כמת
עומ' אסור לאכו' מתבואה הנזרעת לאחר הפסח או אפי'
אם נזרע קודם לפסח סמוך לפסח (א) שלא נשרש
קודם ט"ז בניסן אסור בא"י כל יום ט"ז ובח"ל כל יום
י"ז בניסן עד תחילת ליל י"ח בניסן
ב) איסור זה דחדש אינו נוהג אלא בחמשת מיני
דגן שהם חיטים ושעורים שבולת שועל ושיפון
שקורים (קארן ונוהג אף בשל גוי ולרוב הפוסקים
אסור מדאורייתא ואין חילוק בין איסור חדש לאיסור
נבלה ושאר איסורים ויש מקילים לשתות שכר ויין שרף
אף מתבואה חדשה שס"ל דמשקים הנעשים מהם אינם
כגוף של האיסור וא"א למחות במקולים ומ"מ כל בעל
נפש יחמיר על עצמו ואפילו פליטת כלים אוסר
ככל איסורים
ג)ודוקא במדינות פולין שזורעים לאחר הפסח ואין
מביאים לשם תבואה ממדינות אחרות אבל במדי'
אשכנז שדרך לזרוע קודם הפסח נוהגים בו היתר
דהוי ס"ס שמא הוא מתבואה של שנה העבר ואת"ל
שהיא משל שנה זו שמא כבר נשרש קודם העומר
וכן במדינות שרוב תבואו' מביאים ממדינות אחרות דאז
אזלינ' בתר רובא
שעורים ושיבולת שועל במדינות פולין כולם נזרעו
לאחר הפסח וחיטים ודגן יש מקומות שרוב מהם
נזרעים תיכף לאחר ר"ה ואין בהם דין רדש אם לא
מה שנודע שהוא נזרע לאחר הפסח וניכרים הם ויש
מדינות שהרוב מהם נזרע לאחר הפסח כל מדינות
מאזורן (מן ק"ק טיקטין וק"ק מאקאווע עד קוטנא)
אבל מווילנא עד (וורשויא ועד פוזנא) ומכ"ש משם
בינת
שער משפטיארץ פרקז ח
אדם
ולהלאה הרוב נזרע אחר ר"ה כן אמרו לי
בעיירות גדולות דהיינו בלייפסיג ופ"פ ששותים
שם ב' מיני שכר א' נעשה מחיטים והם נזרעי
תמיד באלול וגם שכר שעורים ונזרעים לאחר הפסח
נ"ל שמותר לאכול שם גלוסקאות של חיטים שעושים
משמרי שכר כי הוא ס"ס שמא משמרי חיטים ואת"ל
משמרי שעורים שמא השמרים אלו הם משעורים של
שנה העבר ואע"ג דרוב שעורים הם משנה זו וא"נ
אינו אלא מיעוט מ"מ אמרינן סמוך מיעוט דשעורי' מאשתק
לפלגא דחיטים וה"ל רובא להכשיר (עיין בנדה די"א
תוס' ד"ה שי"א ובבכורות י"ב ובבהמה המקשה ובפ'
האשה שהלכה ועיין בס"ט סי' קפ"ז ועכ"פ
בשעת הדחק יש להתיר וכן בפוזנא שעושים
שם לחם משאור וגם יש עושים משמרים וא"כ
הוי ס"ס שמא משאור ואת"ל משמרים שמא
משעורים מאשתקד
פרק
דין מתנות כהונה (ביו"ד סי' ס"א)
כתיב זה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי
הזבח ונתן לכהן הזרוע והלחיים והקבה ונוהג
בבקר ובצאן ובכל בהמה טהורה אבל לא בחיה ובעוף
דכתיב שור ושה ונוהג בכוי ובכלאים הבא מעז ורחל
כיון ששניהם מין חיוב אבל אם היה האב חיה והאם
בהמה חייב בחצי מתנות דוודאי חוששים לזרע האם
והרי היא בהמה וקי"ל שה אפילו מקצת שה אבל מחצי
השני
פרק ז אדם
(א) כתב הש"ך בשם תה"ד סי' קצ"א דתבואה הנזרעת ג' ימים קודם פסח העומר מתירים כדאיתא בפרק
מקום שנהגו והש"ך בנקה"כ הניח בצ"ע דהתם אתיא אליבא דר"י דס"ל דהרכבה הוא בג' ימים אבל אנן קי"ל
כר"י ור"ש דהרכבה הוא ב' שבתות ומצאתי ראי' ברורה לדברי תה"ר במס' שמחות פרק ו' דחשיב שם כלג'
דברי' וז"ל ג' ימי' לזר ע מה' מינים לפני הפסח מותר פחות מכאן אסור ובסוף פרק ז' חשיב כל הדברי' שהוא לשלשי'
חשיב הנוטע והמבריך ל' יום כו' רי"א כל הרכבה כו' ומדתני ג' ימים לזרע ולא תני ג' ימים להרכבה
ש"מ דלא אתי כר"י אלא ככ"ע דבזה כ"ע מודים דג' ימים סגי וכן הוא ברמב"ם הלכות כלאים פ"ב הלכה י"ג
דג' ימים לחיטים בארץ לחה אזי כבר נשרשו ע"ש ולפי זה הא דפריך שם בפסחים מכדי שמעינן
לר"י דס"ל כל הרכבה שאינו לג' ימים כו' לאו משום דזה דוקא לר"י דהא כתבנו דכ"ע מודים בזרעים
אלא משום דר"י אמר התם דין זה ולכך פריך מר