(לט) פרש ענן למסך ואש להאיר לילה:
(מ) שאל ויבא שלו ולחם שמים ישביעם:
(מא) פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר:
(מב) כי זכר את-דבר קדשו את אברהם עבדו:
(מג) ויוצא עמו בששון ברנה את-בחיריו:
(מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו:
(מה) בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצרו הללויה:

פרק ק"ו
(א) הללויה הודו לה' כי-טוב כי לעולם חסדו:
(ב) מי ימלל גבורות ה' ישמיע כל-תהלתו:
(ג) אשרי שמרי משפט עשה צדקה בכל-עת:
(ד) זכרני ה' ברצון עמך פקדני בישועתך:
(ה) לראות בטובת בחיריך לשמח בשמחת גויך להתהלל עם-נחלתך:
(ו) חטאנו עם-אבותינו העוינו הרשענו:
(ז) אבותינו במצרים לא-השכילו נפלאותיך לא זכרו את-רב חסדיך וימרו על-ים בים-סוף:
(ח) ויושיעם למען שמו להודיע את-גבורתו:
(ט) ויגער בים-סוף ויחרב ויוליכם בתהמות כמדבר:
(י) ויושיעם מיד שונא ויגאלם מיד אויב:
(יא) ויכסו-מים צריהם אחד מהם לא נותר:
(יב) ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו:
(יג) מהרו שכחו מעשיו לא-חכו לעצתו:
(יד) ויתאוו תאוה במדבר וינסו-אל בישימון:
(טו) ויתן להם שאלתם וישלח רזון בנפשם:
(טז) ויקנאו למשה במחנה לאהרן קדוש ה':
(יז) תפתח-ארץ ותבלע דתן ותכס על-עדת אבירם:
(יח) ותבער-אש בעדתם להבה תלהט רשעים:
(יט) יעשו-עגל בחרב וישתחוו למסכה:
(כ) וימירו את-כבודם בתבנית שור אכל עשב:
(כא) שכחו אל מושיעם עשה גדלות במצרים:
(כב) נפלאות בארץ חם נוראות על-ים-סוף:
(כג) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית:
(כד) וימאסו בארץ חמדה לא-האמינו לדברו:
(כה) וירגנו באהליהם לא שמעו בקול ה':
(כו) וישא ידו להם להפיל אותם במדבר:
(כז) ולהפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:
(כח) ויצמדו לבעל פעור ויאכלו זבחי מתים:
(כט) ויכעיסו במעלליהם ותפרץ-בם מגפה:
(ל) ויעמד פינחס ויפלל ותעצר המגפה:
(לא) ותחשב לו לצדקה לדר ודר עד-עולם:
(לב) ויקציפו על-מי מריבה וירע למשה בעבורם:
(לג) כי-המרו את-רוחו ויבטא בשפתיו:
(לד) לא-השמידו את-העמים אשר אמר ה' להם:
(לה) ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם:
(לו) ויעבדו את-עצביהם ויהיו להם למוקש:
(לז) ויזבחו את-בניהם ואת-בנותיהם לשדים:
(לח) וישפכו דם נקי דם-בניהם ובנותיהם אשר זבחו לעצבי כנען ותחנף הארץ בדמים:
(לט) ויטמאו במעשיהם ויזנו במעלליהם:
(מ) ויחר-אף ה' בעמו ויתעב את-נחלתו:
(מא) ויתנם ביד-גוים וימשלו בהם שנאיהם:
(מב) וילחצום אויביהם ויכנעו תחת ידם:
(מג) פעמים רבות יצילם והמה ימרו בעצתם וימכו בעונם:
(מד) וירא בצר להם בשמעו את-רנתם:
(מה) ויזכר להם בריתו וינחם כרב חסדיו:
(מו) ויתן אותם לרחמים לפני כל-שוביהם:
(מז) הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן-הגוים להדות לשם קדשך להשתבח בתהלתך:
(מח) ברוך ה' אלהי ישראל מן-העולם ועד העולם ואמר כל-העם אמן הללויה:

פרק ק"ז
(א) הדו לה' כי-טוב כי לעולם חסדו:
(ב) יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד-צר:
(ג) ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים:
(ד) תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו:
(ה) רעבים גם-צמאים נפשם בהם תתעטף:
(ו) ויצעקו אל-ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם:
(ז) וידריכם בדרך ישרה ללכת אל-עיר מושב:
(ח) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם:
(ט) כי-השביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא-טוב:
(י) ישבי חשך וצלמות אסירי עני וברזל:
(יא) כי-המרו אמרי-אל ועצת עליון נאצו:
(יב) ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עזר:
(יג) ויזעקו אל-ה' בצר להם ממצקותיהם יושיעם:
(יד) יוציאם מחשך וצלמות ומוסרותיהם ינתק:
(טו) יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם:
(טז) כי-שבר דלתות נחשת ובריחי ברזל גדע:
(יז) אולים מדרך פשעם ומעונתיהם יתענו:
