כיצד היא מצוות הישיבה בסוכה: שיהיה אוכל ושותה ודר בסוכה, כל שבעת הימים בין ביום בין בלילה, כדרך שהוא דר בביתו, בשאר ימות השנה. וכל שבעת הימים, עושה אדם את ביתו עראי ואת סוכתו קבע, שנאמר "בסוכות תשבו שבעת ימים".
בשעת אסיף, כאשר מלאו הגרנות בר והיקבים תירוש ויצהר, ציווה הכתוב לישב בסוכה לזיכרון כי במדבר ישבו באוהלים ולא היה להם קרקע ולא דגן ותירוש ויצהר, לבלתי רום לִבם על בתיהם המלאים כל טוב.
אף על פי שכל המועדות מצווה לשמוח בהן, בחג הסוכות הייתה שם במקדש שמחה יתרה, שנאמר "ושמחתם, לפני ה' א~להיכם שבעת ימים".
שיעור הסוכה, גובהה: אין פחות מעשרה טפחים, ולא יתר על עשרים אמה. ורוחבה: אין פחות משבעה טפחים על שבעה טפחים, ויש לו להוסיף ברוחבה אפילו כמה מילין. הייתה פחותה מעשרה, או משבעה על שבעה, או גבוהה על עשרים אמה כל שהוא, הרי זו פסולה.
הסכך של סוכה, אינו כשר מכל דבר: אין מסככין אלא בדבר שגידוליו מן הארץ, שנעקר מן הארץ, ואינו מקבל טומאה, ואין ריחו רע, ואינו נושר ונובל תמיד.
האבל חייב בסוכה. וחתן וכל השושבינין וכל בני חופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה.
"כפות תמרים" האמורים בתורה, הן חריות של דקל כשיצמחו, קודם שיתפרדו העלין לכאן ולכאן, אלא כשיהיה כמו שרביט. והוא הנקרא לולב.
"פרי עץ הדר" האמור בתורה הוא אתרוג.
"וענף עץ עבות" האמור בתורה, הוא ההדס שעליו חופין את עצו, כגון שיהיו שלושה עלין או יתר על כן בגבעול אחד. אבל אם היו שני העלין בשווה זה כנגד זה, והעלה השלישי למעלה מהן, אין זה עבות, אלא נקרא הדס שוטה.
"ערבי נחל" האמורות בתורה, אינן כל דבר הגדל על הנחל, אלא מין ידוע, הוא הנקרא "ערבי נחל": עלה שלו משוך ופיו חלק וקנה שלו אדום, וזה הוא הנקרא ערבה. ורוב מין זה גדל על הנחלים, לכך נאמר "ערבי נחל", ואפילו היה גדל במדבר או בהרים, כשר.
ארבעה מינין אלו מצוה אחת הן, ומעכבין זה את זה, וכולן נקראים מצות לולב. ואין פוחתין מהן, ואין מוסיפין עליהן, ואם לא נמצא אחד מהן, אין מביאים תחתיו מין אחר הדומה לו.
