כמ
שלשה שנים הללו אינם נימנים מיום ליום אלא
הולכים בהם אחר שנות העולם שהוא מתחיל מתשרי
ואם נתעברה נתעברה לערלה ולרבעי ופעמים שאינו
אלא ב' שנים ומ"ד יום ופעמים שהוא יותר מג' שנים
כיצד נטע קודם ט"ז באב שנשאר עדיין מ"ד יום עד
תשרי שהם י"ד יום לקליטה ולמ"ד יום שאז נחשב לשנה
וכיון שהגיע ראש חודש תשרי עלתה לה שנה ומונה
עוד ב' שנים אבל אם נטע בט"ז באב א"כ לא נשאר
שלשים יום חוץ ימי הקליטה להיות נחשב לשנה ולכן
מונה מראש חודש תשרי הבא ואסור משום ערלה
עד תשרי הד' ומ"מ אעפ"י שבתשרי נשלם השנה אם
תנטו בו פירות אחר תשרי עד ט"ו בשבט ג"כ דין ערלה
עליו דבידוע שחנט לגשמים שירד לפני תשרי ואין זה
מצוי בארצות חוצה לארץ שיחנוט לאחר תשרי ולכן
אין נזהרי' אלא ג' שנים
לאחר שהגיע ט"ו שבע שלאחר שלשה שנים של
ערלה יש על הפירות דין רביעי כדכתיב ובשנה
הרביעית יהיה כל פריו קודש וקיי"ל דט"ו בשבט הוא
ר"ה לאילן ולכן מתחיל מן ט"ו בשבט ודין פירות רבעי
צריך להעלותן לירושלם ולאכלם שם או לפדותן ולהעלות
הדמים לירושלם ועכשיו שאין לנו מקדש פודים אותם
אחר שיגמרו ויתלשו ויכול לפדותו אפילו הם רבים
בפרוטה וישליך הפרוטה לים או ישחקנה ויפזרנה לרוח
או ישליכנה בנהר לאחר השחיקה כדי שלא יוכל אדם
להנות ממנה ובשעת פדיון קודם שישליכנו יברך בא"י
אמ"ה אקבמ"ו על פדיון רבעי ודוקא בא"י אבל בחוץ
לארץ לא יברך דאעפ"י דערלה נוהג בחו"ל דין רבעי
אינו נוהג בחו"ל וי"א דגם רבעי נוהג בחו"ל ומ"
אינו נוהג רק הכרם דהיינו ענבים ולא בשאר פירות
ולכן ספק ברכות להקל ופירות רבעי פטורים מן לקט
שער משפטי ארץ פרק ו
אדם
שכחה ופיאה ופרט ועוללות
ט) אע"ג דערלה אסור בהנאה היינו כשכבר גי"ל
על האילן וישנו בעולם אבל קודם שבאו לעולם
יכול למכרם לגוי וכן מותר לומר לגוי בשני ערלה עבוד
כרמי וטול פירתיו ותן לי כרמך שעברה עליו של
ערלה ואעבוד ואטול פירתיו
י) כל המוציא עלין מעיקרו הרי זה ירק וכל שאינו
מוציא עלין מעיקרו הרי זה אילן וכבר כתבנ
בהל' כלאים:
יא) אילן שגדול במקום א' ועקרו בין בידים או שעק
רוח או שטפו נהר ונטעו במקום אחר ונשאר
עפר סביב שרשיו שהיה יכול לחיות בעפר זה
בלא תוספת עפר אחר הרי זה כנטע במקומו ופטור
מן הערלה וא"ל חיוב ואילן שנעקר ונשאר משרשי
מחובר אפילו כעובי המחט שמותחין בו הבגד לאחר
אריגה בידוע שוכול לחיות בלא תוספת עפר ופטור
אפי' הוסיף עליו עפר הרבה
יב) אחד הנוטע גרעין או יחור או שעקר כל האילו
ונטע במקום אחר ואחד המרכיב יחור באילן אחר
ואחד המבריך דהיינו עושה גומה אצל האילן ומשפיל
אחד מענפי האילן ומטמין אמצעתו בגומא וראשו
יוצא מהצד האחר ונעשה אילן כולם חייבים בערלה
ועין פרטי דינים אלו ביו"ד סי' רצ"ד סעי' ט"ז ומבריך
ומרכיב אינו חייב אלא בא"י אבל בח"ל מותר די"א דזה
לא נקרא ונטעתם ופטור אפילו בא"י ואע"ג דלא
קיי"ל הכי בא"י מ"מ כל המיקל בארץ הלכה כמותו
בח"ל וגם בא"י בכרמים של גוים אפילו ידוע וודאי
שיש בהם ערלה יש להתיר משום דקודם שיעבור
עליה שני ערלה אינם עושים פירות ואם עושים ה
דקים שאינם ראוים לעשות מהם יין (א)
בינת
פרקו

א) בסוטה דמ"ג ע"ב ראב"י אומר כו' ולא חללו פרט למבריך כו' ופריך ממתניי' דתני בהדיא אף במבריך
כו' ועסיק ד"י דסיפא ראב"י היא דאמר כרם כמשמעו ה"נ נוטע כמשמעו והקשה הגאון בעל שאגת ארי' דהר
אית' מפורש בבריתא דילפינן מלא חיללו ולא מאשר נטע והי' נ"ל דה"ק ר"י דבוודאי מבריך הוא בכלל נוט
לכ"ע שהרי אף דס"ד דגמרא צריך למעט מחללו פרט למרכיב ש"מ דאל"כ הוא בכלל נטע וכן לר"ידס
דלרבנן אף מבריך בכלל נטע וא"כ קשה לי לר"י אליבא דרבנן דמה"ת נימא דנמעט מבריך דיותר דומה
שהוא בכלל נטע מה' אילנות אע"ג דכתיב כרם אעפ"כ קא מרבה ת"ק ולכן ס"ל לר"י דבאמת לת"ק
בכלל נטע וסיפא אתי' כראב"י דאע"ג דהוי בכלל נטע מ"מ כיון שאינו נטע ממש ממעט ודוקא מדכתיב
מיעוט