בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. (משנה פסחים י', ה')
אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: מאי דכתיב "וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה כׇּל הַלָּיְלָה"? באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה. אמר להן הקב"ה: מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?! (תלמוד בבלי סנהדרין ל"ט ע"ב)
"החודש הזה לכם" - אמר להן הקב"ה: חידוש דברים אני עושה לכם: לשעבר לא גאלתי אומה מתוך אומה, אלא לכם אני מחדש דבר זה.
"ועבר ה' לנגוף את מצרים" - ר' יהודה אומר: כמלך שהוא עובר ממקום למקום.
"מרכבות פרעה וחילו ירה בים" - במידה שמדדו בה מדדת להם. הן אמרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו", אף אתה באותה מדה מדדת להם, לכך נאמר "מרכבות פרעה וחילו ירה בים".
"וברוח אפיך נערמו מים" - במידה שמדדו בה מדדת להם. הם אמרו "הבה נתחכמה לו", אף אתה נתת ערמומית במים והיו המים נלחמים בהן בכל מיני פורענות, לכך נאמר "וברוח אפיך נערמו מים".
"ותיקח מרים הנביאה את התוף בידה" - וכי מנין היה להם לישראל תופים ומחולות במדבר? אלא שהצדיקים מובטחים ויודעים שהקב"ה עושה להם נסים וגבורות עם יציאת מצרים והתקינו להם תופים ומחולות.
משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום: הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות החג בחג.
"ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי" - ר' אליעזר אומר: וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים "בדמיך חיי"? אלא אמר הקב"ה: בזכות דם פסח ודם מילה תיגאלו ממצרים, ובזכותם אתם עתידים להיגאל בסוף מלכות רביעית.
מה בין פסח ראשון לפסח שני? הראשון - אסור בחמץ בבל יראה ובבל ימצא, ואינו נשחט על חמץ, ואין מוציאין ממנו חוץ לחבורה, וטעון הלל באכילתו, ומביאין עמו חגיגה, ואפשר שיבוא בטומאה אם נטמא רוב הקהל טומאת מת. אבל פסח שני - חמץ ומצה עמו בבית, ואינו טעון הלל באכילתו, ומוציאין אותו חוץ לבית אכילתו, ואין מביאין עמו חגיגה, ואינו בא בטומאה. ושניהם דוחין את השבת, וטעונין הלל בעשייתם, ונאכלין צלי בבית אחד על מצה ומרור, ואין מותירין מהם, ואין שוברין בהם את העצם.
