביל מתחיל לרגליך, עובר בפריים בצורה גלית, ונעלם בתוך הצללים - נותן תחושת מסע והתקדמות.
קווים אדריכליים: -בתוך בית אתה מצלם דלת, קירות ותקרה עם קווים שנפגשים באובייקט מרכזי – פסל או דמות.
הקווים של המבנה יוצרים הדגשה תת-מודעת על הנושא.

לדוגמא:

קרדיט

מסגור בתוך מסגור (Framing)

מה זה "Framing"?

מכירים את התמונות האלה מהחתונה שהחתן או הכלה נראים דרך חלון או השתקפות? זה העניין! (חלק מהדוגמאות נלקחו על ידי צ'אט GPT)
בצילום, Framing (מסגור בתוך מסגרת) פירושו להשתמש באובייקטים טבעיים או מלאכותיים בתמונה כדי ליצור מסגרת סביב נושא הצילום. המעלות של זה הם רבות:

• מושך את העין אל נושא אחד מרכזי.
• מוסיף רבדים - רקע, מסגרת, נושא - ויוצר עומק ותחושת מרחב.
• מוסיף קונטקסט - איפה המצולם נמצא, ואיך הוא משתלב בסביבה.
• יוצר תחושת הצצה פנימה - כאילו הצופה מגלה משהו אישי.

סוגי מסגרות נפוצות:

חלונות ודלתות

• מצלמה מבעד לחלון ישן - והנוף שנראה דרכה הופך למוקד.
• דמות שמציצה דרך דלת פתוחה, כשהמשקוף יוצר מסגרת טבעית.

עצים, ענפים, עלים

• ענפים שמקיפים את הנושא - משמשים כמסגרת אורגנית רכה.
• צילום דרך שיחים/עלים עם עומק שדה רדוד - הנושא ברור, והרקע מרומז.

קירות, קשתות, מבנים הרוסים

• למשל: אדם מצולם דרך פתח בקיר הרוס- נותן תחושת הרס מול חיים.
• קשת אבן עתיקה שמקיפה את הנושא - מסגרת שמוסיפה תחושת היסטוריה.

מסגרת בתוך רכב או מראה

• צילום של אדם שנשקף ממראה של רכב.
• או מבט פנימה לתוך האוטו דרך החלון - כאשר המסגרת היא הדלת/זכוכית.

אובייקטים לא צפויים

• צילום דרך עיגול בצינור מים.
• שימוש בידיים פתוחות, כפות רגליים, או צעיף - יצירת מסגרת "חיה".

לדוגמא

חלון רעפים: אתה מטייל בירושלים ורואה ילד מציץ מבעד לחלון עם סורגי ברזל ישנים. אתה עומד ברחוב, מצלם מרחוק - המסגרת של החלון ממקדת את העין ישר לפני הילד, ויוצרת ריגוש מסויים.
יער עם שביל: אתה עומד בשביל, ובצדדים יש ענפי עצים שיוצרים כמו קשת. אתה ממקם את המצלמה נמוך, כך שהענפים יוצרים מסגרת טבעית לדמות שהולכת פנימה - ונוצרת תחושת מסע.
צילום פורטרט מאחורי גדר: צילמת חבר שלך דרך חור בגדר - הרקע מטושטש, והמסגרת המטושטשת יוצרת אפקט של "הצצה פנימה" – כאילו אתה מגלה סיפור פרטי.

כמה דוגמאות לסיום:


קרדיט

האיזון והיחסים בין אלמנטים בתמונה

מה זה בעצם "איזון"?

איזון בצילום מתייחס לחלוקת הוויזואלית של אלמנטים בתמונה כך שלא תהיה תחושת "כובד" בצד אחד של הפריים לעומת הצד השני. המטרה היא שהעין תוכל לשוטט בתמונה בלי להרגיש שהיא "נשמטת" או "נשפכת" לאזור מסוים.
יש שני סוגים עיקריים של איזון:

איזון סימטרי (Symmetrical Balance)

ננסה לדמיין ציר דמיוני באמצע התמונה - האלמנטים משני הצדדים שווים בגודלם, משקלם וצורתם.

