
הכמת
פטור דא"ל אייתי ראי' דחוששים לזרע האב
אםהאם חיה והאב בהמה פטור דאמ"ל אייתי ראיה
ואינו נוהג בבכור (ועיין בש"ע סעי' כ' ונוה
בארץ וח"ל ואפילו בזמה"ז והעולם נוהגים בח"ל כמ"ד
דאינו נוהג בח"ל
)הזרוע דוקא של ימין דכתיב הזרוע בה' משמע
והם ב' פרקי' דהיינו הפרק המחובר לגוף והעצ'
האמצעי המחובר בו שקורין (בל"א פלייצע) והוא
כתף.הלחיים הם מפרק של לחי אצל הצדעים
והיינו לחי התחתון בלבד ולא עליון וקרי לחיים שיש
פרקים ימיני ושמאלי וחותך כלפי מטה כל שיפוי
ובע עד הטבעת גדולה ולא בכלל (עיין פ"ח) עם
הלשון שביניהם וצריך ליתנו עם העור ואם הצמר
והשער שבראש הכבשים ועיזים שאינו רשאין למולגם
(ר"ל להרתיח בחמים להעביר השיער) ולא להפשיט
העור קדם שיתננו לכהן וזה מרבינן מן ה' דכתיב
הלחיי' ולרוב הפוסקים צריך ליתן לו גם הזרוע עם העור
(עיין פ"ח). הקבה צריך ליתן עם כל חלבה פנימי
וחיצון מדכתיב הקבה בה' אלא אם כן נהגו הכהני'
להניח החלב לבעלים וה"ה בצמר ועור אם הכהנים
נהגו להניח לבעלים.
ג) אע"ג שמותר לאכול מבשר הבהמה קודם שיפריש
המתנות מ"מ מצוה להפרישם מיד
שחט ונמצא טרפה או אפילו ספק טרפה פטור
אבל שחט שלא לצורך אכילה אלא לכלבים
ולרפואה חייב
יתנם לכהן חבר ולא יתן לשלוחו שנאמר ונתן
לכהן לעצמו (כו"פ בשם ספרי) ואם אין שם חבר או
שאינו רוצה לקבלם יתנם אף לכהן ע"ה ואפי' לכהנת
אפילו היא נשואה לישראל אם היא תאכל מהם (כו"פ)
והנותנם לבעלה ישראל קיים המצוה וכ"ש שבעלה
פטור מן המתנות ואם אין שם כהן ישום בדמים ואוכלם
ונותן הדמים לכהן
לא יחלקם להרבה כהנים שצריך ליתן לכל אחד
חשוב אלא נותן זרוע לאחד וקיבה לאחד ולחיים
שניים ובשור הגדול יכול לחלק הזרוע לשנים לכל אחד
אחד וכן הדמים יכול לחלק לחלקים (כו"פ)
) אין לי לכרן לחטוף המתנית ואפילו לשאול אותם בפה
שער משפטיארץפרק ה אדם מב
אסור אלא אם יתנם לו דרך כבוד יטלם וכמו שמבואר
לעיל בדין תרומות ומעשרות פרק י"א סימן כ'
הכהן יכול לאכלם בכל ענין שערב עליו יותר
ואםהמטעמים שוים אצלו יאכלם צלי ובתרדל דרך
גדולה שנאמר למשחה בהם כדרך שהמלכים אוכלים
ואם ירצה יכול להאכילם לכלבים או למכרם לנכרי
שאין בו שום קדושה רק מצות נתינה ומ"וג לא יעשה
כן אלא אם כן אינם ראוים לאכילה
ט) אין מברכים על נתינתם דאין הישראל נותן משלו
לא שהש"י זיכה אותה להם וגם אין מברכים על
הפרשתם שהרי אינו טובל (פ"ח בשם רמב"ן ורשב"א
וכ"כ אבודרה"ם)
י) לא נתן המתנות לכהן אלא אכלם או הפסידם
פטור מדיני אדם שהרי הוא ממון שאין לו תובעים
דיכול לומר לא לך אני נותן אלא לאחר ולצאת ידי שמיים
צריך לפרוע דמיהם אבל אסור לישראל לאכלם אלא
ברשות כהן אבל אם בא בהמה שחוטה ליד כהן כיון
דקי"ל מתנות שלא הורמו כמו שהורמו דמיין זכה
במתנותה ואם אכלם אחר אח"ז חייב אבל בחייה
אכתי לא חל חיובה ולא זכה בה הכהן
יא) ישראל ששלח לחבירו בשר והמתנות בו מותר
לקבלם ולאכלם ואינו חושש שמא גזלם המשלח
יב) כהנים פטורים בוודאי ולוים ספק אם
חייבים משום דכתיב מאת העם ומספקא לן אם
לוים נקראו עם והלכך פטורים מליתן דהמוציא מחבירו
עליו הראי' ואם תפס הכהן עיין בש"ע ובש"ך שם אבל
אם תפס הלוי מתנות מישראל ודאי דמציאים מידו
שהרי מקרא מלא וזה יהי' משפט הכהנים (ש"ך שם)
יג) בד"א שכהנים פטורים כששוחט לעצמו אבל אם
שוחט למכור אם הוא למכור בבית המטבחיים חייב
ליתן מיד ואם אינו קבוע למכור בבית המטבחיים ג'
שבתות פטור מכאן ואילך חייב
יד) השוחט לכהן ולנכרי פטור מן המתנות והמשתתף
עמהם צריך שירשום ויעשה סימן במתנות כדי
שיבינו הרואים שאינו כולו של ישראל ודוקא שהיה
שותף בכולו אפילו בחלק אחד מן אלף מכל הבהמה
אבל אם הכהן והנכרי אינו שותף אלא באבר אחד
כגון בראש אינו פטיר אלא מלחיים ואם שותף ביד
פטור