

חכמת
כומותר להנותמן הפטר ואם מת א"צ לקברו והכהן
יכ בשה או בש ויו מיד ואם מת או נאבד קודם שנתנו
לכהן פטור לפיכך מיד כשמפריש הפדיון מברך אשר
קדשנו במצותיו וציונו על פדיון פטר חמור
אע"ג דבכור אדם אין יכול אחר לפדותו אלא האב
קאאו שליחו דכתיב וכל בכור בניך כו' אבל בפדיון
"חדלא כתיב וכל פטר חמורך תפדה ולכן מותר אפי'
איש אחר לפדות הפ"ח אפי' בלא שליחות מבגל החמור
הפ"ח עצמו אחר שנפדה הוא לבעליו
הפדיון נותן לכהן או לכהנת ומאימת חייב בפדיה
משיולד עד שימות אלא שמצוה לפדותו מיד שלא
בהחמיץ המצוה והכהן יעשה בשה או בשויו מה שלבו
חפץ כשאר חולין ומותר לקנות השה הזה מן הכהן
ונחזור ולפדות בו פטר חמור אחר ואפי' כמה פעמים
קודם הפדיון יש עליו קדושת דמים ולפיכך אסור
בהנאה ואסור לעבוד בו או לגוזזו להנות משערו
אבל מותר לגזזו להנאת הפ"ח כגון שיש לו מכה שלא
יצטער ואינו עובר משום לא תגוז בכור כיון שאין בו
קדושת הגוף שהרי אינו ראוי ליקרב והשער מ"מ אסור
בהנאה וצריך לקברו
א)לא רצה לפדותו מכהו בקופץ בערפו עד שימות שנא'
ואם לא תפדה וערפתו ואח"כ יקברנו שהוא
אסור בהנאה אף לאחר עריפה ואין ממיתין אותו לא
בקרדום או בשאר כלי מתכות ולא יכנסנו לחדר עד
שימות אלא ימיתנו בקופיץ דוקא שנאמר וערפתו
ואין דרך עריפה אלא בקופיץ ומצות פדיה קודמת
למצות עריפה כדכתיב ואם לא תפדה וערפתו
יב) אע"ג דמדינא מותר ליתן הפטר חמור לכהן והכהן
יפדה אותו בשה להפקיע מעליו קדושתו ויחזיק
השה לעצמו מ"מ הכהנים חשודים ע"ז שמתעצלים בזה
ואינם מפרישים שה כיון שמחזיק לעצמו ולכן אסרו
חז"ל ליתן הפטר חמור לכהן אא"כ פדה הכהן החמור
בפניו או יערפנו בפניו
שער משפטי ארץ פרקט י אדם מג
יג) ישראל שיש לו ספק פ"ח מפריש טלה עליו להפקיע
איסורו ומעכב הפדיון לעצמו דהמע"ה ואם ילדה ב'
זכרי' ואינו מכיר הבכור ושאר ספיקות מבואר בש"ע שם
יד) כהנים ולוים פטורים מפטר המור אם ילדה
חמוריהם כמו בפדיון הבן
טו)שותפות העכו"ם פוטר ואסור להשתתף עמו
כדי להפקיע קדושתו כיון שאפשר בפדיה או
בעריפה ואינו דומה לבכור בהמה טהורה
פרקי
דין ראשית הגז
מ"ע מה"ת שכל אדם מישראל הגוזז צאנו יתן
ראשית הגיזה שגוזז לכהן שנאמר ראשית גז צאנך
תתן לו ואם לא נתן בתחילת הגיזה יתן באמצע או
בסוף ובא"י נוהג בין בפני הבית ובין בזה"ז ובח"ל י"א
דנוהג ג"כ אלא שלא נהגו כן
ב) מדנתנה התורה טעם ליתן לכהן ראשית הגז כי
בו בחר כו' לעמוד לשרת משמע שהתורה הקפידה
כדי שיהיה לו צמר לעשות בגדים ולכן אינו חייב אלא
באלו שצמרן ראוי ללבוש בין זכרים ובין נקיבות אבל
אם צמרן קשה שאינו ראוי ללבישה פטור ואין חילוק
בין היה הצמר לבן או אדום או שחור לעולם חייב
ג)גזז הצמר וצבעו קודם שנתנו פטור שקנאו בשינוי
וה"ז כמזיק מתנות כהונה או שאכלו דפטור ומ"מ
לצאת ידי שמים יתן לכהן דמי שוין אבל אם לא צבען
רק שהלבינו אינו שינוי שהרי לא נעשה בגוף הצמר
שום שינוי וחייב
הפריש הראשית הגז ונאבד חייב באחריותו עד
שיתן לכהן דכתיב תתן לו
אם רצה ליתן כל הגיזה לכהן בתורת ראשית
הגז הרשות בידו (א)
אדם
סרקי
בינת
() צ"ע שהרי בתרומה ובחלה דכתיב ראשית דגנך וראשית עריסותזכם דרשינן ראשית שיהיה שיריהירם
ולכך האומר כל גרני תרומה וכל עיסי חלה ל"א כלום כדאיתא בתרומות פ"ד ובחלה ספ"ק וכ"פ הרמב"ם
בראשית הגז דכתיב ראשית גז צאנך מותר לעשות כל הגיזה לראשית הגז וכן בבכורים ראשית בכורי
כו'