לדוגמא:

• צילום פנים של מבנה כמו בית כנסת עתיק, שבו החלונות משני הצדדים שווים, עם דלת מרכזית באמצע.
• צילום דיוקן חזיתי שבו הפנים מאוזנות לחלוטין (שתי עיניים, אף, פה - בקו אמצע).
  התחושה הנוצרת: סדר, שקט, רוגע.
  דוגמאות לאיזון סימטרי בתמונה:
  
  

איזון אסימטרי (Asymmetrical Balance)

במקום סימטריה מתמטית, אנחנו יוצרים איזון באמצעות "משקל חזותי" - כלומר אלמנט אחד קטן יכול לאזן אלמנט גדול אם הוא מושך יותר תשומת לב.

מה יוצר "משקל חזותי"?

• צבע חזק (אדום, צהוב) מושך יותר.
• קונטרסט - משהו בהיר על רקע כהה.
• פוקוס - מה שבחדות מושך יותר תשומת לב.
• פנים או עיניים - תמיד מושכות.
• תנועה או מבט - דמות שמביטה לכיוון מסוים יוצרת משיכה חזותית.

לדוגמא:

דמות קטנה בצד ימין, מביטה לעבר חלל ריק בצד שמאל– נוצרת תחושת "משקל" למרות החוסר, הר בצד ימין שמאזן קבוצה של עצים כהים משמאל.
התחושה הנוצרת: דינמיקה, מתח עדין, עומק.

יחסים בין אלמנטים

יחסיות זה לא רק בכמות עצמה, אלא גם בהקשר בין האלמנטים:

• יחס גודל - דמות מול מבנה ענק = תחושת קטנות/כוח.
• יחס צבע - צבע חם מוקף צבעים קרים = בולטות.
• יחס משמעותי - אדם ליד חפץ טעון (לדוגמה: טלית, לוח זיכרון) יוצר משמעות ריגשית עמוקה.
  

איך ליישם את זה הלכה למעשה?

• הסתכל על כל התמונה כמשטח משקל - איפה כבד? איפה ריק?
• שאל את עצמך - האם העין "נשפכת" לאזור מסוים? האם היא נודדת? או שהיא רוגעת?
• נסה להזיז את האלמנט קצת - ותראה איך זה משפיע על האיזון הכללי.

וסתם טיפ קטן לסיום הנושא:
לפעמים כדאי פשוט להפוך את התמונה לשחור לבן - ואז תראה את ה"איזון החזןתי" שיצא - הרבה יותר ברור בלי שצבעים יסיחו את הדעת.

תיאום בין טכניקה לקומפוזיציה-עומק שדה (Depth of Field & Composition)

מהו עומק שדה?

עומק שדה הוא הטווח שמופיע בפוקוס ברור בתוך תמונה. וכבר כמו שדיברנו עליו כאן
הוא משתנה לפי:

• צמצם - ככל שהוא פתוח יותר (f/1.4, f/2.8), עומק השדה רדוד יותר.
• אורך מוקד - עדשה ארוכה (כמו 85 מ"מ ומעלה) יוצרת עומק שדה קטן יותר.
• מרחק מהנושא - ככל שמתקרבים לנושא, עומק השדה מצטמצם.
  (אני לא זוכר אם הסברתי בעבר מהו ההבדל שיש בין צמצם פתוח לבין זום גבוה והמרחק מהנושא- אם לא אני בל"נ יתן על זה מדריך בנפרד)

איך עומק שדה משפיע על קומפוזיציה?

בידוד נושא (Subject Isolation): בעומק שדה רדוד (f/1.4- f/2.8), הנושא "נחתך" מהרקע.
היתרון הוא שהעין מתמקדת מיד בנושא ואין "רעש" מסביב. (ניתן לשימוש בפורטרטים, אוכל, מוצרים, צילומי חתונה)
עומק שדה עמוק - קונטקסט: בעומק שדה רחב (f/8 - f/16), גם הרקע וגם הקדמה בפוקוס.
היתרון הוא שיש יותר מידע, תחושת מרחב, קשרים בין אובייקטים. (ניתן לשימוש בנוף, ארכיטקטורה, או צילום תיעודי)
עומק שדה אמצעי כדרך להכוונת העין: באמצעות פוקוס חלקי אתה מחליט לא רק מה רואים, אלא מה חשוב,
(וזאת נעשה ע"י שיוצרים שכבות קומפוזיציוניות: קדמה, אמצע, רקע)
דוגמאות של תמונות עם עומק שדה רדוד:

קווים מנחים בצבעים וקונטרסט

הסבר הרעיון

הרעיון שמאחרוי זה הוא פשוט מאוד: שליטה בעין דרך הצבעים
ונסביר: העין האנושית לא סורקת תמונה כמו סורק שטוח. היא קופצת ישר למה שמעניין אותה (אזורים בולטים) שמהם:

• צבעים חזקים
• ניגודים חדים
• תבניות (פנים, קווים, צורות)

ולמי שלא הבין ךמה זה קורה - אז הסיבה היא שהמוח “מפרש” את החשוב לפי מה שבולט ולא לפי מה שבאמת חשוב..
ונפרט את הדברים שגורמים לזה:

עוצמת צבע – Saturation

העוצמה של הצבע היא משנה מאוד את המשיכה של העין כמו שנתבאר לעיל ונחלק את זה לשתי חלקים:
צבע רווי = נוכחות צבע בוהק מושך תשומת לב כמו רעש חזק בתוך שקט (דוגמה: מסעדה עמוסה בלילה, אור ניאון אדום – מושך אותך גם ממרחק).
צבע מדוכא או מונוכרום = שקט , נוכחות נמוכה.

קונטרסט

למי שלא יודע- קונטרסט זה ניגודיות, היינו כמה הצבעים נוגדים זה את זה.
ישנם שתי סוגי קונטרסט (כפי הידוע לי) קונטרסט בצבעים עצמם וקונטרסט בבהירות-

קונטרסט טונאלי (אור / צל)

קונטרסט כזה הוא ניגודיות בין הבהירות עצמה- אני לא כל כך מצליח להגדיר את זה במילים אז אני פשוט יתן דוגמאות -אני בטוח שתבינו את הרעיון:

• ניגוד של בהירות (Light/Dark) יוצר דרמה וחדות.

• פרצוף מואר מול רקע כהה = מוקד ברור (למרות שבתמונה זה הפוך-זה רק בשביל המשחק..).

• אור מהצד (side lighting) מדגיש טקסטורות וצורה. (כאן צילמתי חבר- לא רואים בתמונה את הפנים שלו.. אבל יצרתי טקסטורה של כוכב- עם פלאש (AD600) בשביל להדגיש כמה פרטים בגוף שלו (חבל שלא רואים את זה ברור-אבל זה הרעיון))
  

קונטרסט צבעוני

הקונטרסט הזה הוא היותר פשוט (להבנה, בכל אופן..) והוא צבעים שמנוגדים = שיוצרים דינמיקה חיה.
בגלגל הצבעים, זוגות משלימים יוצרים את הניגוד העוצמתי ביותר:
אדום – ירוק
כחול – כתום
צהוב – סגול

דוגמא בצילום קלאסי: זריחה (שמש אדומה כתומה) ברקע כחול ירוק – עין לא תפספס.

דוגמא נוספת:

טמפרטורת צבעים

עכשיו נדבר על דבר שכולם ודאי שמעו עליו אבל אני בטוח שנעשה סדר בעניין:
צבעים מתחלקים ל"חמים" (אדום, כתום, צהוב) ו"קרים" (כחול, ירוק, סגול).

