כמ
פטור מזרוע ואם בבני מעיים פטור מקיבה ואם הכהן
שייר כל הבהמה לעצמו ומוכר הראש לישראל חייב
בלחיים והוא הדין בבני מעים ובזרוע
טו) החוב חל על השוחט הבהמה דכתיב מאת זובחי
הזבח ולכן השוחט בהמת ישראל חבירו חוב על
השוחט ליתן מתנותיה לכהן וכן ישראל שמכר פרה
לחבירו ושייר המתנות לעצמו חייב הלוקח לתנם לכהן
שהחוב על הטבח מיהו טובת הנאה לבעלים והוא יכול
לתת לכל כהן שירצה
טז)כהן שמכר פרה לישראל ואמר לו אני מוכר לך
פרה זו חוץ ממתנותיה ה"ז תנאי גמור דקי"ל חוץ
שיורא הוי וא"כ שייר לעצמו המתנות ולא מכרם אבל
אם אמר לו ע"מ שהמתנות שלי אינו תנאי שהרי
מתנה על מה שכתוב בתורה ולכן המקח קיים ויכול
הלוקח ליתנם לכל כהן שירצה
פרקט
דין בכור בהמה טהורה וטמאה
מ"ע מן התורה שיהיה בכור בהמה טהורה קדוש
שנאמר כל פטר רחם הזכרים לה' ונוהג בכל
מקום בכל זמן ואפילו כהנים לוים חייבים ובזמן המקדש
המצוה להקריבו לקרבן אם היה תמים ועכשיו בעו"ה
אסור לשחוט בכור תם וחייבים עליו כרת כשוחט
קדשים בחוץ ואין לו היתר רק כשיפול בו מום קבוע
המבואר ברמב"ם ובש"ע
ב) אעפ"י שהוא קדוש מאליו מ"מ מצוה להקדישו
שיאמר עליו הרי זה קודש שנאמר תקדיש לה' ונותנו
לכהן בין שנולד תם או בעל מום ולא יתננו לו מיד ל
בבהמה דקה מטפל עמו בעליו לגדלו ל' יום ובגסה נ'
יום ואסור בגיזה ועבודה אפי' בעל מום ואם גזז אותו
אסורה בהנאה ואין לו בו שום היתר כשהוא בעל מום
רק שישחטנו ויאכלו ואם מת צריך לקברו ולפי שבזה"ז
מצוה למכור האם לנכרי ולכן לא הארכתי וכל דיניו
מפורשים בש"ע י"ד מסי' ש"ו עד סי' שכ"א
ג)בזה"ז מצוה לשתף עם הגוי בבהמה מעוברת מבכרת
קודם שיצא הולד לאויר העולם כדי שלא יבא לידי
שער משפטי ארץ פרק הט
אדם
תקלה וצריך לקנות לגוי חלק באם עצמה אבל לא
שיקנה לגוי העובר או חלק ממנו לפי שהוא דבר שלא
בא לעולם ואין הקנין חל בזה
ד) כיצד יקנה להגוי יקבל ממנו פרוטה ואמנם י"א
דאין עכו"ם קוכה בהמה בכסף אלא במשיכה וי"א
דוקא בכסף ולכן צריך שהגוי ימשוך ג"כ הבהמה לרשותו
דאז משיכה קונה עם הפרוטה ואעפ"י שהבהמהש
הרבה אין לחוש משום ביטול מקח דאנן סהדי שישרל
גמר ומקני ליה לגוי כדי לפוטרה מהבכורה או שהג
יתן לו פרוטה ועי"ז יהיה קונה המקום בדיר של
שהבהמה עומדת שם ואגב קרקע יקנה הבהמה וצריך
להתנות עמו שיקנה המקום בכסף לבד שהרי אינו קונה
בחזקה ולא בכסף לבד אא"כ גם בשטר ועיין בה' פסח
סי' תמ"ח ובי"ד סי' ש"ו (ומה שלא כתב בי"ד שיקנה
לו המקום בשטר או שיתנה עמו היינו שסמך עצמו
על מה שכתוב בח"מ סי' קצ"ד) ובדיעבד אם הקנה
בכסף או במשיכה לחוד י"א דלא מהני והוי בכור
מספק (ע"ש בש"ך ובא"ח סי' חמ"ח במ"א ובח"י שם)
וצריך להזהיר לבני הכפרים שמקילים ומוכרים בכסף
לחוד
(ש"ע י"ד סי' שכ"א) מ"ע מה"ת לפדות פטר חמור
כדכתיב ופטר חמור תפדה בשה ונוהג בכל מקום
ובכל זמן מה"ת. וזהו מצותה ישראל שיש לו חמורה
שבכרה זכר פודהו בשה או בעז שהעז ג"כ נקרא שה
בין זכר בין נקבה בין תם ובין בעל מום ואפילו קט]
וכחוש שאינו שוה אלא דינר והבכור שוה הרבה אבל
לא בשאר בהמה ותיה ואם אין לו שה פודהו בכל דבר
אלא דאז צריך לפדותו בשויו דאעפ"י שכתוב תפדה
בשה קבלו חז"ל דאין כוונת התורה דוקא בשה להחמיר
עליו יותר מפדיון הקדש אלא אדרבא להקל עליו דאפילו
בשה כל דהו פודין בו
בד"א דמותר לפדות בכל דבר בשויו ה"מ כשפטרחמור
שוה עכ"פ מג'זוז ומעל' אבל אםשוה בפחו' מג' זוז
פודין אותו אלא בשה או בכל דבר ובלבד שיהי' שוה ג'זוזין
בבינוני ובעין יפה יוסיף עד ד' זוזין ועין רעה ב' זוזין
מיד כשהפריש הטלה או שאר פדיון תחת הפטר
חמור חזר הפטר לחולין גמורים אפילו קודם שנתגן
לכהן