חכמת
כג) נ"ל דהבאים לא"י אם יקבעו עצמם בעיר
שיש שם מנין אעפ"י שהבאים הם מרובים
יש להם דין יחיד וחייבים לנהוג חומרי מקום שהלכו
לשם ופקעו מהם החומרות שהיו נוהגים במקומם

כד) אבל אם קבעו דירתם בעיר חדשה שאין שם
יהודים ונתקבצו שם ו' אנשים מאשכנזים וד'
מספרדים סתמא דמילתא נמשכים אחר מנהג המקום

של הרוב וכן אם באו כ' ממקום אחד וכ' נתקבצו
ממקומות אחרים אין כאן שום מנהג ויעשו הכל עפ"י
התורה עד שיתקנו ויעשו הסכמות ביניהם על פי רוב
(ר"ש עין בש"ע א"ח סי' תצ"ו וסי' י"ט)
ה) ומ"מ נ"ל דבענין סדר התפלות דבני האשכנזים
בינת
שער משפטי ארץ פרק יא
אדם מו
מתפללים בנוסח אחר וכן הפיוטים אף לכתחילה
וודאי ראוי שגם האשכנזים יתפללו בנוסח של הספרדי'
משום בל תתגודדו אע"ג שאינו אלא מנהג ואין בו שום
איסור דהא י"א דאף בזה שייך לא תתגודדו ומ"מ
לא כייפינן להם (ז)
כו) אבל בדבר שיש בו איסור כגון מיעוך הסירכות
שבא"י הולכים אחר פסק הש"ע שאסור למעך ובני
האשכנזי' נוהגי' אחר רמ"א בכגון דא כייפינן לאשכנזים
שינהגו כספרדים דשם משום בל תתגודדו (ח)
כז) בירושלים תובב"א מצוים תולעים במים שבבורות
ולכן אסור לקנות מן העכו"ם פת וקאווא וגם
שאר משקים ומים אסור לשתות בלא סינון (פ"ח
פרק יא אדם
אין ספק דאסור לומר בדרך ברכה בין שיאמר רחמנא או אפילו בלשון לעז וכינוי שהרי ברכות נאמרות
בכל לשון ויוצאים בו והמזכיר השם אפילו בלשון לעז חייב לנדותו כמש"כ רי"ו נתיב י"ד חלק ח' והנה ברכת
שהחיינו אינו תואר אלא לשון ברכה ותהילה והוא ברכה כללית ואין כאן משום ברכה שא"צ או לבטלה
רק שיהא מקום לחול עליו ולכן אמר אנא אקרא חדתא נמי אמינא ועל כל דבר שיש לאדם שמחה מותר לברך
שהחיינו ולכן אם אזכה לעלות לאה"ק ולקיים שסמצות תו"מ בפעם ראשונה שאפריש אברך שהחיינו וכמו שכתב
הכו"פ ביו"ד סי' כ"ח דכל דבר שאינו מחויב להמציא עצמו לעשות כמו כיסוי דם ולכן אם בא מצוה כזו לידו
יברך עליו בשמחה
(ז) המ"א א"ח סי' תצ"ג כתב דאפילו דבר שאינו אלא מנהג שייך בו תתגודדו ואף דבהדיא אמרינן ביבמות י"ג
אמינא לך אנא איסורא ואת אמרת מנהגא מ"מ לפי המסקנא חזר בו ע"ש ובאמת לא מצינו כזה בסוגיות
הפוסקים דלישנא דגמרא משמע שהוא דבר פשוט דבמנהג לא שייך ל"ת ומה"ת נימא דלמסקנא חזר בו ובירוש'
פ' מקום שנהגו איתא להדיא רק תרוץ זה דבמנהג ל"ש ל"ת ומ"ש מ"א ראי' מפסחים י"ד בתוס' שכתב בשם
ירושלמי והלא ירושלים מקום שלא נהגו לעשות וכתב תוס' דסברא היא לפי שמתקבצים שם ממקומות אחרים
וכתב המ"א דכוונתם משום בל תתגודדו נ"ל דיש לדחות שהרי תוס' כתבו זאת לפרש הירושלמי ובירושלמי
איתא להדיא דבמנהג ל"ש ל"ת ואיך יסתור הירושלמי את עצמו ולכן נ"ל דסברת תוס' הוא שהרי הפרות חורשות
היו על ידי שלוחי ב"ד ואין סברא שב"ד יעשו מנהג בדבר שאחרים נהגו בו איסור דאע"ג דשאר אנשים
שבירושלים מותרים לחרוש כיון שאינו אלא מנהג מ"מ לא מסתבר שב"ד יעשו כן אך מצאתי בתשובת ראש

לענין טל ומטר שכתב שלכן לא עשה מעשה לומר טל ומטר משום בל תתגודדו א"כ משמע להדיא
דאף בזה שייך ל"ת ואפשר שזה הוא איסור שאסור להפסיק בי"ח
()רמב"ם סוף הלכות עכו"ם כתב דב' בתי דינים יש ג"כ משום בל תתגודדו והק' עליו שהוא נגד הסוגיא
יבמו י"ב ומתרץ רבא דב' בתי דינים לא שייך משום בל תתגודדו ונראה לי דרמב"ם אזיל לשיטתו
שכתב בהלכות ממרים פ"א שני חכמים אוב' בתי דינים שנחלקו ואינך יודע איך הדין נוטה בשל תורה הלך אחר
המחמיר בשל סופרים אחר המיקל והוא מסוגיא דע"ז דף ז' דאיתא שם היו ב' אחד מטהר ואחד מטמא אם
אחד מהם גדול בחכמה ובמנין הולכים אחריו ואם לאו הולכים אחר המחמיר ריב"ק אומר בשל תורה הלך
הממיר ובשל סופרים הלך אחר המיקל. ונראה לי שדקדק הרמב"ם מדקאמר גדול בחכמה ובמנין מוכח
לדריב"ק חולק בכולה על ת"ק דלעולם בש"ת אחר המחמיר ופסק בגמרא הלכה כריב"ק ולפי זה צ"ע היכא
מתרץ בבא ביבמות למ"ד עשו כדבריהן משום דבשני בתי דינים ליכא משום בל תתגודדו דהא לריב"ק דפסקינן
כוותי'