• צבע חם → נמשך קדימה
• צבע קר → נדחק אחורה

כך אפשר ליצור עומק בתמונה שטוחה.
שזה אומר: שבצילום נוף, שמיים כחולים/קרים → רקע מרוחק
ובחזית: אובייקט חם (אדמה, אור שמש, דמות) → יוצר תחושת עומק טבעית וככה התמונה נראית תלת מימד.
נראה עכשיו דוגמא שתמחיש את העניין, את התמונה הזאת צילמתי ליד אילת -זה שקיעה יפיפיה-תראו את התלת מימד שהתמונה יוצרת

איזון צבעוני

הקומפוזיציה צריכה משקל חזותי מאוזן. וזה אומר דבר מאוד פשוט - כמו בכל דבר, לא שייך שכל משקל יפול על מקום אחד- ואני יסביר, לדוגמא: משהו סוחב 8 שקיות ביד אחת וביד השניה לא סוחב כלום, אז חוץ מזה שזה סתם יהרוס לו את הגוף (אנחנו לא בשיעור בריאות..) מי שיסתכל על זה זה יראה לו ממש לא יציב, כי משהו לא מאוזן במראה של העין, ואם בעין שהיא הפלא הכי גדול שיש ככה זה נראה- כל שכן במצלמה שאנחנו מנסים ליצור את הסיפור הכי טוב שאפשר להוציא דרך הכלעי שאנחנו משתמשים בו.
ולכן: כתם צבע בודד חזק בצד שמאל דורש משהו שיאזן מימין: צורה, צבע, או קונטרסט אחר (זה כמו מאזניים – העין “מרגישה” מתי פריים נוטה).
לדוגמא (למרות שיש נושא ורקע שכל אחד מהם בולט בפני עצמו בכל אופן עד כמה שהרקע די אחיד זה נותן לנושא לבלוט-הבעיה היתה אם מצד ימין לא היה שוניות אלא רק ים):

צבע כמספר סיפור

אני יגיד משהו שיראה קצת פיוטי אבל הוא נכון לגמרי: הצבע הוא לא רק טכניקה – אלא רגש.
כל צבע מורה על תכונה אחרת וכמו שמיד נסביר ונפרט:

• אדום = אזהרה / אהבה / דם
• כחול = בדידות / שקט / מרחק
• ירוק = חיים / קנאה / תקווה
• צהוב = ילדות / חמימות / סכנה (בהקשר)
• אפור / שחור לבן = נוסטלגיה, זמן, ריחוק רגשי

וכל אחד יעשה עם המידע הזה מה שנראה לו..

מינימליזם מול עומס (Minimalism)

מינימליזם (Minimalism)

אוקי, זה החלק שיהיה הכי קשה לגבר- כי זה אומר להיות אסטטי ברמה מוגזמת וכמו שנפרט..
את האמת אני בכלל לא ידעתי איך לקרוא לדבר הזה -אז שאלתי את צ'ט GPT והוא נתן לי את הכותרת..
מה שזה אומר בעצם: מינימליזם זה גישה שבה אתה משאיר רק את המרכיבים ההכרחיים בפריים - לא יותר. כל דבר שלא משרת את המסר או האווירה - יוצא החוצה- ובמילים אחרות: מלמדים אותנו הגברים להיות קצת 'נשיים' ואסטטים.

מה האפקט הזה יוצר?

• תחושת שלווה, ניקיון, איזון.
• הצופה מתמקד בדבר אחד ברור.
• תמונה "נושמת", יש בה מקום.

איך יוצרים את זה?

• רקע חלק או אחיד.
• פוקוס וצמצם נמוך (פתוח) -למשל f/2.8) כדי לבודד אובייקט כמו שראינו בפרק על הצמצם.
• להוריד מהפריים כל מה שמיותר - פריטים, צבעים, טקסטורות.
  

