
חכמת
יג) ילדה שאינה גבוה טפח חייב בערלה לעולם משום
מראית העין שנראה כאלו היא בת שנתה בד"א
בא' או ב' או אפילו ב' כנגד ב' וא' יוצא זכבאבל אם
כל הכרם כך הוא שרי דאית ליה קלא:
יד) האילנות הגדולים ביערים ובשדות שהוא מקום
ישוב הרי זה בכלל ונטעתם וחייב ואפילו עולה מאיליו
מסתמא אדם נטעו אבל במקום שאינו ישוב הגדל
מאיליו פטור ואם נטעו שם ומביא הפירות לישוב
חייב ומ"מ בח"ל אם הוא מסופק מותר
ט)הנוטע לצורך מצוה או לצורך רבים והנוטע
בר"ה והגזלן שנטע ונכרי שנטע בין לעצמו בין
לישראל ונוטע על גג שמילאוהו עפר ונטע בו והנוטע
בספינה או בעציץ אפילו אינו נקוב חייב דבאילן
אין חילוק בין עציץ נקוב לשאינו נקוב שהשרשי' מפעפי'
עכו"ם שהיה מוכר פירות ואמר של ערל'הם או של
נטע רבעי הם אינו נאמן ואפילו אמר מאיש
פלוני לקחתים דאמרינן להשביח מקחו אמר כן
י) כל אילן הנטוע לפירות כגון לימון ונאגרה ואתרג
וכיוצא בהם אם עדיין הם סמדר וכ"ש בפרח שלהם
שער משפטי ארץ פרק ו
אדם מ
שקורין זהר (ובל"א בליאונג) מותר להריח בו דאפילו
הסמדר אינו נקרא פירי ואם אילן שאינו עוש' פירות כגון
הכופר הנקרא תמרחינא או יאסמין או כלף מותר
להריח בו או לאכלו דאין זה עץ מאכל שכל אילן שאינו
עושה פירות ה"ז אילן סרק ואם הוא עשב כגון הנרגוש
והכופר ובניפסיג וכיוצא בהם מותר שאין ערלה אלא
באילן. והוורד להאומרים שמברכים עליו הנותן ריח
כו' יש לאסור ומ"מ כיון שאינו מאכל בריאים יש להתיר
(רדב"ז סי' מ"ד)
יח פרי הנקרא בדינגאן או בריגינאס או אלפורינגן
הכו"פ כתב דאסור משום ערלה דלעולם אינו מתקיים
יותר מג' שניה ורדב"ז ח"ג סי' תקל"א כתב שבא"י
נוהגים בו היתר דס"ל שהוא ירק (ב)
פר
דין חדש
כתיב ולחם וקלי כו' לא תאכלו עד עצם היום
הזה והיינו לאחר שהקריבו העומר והאידנא דליכא
עומר
אדם
בינת
פרק ו
מיעוט וחיללו אבל בלא"ה מבריך בכלל נטע ויותר נ"ל דר"י מגיה הברייתא ולא גריס הברייתא חילל חיללו
וממעט מבריך מאשר נטע שזה אינו בכלל נטיעה ואמנם איך שיהי' קשה על מה שכתב הרמב"ן והרא"ש הביאם
הב"י סי' רצ"ד דלכן נוהגים היתר בגפנים הנברכים בח"ל משום דראב"י ס"ל נטע פרט למבריך וכל המיקל בארץ
הלכה כמותו בח"ל והנה לפי תירוץ הא' הנ"ל דטעמא דראב"י משום מיעוט דחילל א"כ טעמא דכתיב חיללו
הא בלאו הכי מבריך בכלל נטע וא"כ גם לראב"י גבי ערלה דכתיב ונטעתם גם מבריך בכלל ולכן יותר נ"ל התירוץ
הב' הנ"ל דגם ראב"י לא דרש חיללו אלא ממעט דנטע כמשמעו משמע ולפי זה יש ללמוד היתר מרווח אף
למבריך בא"י דודאי יותר מסתברא לומר דת"ק וראב"י לא פליגי במשמעות דקרא אם נטע משמע נטע ממש
אם לאו אלא דכ"ע נטע כמשמעו ולא מבריך אלא דת"ק ס"ל דאשר נטע הוא ריבוי ומרבה ג"כ מבריך וראב"י
ס"ל דאשר נטע לאו ריבוי כמודס"ל בכל הברייתא שם וכ"כ המרדכי במס' ר"ה פ"ק דלת"ק מרבינן מבריך מאשר
נטע (ויש ט"ס במרדכי שלפנינו שכתב כרם לרבות מבריך וצ"ל אשר נטע) וא"כ ממ"נ מותר הברכה אפילו בארץ
ישראל שהרי בערלה כתיב ונטעתם א"כ בעינן דוקא נטיעה ממש ולא מבריך דאפילו אי קיי"ל כת"ק כמו שפסק
הדוקא הכא דכתיב אשר י"ל לרבות משא"כ בערלה ופשיטא אי קיי"ל כראב"י
וכ' שם דא"ל כל שאתה קורא בו ובשנה רביעית כו' קורא אני בו ג' שנים כו' וכתב דלא מצינו זה בש"ס
נדכיוצא בו מצינו כל שישנו בלא האכל חמץ כו' ועוד שם דברים שבאים לדי חימוץ ועיין בה' פסח
שר"ל מין שבא כו' וע"ז נ"א זובח כו' יחרם בלתי לד' כל שראוי לה' קורא אני זובח וכיוצא בזה הרבה)
והיותר דומה לזה בנידה כ"ד ע"ב המפלת בריית גוף שאינו חתוך כו' ת"ל אשה כי תזריע כו' וביום השמיני
כו'מי שראוי לברית ח' יצאו אלו שאינן ראוים לברית ח':
כא