הכמת
) כתבו המקובלים כל א"י מסובב במים הירדן בגדיו טפח ובשעה שקורע אומר ברוך דיין האמת
מן המזרח וים המלח ונחל מצרים מן הדרום וים (בלא שם) כי כל משפטיו צדק ואמת הצור תמי
הגדול מן המערב ופרת מן הצפון לרמוז שקדם כניסתו פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדין
יכנס במים להעביר מעליו כל טומאה ולקבל
עליו קדושה
(ש"ע א"ח סי' תקס"א) הרואה ערי יהודה בזמן הזה
בין בישובן בין בחורבנם בעיר ראשון שמחלק יהודה
שפולע בה והוא סמוך ממש לעיר שרוא' אותה בטוב אומר
הפסוק ערי קדשיך היו מדבר ציון מדבר כו' וחייב
לקרוע כל בגדיו שעליו מצד שמאל עד שיגלה לבו
ושיעור הקריעה בטפח וא"צ שוב לקרוע על
שאר ערי יהודה רק על ירושלים שכאשר יגיע עד
סמוך לה עד שרואה אותה בטוב אומר ציון מדבר היתה
ירושלים שממה וקורע טפח בכל בגדיו וכשיבא סמוך
למקום המקדש עד שרואה מקומו אז ישתחוה נגד מקום
העזרה ומקונן במרירות הלב ואומר כל הפסוק בית
קדשינו ותפארתינו אשר הללוך בו אבותינו הי'
שער משפטיארץ פרקיא
אדם
להם כדאיתא ביו"ד סי' ר"מג) לשריפת אש וכל מחמדינו הי' לחרבה וקורע עודב
וישר הוא ואתה צדיק כו' גם מקונן ואומר מזמור לאסף
עד סופווכשרואה שערי רחמים שהם בכמ"ע הוא
שבנה דוד המלך עליו השלום אומר טבעו בא
שעריה אבד ושבר בריחיה עו' (עיין ב"ח) ואם ב
דרך המדבר שאז רואה מקום בהמ"ק תחילה קו
טפח כדין על המקדש ואח"כ כשרואה ירושלים מוס
על קרע ראשון כ"ש וא"צ לקרוע עוד על שאר ערו יהו
כל הקרעים האלו בידו דוקא ולא בסכין ומעומד ול
מיושב ואסור לתפרן בחפירה הגונה לעולם אבל
מותר לתופרן כסולמות וכיוצא בהם
צריך לזהר מאוד שלא יכנס במקום המקדש שכולנו
טמאים מתים והנכנס בטומאה חייב כרת דאפילו
למ"ד קדושת הארץ בטלה אבל קדושת המקדש לא
בטלה ולכן כשהולך למקום המקדש צריך שיהיה
בינת פרקיא אדם
(ג) מצאתי בתשובת תשב"ץ חלק ס"י שהביא אין יוצאין מא"י לחו"ל אלא ללמוד תורה ולישא אישה ולכיבוד אב
והנה למיעוט בקיאתי בש"ס לא זכיתי לידע מקורו כי בע"ז י"ג איתא רק ללמוד תורה ולישא אשה וכן
העתיק הרמב"ם פ"ה מהלכות מלכים ואמנם נ"ל דדינו דין אמת ומבואר בקדושין דף ל"א ע"ב דר' אסי
שאל לר"י מהו לצאת לקראת אמא וא"ל המקום יחזירך לשלום הרי דמותר לצאת לכבוד אמו וא"כ הדבר ק"ו
מה הם מותר לצאת מכ"ש דלכתחילה אינו צריך לעלות וכמו שכתב בכלבו סי' קכ"ז בשם מהר"ם שהשיב
דלכן לא עלו הראשונים שהיו חוששים לביטול תלמוד תורה וכיון דמותר לצאת כדי ללמוד תורה כ"ש דאין
צריך לעלות וה"נ דכוותיה אך יש לומר דמעשה דר"א היתה לא לצאת יציאה גמורה רק לקבל פני אמו ובזה י"ל דזה
הי' כונת ר"י במה שאמר לו המקום יחזירך לשלום ר"ל שע"כ דעתך לחזור לכאן דיציאה גמורה אסור (ורש"י
פי' יחזירך למקומך ולשון יחזירך לא משמע הכי) וידידי הרבני מהו"רר לוי השיב לי דזה אינו שהרי גם
לת"ת אסור אלא א"כ דעתו לחזור כדאיתא בתוספת שם וברמב"ם פ"ה מהלכות מלכים ואפילו הכי למד הר"מ

ק"ו והיינו נמי טעמא שאף דעת הראשונים הי' תמיד שכאשר יעבור האונס אזי יהיו עולים וא"כ ה"נ
דעתו כשימחול לו אביו או שימות אז יעלה ולענ"ד מצאתי ראי' ברורה במדרש רבה ריש פרשה לך לך וז"ל
לפי שהי' אברהם אבינו מפחד ואומר אצא ויהיו מחללים שם שמים ואומרים הניח אביו לעת זקנותו והולך
לו א"ל לך ואצי פוטרך מכיבוד אב ואם ואין אני פוטר לאחר מכיבוד אב ואם ומדייק זה מדכתיב ב"פ לךנ
ע"ש ויל"ד דמה"ת שאחר יהיה פטור מכיבוד אב ואם ולמה יהי' פטור ועוד למה יהי' אברהם פטור מכיבוד
אב ואם בחינם אע"כ דאעפ"י שצוהו ללכת לא"י והיא מצוה מ"מ כשיש עליו מצות כבוד אסור לעלות וא"כ ה"א
שגם אברהם אסור אם לא שילך אביו עמו ולכן אמר לו לך אני פוטרך כיון שאני מצוך לעלות לא"י אבל לאח
אעפ"י שרצונו לעלות אסור מטעם כיבוד