הבעיה מתחילה שהתמונה מלאה בפרטים שאין שום צורך שיהיו שם- מה שגורם לעין להתבלבל ולחפש מה אתה רוצה להגיד לי בכל הדברים האלה- רק שפעמים זה ממש שימושי וכמו שבעז"ה נפרט בהמשך.

עומס (Complexity / Density)

כפי שוודאי הבנתם, עומס זה גישה שבה יש הרבה מידע חזותי בתמונה: אובייקטים רבים, טקסטורות, תנועה, עומק, שכבות. עכשיו אל תחשבו שאוקי, זה הכי קל -ולא להשים לב למה שיש בתמונה- כי זה הדבר הכי לא מוצלח שיכול להיות וכמו שפירטנו בחלק הקודם -אלא זה גישה מסויימת שפעמים מועילה, לדוגמה:

• ליצור תחושת חיים, תנועה, ריבוי התרחשויות (למשל צילום של רחוב מלא שלטים, אנשים, תנועה וצבע).
• אע"פ שלפעמים זה יוצר בלבול - לעיתים זו בדיוק המטרה (למשל צילום שוק, הפגנה, או חיי רחוב סואנים).
• תמונה שמראש הצופה יודע שיש לו מה לחפש- וזה מזמין אותו “לשוטט” בתוך התמונה ולגלות עוד ועוד (כמו תמונה של שולחן עמוס באוכל ופרטים - אשר מספרת סיפור שלם על ארוחה משפחתית למרות שאין צורך בכל כך הרבה פרטים).

איך יוצרים את זה?

• עדשה רחבה (wide) כדי לכלול יותר אלמנטים.
• צמצם סגור (למשל f/8–f/16) כדי לשמור על חדות בכל הפריים.
• להכניס הרבה שכבות עומק, קונטרסטים, אנשים, תנועה או מרקמים.

איך אני יודע מה מביניהם מתאים לי?

אז כאן זה מתחלק: מה המסר שאני רוצה להעביר? האם אני רוצה למשוך את העין למשהו אחד או לתת לה לטייל? מה מרגיש נכון בסצנה שלפניי?
ענה ולפי התשובה תוכל להתאים את הנתונים שתקבע.

שילוב של שניהם

זה אחד הדברים הכי מדהימים שיכולים להיות:
אתם מכירים את הסיפור על תחרות ציור -שמי שמצייר את הציור הרגוע ביותר הוא הזוכה? ומי שזכה הוא צייר ציור של מפלים, גשם, רעמים -וברקע מלחמה וכד' ורק אדם יושב על עץ מנותק מהסביבה ומחלל בחליל- והציור הזה זכה- כי בתוך כל הרעש הוא מצא לו נקודת רוגע.
כך גם כאן- צלמים מתקדמים לעיתים יוצרים פריים עמוס עם מוקד מינימליסטי, לדוגמה: בתוך שוק הומה אדם, מישהו יושב שקט בפינה - וכל הקומפוזיציה מושכת את העין אליו, ולדעתי זה אחד הדברים שהכי יוצרים סיפור מדהים בתמונה לא פחות מהמשל דלעיל.

פרספקטיבה ונקודת מבט

אחד הכלים הכי רבי-עוצמה בארגז הכלים של כל צלם- בין צלם מתחיל ובין צלם מתקדם, - כי לרוב אנחנו מצלמים "כרגיל", מבלי לעצור לחשוב מאיפה אנחנו מסתכלים.

מה זה בעצם?

