בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות, נתבטל קרבן התמיד, הובקעה העיר, שרף אוסטמוס את התורה והָעֳמַד צלם בהיכל.
בתשעה באב נגזר על אבותינו שלא ייכנסו לארץ, נחרבו שני בתי המקדש, נלכדה ביתר וחרש טורנוסרופוס את ההיכל ואת סביביו.
כיוון שבשבעה עשר בתמוז התחילו צרות החורבן, לכן נוהגין קצת אבלות מיום זה עד אחר תשעה באב. אין נושאין נשים, ונוהגים שאין מברכים שהחיינו בימים אלו, ואין מסתפרים.
בתשעת הימים שבין ראש חודש אב לתשעה בו נוהגים שלא לאכול בשר ולא לשתות יין, ואין מכבסים בימים אלו, ואין לובשים בגדים מכובסים, ואין עושים בגדים חדשים, ואין רוחצין אפילו בצונן.
משנכנס אב ממעטין בשמחה, ולכן אין בונין בנין של שמחה וצריך להימנע מדין עם גוי משום שהורע מזלם של ישראל.
ראוי לכל ירא שמים, שיהא מיצר ודואג על חורבן בית המקדש.
