הכמת שער משפטי ארץ פרק יא
ד
משם ואם יניחה כך יחזיקו בה עכו"ם או יחריבוהו מותר
למוכרה או אפילו בעיר שרובה ישראל וצריך למעות
ואין ישראל רוצה לקנות אפילו בזול מותר למוכרו
לעכ"ם (כו"פ ד"מ ע"ב וראיתו מגיטין דמ"ד ע"א
מהמוכר ביתו לעכו"ם כו' ע"ש):
) הקונה קרקע מן העכו"ם בא"י ורוצה העכו"ם
ללכת לדרכו בשבת מותר לעכו"ם לכתוב השטר
קנין (א"ח סי' ש"ז):
בזמה"ז מותר לגדל בהמה דקה בא"י כיון
שאינו מצוי שיהי' לישראל שדות (ח"מ סי' ת')
ימ) כל בעל נפש יחמיר ע"ע לזהור בכל מיני גילוי
ומבואר ביו"ד סי' קט"ז ובפ"ח שם)
ב) כל מצוה שעושה אדם בפעם ראשונה נ"לד
לברך שהחיינו כדעת הרמב"ם (אע"ג דהאחרונים
כתבו דהוי ספק ברכה מ"מ בארץ ישראל נ"לדא
חשש(ו) (ונוהגים בא"י ובסוריא וסביצותי' ומלכות מצרים
שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה בין שהאב
מוהל ובין שהמוהל הוא אחר (יו"ד)
כא) צריך להשגיח שם שיהי' מעקה כדין ומבואר
בח"מ בסופו ובחיבורי א"א כלל ט"ו
כב) בני מדינה ששם חל ארם דר"ג שלא לישא ב'
נשים כשיבאו למדינה ששם לא קבלו עליה
חרם דר"ג אפ"ה אסורים לישא ב' נשים דחרם דר"ו
אקרקפתא דגברא חל (י"ד סי' רכ"ח)
בינת
פרק יא אדם
(ו) אמרינן בערובין סוף פ"ג לענין שהחינו בר"ה ויום הכיפורים רשות לא קמבעי דאנא אקרא חדתא
קאמינא ע"ש וכ"כ הפוסקי' דברכת שהחינו הוא רשות וצ"ע מ"ש ברכה זו משאר ברכות דכולם או שמחויוב לברך 
שאסור לברך ונ"ל על פי מה שהשבתי להרב המופלג מוה' חיים בהגאון דק"ק הורדנא ששאל ממני לחוות
דעתי בדבר שהוא ספק הברכה אם מותר לומר בריך רחמנא שהרי מצינו כמה פעמים בש"ס שאמרו בריך
רחמנ' וגם מצינו בבנימין רעי' שאמר בריך רחמנ' דהאי פיתא ופסקו כל הפוסקי' דיוצא והאריך בתשובתו בחריפות
ובקיאות ולא אכתוב מה שהשבתי לו רק מה שנוגע לענין זה וז"ל שם הנה מצינו בברכת שהחינו שכתבו
הפוסקים שהוא רשות ולא ידעתי מ"ש משאר ברכות ונ"ל דיל"ד בברכות כ"ט כתב תוס' דכל האומר בא
ש"ת אחר תחנונים הרי זה מגונה ויל"ד למה לא כתב שמברך ברכה לבטלה ועוד קשה לי שהרי מצינו בתורה
ברוך אברם כו' וברוך כו' וביתרו ברוך ד' ודוד ושלמה אמרו כמה פעמים ברוך ה' ובפרט שדהע"ה
תיקן מאה ברכות מי התיר לשלמה בנו לברך כמש"כ במלכים ובד"ה ולכן נ"ל דברכה שאינה צריכא הוא דוקא
כגון שבירך כבר על דבר זה ומברך עוד הפעם כמו בהבדלה בפ' אין עומדין וביומא פ' בא לקרות דפריך
וניתי ס"ת כו' אבל אם יברך ברכה שלא בירך עדיין על דבר זה אעפ"י שכבר בירך אותו היום בוודאי מותר
כמו שמותר לברך ברכת הנהנין כמה פעמים וא"כ ה"נ כשיאמר תחנונים ורוצה לסיים ש"ת זה לא הוי ברכה
שאינה צריכא ולא לבטלה שהרי גם חכמים תיקנו לברך תפילת הדרך ומסיים שומע תפילה אע"ג שכבר
אמר בתפילת י"ח וא"כ זה היתר גמור אלא שהאיסור הוא שאסור להוסיף ברכה מה שלא תיקנו חכמים
ולכן כתבו התוס' שהוא מגונה דבאמת אין כאן לא משום שא"צ ולא משום לבטלה: ואמנם זה דוקא אם

מברך בדרך ברכ' בתואר פרטי כגון שומע תפילה וכן כל התוארי' כידוע שהם תוארי' למדותיו ית' מכל הברכות
שזהו פי' ברוך כו' כדאיתא בב"מ דקי"ד דהקדש צריך ברכה ועיין בחיבורי ח"א סי' ו' בהשמטות שם אב
לברך ה' בכלל על הטובה שעשה עמו או אם אדם אחר זה מותר לכל אדם דו"ק היטיב בכל הברכות שמצינו
בתנ"ך ומה שאמרו בש"ס בריך רחמנא או ברוך המקום שהם אינו תואר פרטי ואז פי' ברוך לשון ברכה ותהלה
ולא לשון ברכה: ועוד בדרך פשוט דאם מברך ב' פעמי' הוי ברכה לבטלה אבל אם יש מקום לחול כגון שיסי
אחר תחצונים שומע תפלה אין כאן לבטלה אלא מגונה דאסור להוסיף מברכות אלו שתיקנו חכמיםעל
דבר פרטי כגון שומע תפילה וכיוצא בו אבל לברך השם על הטובה שבא פתאום לאדם ככל הברכותשבת
ובש"ס בריך רחמנא וכן שהחינו הוא רשות לכל אדם אם יש לברכה מקום לחול ובזה א"ש ברכותסוף

נ"ז ע"ב מדעתאי בריכתינהו לכולהו והאיך מצי לברך מדעתו אע"כ דברכות כאלו רשאי כל אדם לברך ולכן
אין