זה מתחלק לשתי חלקים- החלק של הצלם והחלק של המצולם:
פרספקטיבה: הזווית שממנה אתה מתבונן על הסצנה - גובה, מרחק, ומיקום ביחס לנושא.
נקודת מבט (Point of View): המקום הפיזי שממנו צולמה התמונה - לדוגמה: מבט עילי, מבט נמוך, מבט עין.
שני הפרמטרים הנ"ל יוצרים חוויה רגשית שונה לגמרי לתמונה, בלי לשנות שום דבר בעצם הסצנה.
עכשיו בעז"ה נפרט כל אפשרות ואפשרות ונוסיף את המקומות שבהם שימושי להשתמש

סוגי נקודות מבט עיקריות

מבט בגובה העיניים (Eye-Level Shot)

הכי טבעי, הכי ניטרלי, יוצר תחושת הזדהות, כאילו אנחנו “שם”- מעולה לצילומי פורטרט, רחוב, סצנות יומיומיות.
דוגמה: צילום של אדם באמצע הליכה ברחוב - אנחנו בגובה שלו.
שימו לב: לפעמים אם אנחנו נשלב את זה עם עומק שדה וכל מיני שיטות- אנחנו נוכל ליצור אשליה אופטית- כמו שניתן לראות בתמונה הבאה: (נסו לנחש מה הגודל של המאפים- תשובה בהמשך..) (ולמי שלא הבין- ככה טמו ואליאקספרס עובדים עלינו שמראים לנו את המוצרים כדבר גדול..)

מבט מלמעלה (High Angle Shot)

גורם לנושא להיראות קטן, חלש, פגיע, או מסכן, לפעמים משדר תמימות או תלות, -משמש הרבה בצילום ילדים, בעלי חיים, או כדי להכניס תחושת שליטה של הצופה.
דוגמה: מבט מלמעלה על ילד שמביט למעלה, עיניו גדולות ומבקשות משהו.

מבט מלמטה (Low Angle Shot)

הופך את הנושא לגדול, מרשים, מאיים או מעורר כבוד,- מתאים לצילום דמויות סמכותיות, בניינים, עצים.
דוגמה: צילום של משהו (במקרה הזה-לובש חליפה) מלמטה– תחושת עוצמה.

מבט אלכסוני (Dutch Tilt) (מצלמים תוך כדי הטיית המצלמה באלכסון)

יוצר תחושת מתח, בלבול, חוסר איזון,- שימושי בצילום דרמטי, פעולה, סצנות מלחיצות.
דוגמה: רץ בתנועה, כשהרקע נוטה - תחושת תזוזה, כאוס.
(בתמונה כאן אולי המצלמה לא היתה כל כך בזווית אלכסונית אבל הפריים בעצמו היה אלכסוני)

מבט מאחור (הנושא מביט החוצה, ואנחנו מאחוריו)

משרה תחושת בדידות, מחשבה, מסע פנימי, מקנה נופך קולנועי.
דוגמה: אדם עומד מול נוף עצום, מצולם מהגב - נותן הרגשה של “מסע אישי”.

פרספקטיבה תולעת (Worm’s Eye View) (מצולם ממש מהרצפה כלפי מעלה)

הופך כל דבר לגדול דרמטי - אפילו ילד הופך לאדיר, - מושלם לצילום נוף עירוני, עצים, חפצים קטנים מנקודת מבט מפתיעה.
דוגמה: מצלם משהו מלמטה כשמרים את הרגל- דרמה, תנועה.

-

פרספקטיבת ציפור (Bird’s Eye View) (מצולם מלמעלה ישירות למטה)

נותן תחושת הפשטה וסדר,- שימושי בצילום רחפן, צילום אוכל, צילום גראפי מאוד.
דוגמה: שולחן אוכל מצולם בדיוק מלמעלה - כל פרט נחשף בפריסה מושלמת (אותם המאפים מהתמונה דלעיל..).

שבירת הכלים (Breaking the Rules)

כאן אני למעשה בא לומר לכם לקחת את כל מה שלמדנו ביחד בעירבון מוגבל..
זאת אומרת שנכון שיש הרבה חוקיות בצילום כמו שראינו במהלך הלימוד, אבל זה לא אומר שתמיד חייב לעשות ולצלם לפי הכללים..
את כל האמת- בחלק הזה לא היה לי כח לחפש דוגמאות אז שאלתי את הבינה והיא פשוט נתנה לי דוגמאות כמו שתראו (כמובן שהוספתי והורדתי ושיפצתי כמו שצריך..)

מתי שוברים את הכללים?

• כשאתה יודע בדיוק מה אתה עושה.
• כשרצונך הוא למשוך תשומת לב יוצאת דופן.
• כשאתה מאתגר את הצופה.
• כשאתה מחפש אמירה אישית, אומנותית או רגשית שאינה משתלבת במסגרות הרגילות.

דוגמאות לשבירת כלים

1. נושא בפריים חורג החוצה

• כללית, נהוג שהנושא כולו יהיה בתוך המסגרת.
• אבל לעיתים קרובות נצלם אדם/רכב/יד שחתוכה החוצה – כדי ליצור תחושת תנועה, מסתורין או מתח.

דוגמה חיה: צילום דיוקן שבו רק חצי פנים בתוך הפריים – מעביר תחושת סוד, עצב או ריחוק.

2. אובייקט במרכז הפריים בניגוד לחוק השלישים

• במקרים רבים מיקום באמצע ייראה "צפוי" מדי.
• אבל אם תצלם דמות עומדת באמצע דרך ריקה (סימטריה!), או חפץ בודד בלב מדבר – זה יעצים את תחושת הבדידות או העוצמה.

דוגמה חיה: ילד עומד במרכז מסדרון חשוך – יוצר תחושת פחד או קטנות.

---

3. פוקוס על הרקע במקום על הנושא

• מצלמים רגילים ממקדים על העין או על האובייקט הראשי.
• שבירת הכלים: הנושא מטושטש, והרקע חד. למה? כדי להעביר בלבול, דמיון, זיכרון.

דוגמה חיה: אדם מטושטש מתבונן בילדות משחקות ברקע חד – עוסק בזיכרונות ילדות.

4. אופק לא ישר

• כלל הצילום: האופק צריך להיות מיושר.
• שבירה: אופק עקום יוצר תחושת אי-נוחות, סערה, או חלום.

דוגמה חיה: צילום של חוף סוער בזווית חדה – חוויה סוערת רגשית או גופנית.

---

5. אור מהגב (backlight) ש"שורף" את הדמות

• במקום לחשוף נכון את הדמות – חושפים לפי הרקע, ודמות הופכת לצללית או כמעט נעלמת.
• אפקט: מסתורין, קדושה, שקיעה מרגשת.

דוגמה חיה: צילום חתן וכלה בשקיעה, כשהם רק צללים – רגש טהור ופואטי.

מתי לא כדאי לשבור כלים?

• כשאתה עדיין לא שולט בבסיס.
• כשאתה מצלם לתוכן מסחרי, עיתונאי או תיעודי שבו ברור וחד חשוב יותר מאמנות.
• כשאין כוונה מאחורי זה – אלא סתם בלגן.

טיפ לצלמים מתקדמים:

נסה לצלם כל נושא בשתי דרכים:

1. אחת לפי הכללים (לדוג' חוק השלישים, קווים מנחים, צמצם פתוח וכו').
2. אחת בה אתה "שובר" כלל מסוים.

לאחר מכן שאל את עצמך:

מה התמונה השנייה הצליחה לגרום לי להרגיש שלא קרה בראשונה?

לסיכום

וואו זה היה אפילו יותר ארוך ממה שציפיתי נגענו בכל כך הרבה פרטים שאני כבר לא מבין מאיפה אני יודע אותם.. אני יודע שיש לי ידע לא קטן בצילום אבל רק כשמרכזים את כל הידע למקום אחד (למרות שזה אפילו לא חצי מהידע עצמו..) מבינים כמה הוא גדול ומורכב..
אני מקווה שהדברים יצאו ברורים גם למי שאין לו שום מושג בכלל בצילום
רק שתדעו שעבדתי על המדריך הזה מאוד קשה מקווה שנהנתם
נא לא להגיב כאן כדי לשמור על הסדר והנקיות אלא כאן

לשאר המדריכים (בצילום) https://mitmachim.top/post/840793