חכמת
נאכלים מ"מ אסורים מה"ת דדומים לכרם בחד צד
שהם אינם עושים אלא לשלש שנים ככרם שאין מותר
לאכיל פירותיהם עד ג' שנים (עיין בתוי"ט ספ"ה
דכלאים) ועוד שתולין בהם אשכלות כגפן (וע"ש בתוי"ט
מה שהקשה על רש"י והיינו לפי גרסתו אבל עיין
במנחות שם בדפוס פפ"ד דל"ג התם דתנן היתה
כו') והקנבוס וצמר גפן הם ג"כ כשאר ירקות וכן כל
מיני דשאים העולים מאליהם בשדה כלם מקדשין
בכרם אבל ההרוס והקיסום ושושנת המלך ופול המצר
אינם כלאים שהכל מיני זרעים (ועיין בפירוש רמב"ם
ור"ש האיך נקראים בלשון ערבי)
הקנים והוורד והאטדין מיני אילן ואינם כצאים
בכרם זה הכלל כל המוציא עלים מעיקרו ה"ז
ירק וכל שאינו מוציא עלין מעיקרא ה"ז אילן והצלף
אילן לכל דבר
כלאי הכרם בא"י אסור מה"ת ובח"ל אסור מדרבנן
ואע"ג דכלאי זרעים מותר בחו"ל ולא גזרו עליהם
אפ"ה בכלאי כרם דחמיר אסורו שאסורים בהנאה בא"י
כדכתיב תקדש המלאה ולכן גזרו אף בח"ל אבל כלאי
גזרו בח"ל
אין עודרין עם העכו"ם בכלאים אבל עוקרים
עמו כדי למעט האיסור
אע"ג דאין לוקי' אלא בהזורע חטה ושעורה וחרצן
במפולת יד מ"מ אסור מן התורה לזרוע ירקות או
מין תבואה בצד הגפן או ליטע גפן בצד הירק או
תבואה (עיין בב"י בטור י"ד סי' רצ"ו) ואם עשה כן
אעפ"י שאינו לוקה הרי זה קידש ונאסרו שניהם בהנאה
הירק או התבואה והגפנים ושורפים את שתיהם שנ'
פן תקדש המלאה הזרע וקבלו חז"ל דכוונת תקדש ר"ל
תוקד אש דדוקא לענין זריעה כת"ב כרמך כלאים שיהי'
במפולת יד אבל לענין תקדש המלאה הזרע לא בעינן
במפולת יד ואפילו הקש של התבואה והעצים של
גפנים האלו אסורים בהנאה ושורפים אותם ולא יסיק
בהם תנור ולא יבשל בהם בעת שריפתם וי"א דדוקא
ב' מינים בצד הגפן אז אסור אבל במין א' אין אוסרים
הפירות וצ"ע למעשה (עיין בכ"מ בפ"ה דעת ר"ן וראב"ד
ודעת הטור משמע כרמב"ם)
שער משפטי ארץ פרקד
אדם
ו) בד"א דאף הקש והעץ אסור דוקא מהת
לאחר שזרע הכלאים וכ"ש אם זרע במפולת
אבל מה שגזל קדם שרע בלאים אינו אסור י']
הפירי אבל הקש מותר (כ"כ בש"ע י"ד סי' רצ"ו
ס"ו וכ"כ תוס' בפסחים דף כ"ה בהדיא ובירושלמיס
וברמב"ה פ"ח הל' י"א ואף שכתב רק הא]
נ"ל דה"ה העכבים דמ"ש ואדרבא הריעי
נזרע בהיתר
ז) אחד הנוטע או המקיים כיון שראה כלאיםשצמ
בכרמו והביחם ת"ז קידש והמקיים עשבים
דרך בני אדם לזרעו אעפ"י שרוצה בקיומם לבהמי
או לרפואה ה"ז לא קידש עד שיקיים דברשכ
מקיימים רוב העולם באותו מקום כיצד המקיים קול
בכרם בערבי' ששם מקיימים אותם לגמליה
הרי זה קידש:
אין אדם מקדש דבר שאינו שלו דכתיב כרמך
של אחר לפיכך המסכך גפנו ע"ג תבואתושי
חבירו קידש גפנו אבל התבואה מותר סכך גפן חביל
על תבואתו התבואה אסורה והגפן מותר סכךג
זרעים דאף בא"י מותרים אפילו באכילה לכן לא חבירו ע"ג תבואתו של חבירו שניהם מותרים ומטעל
זה הזורע כרמו בשביעית מותר שהרי בשביעית
הכל הפקר
הרואה כלאים בכרם חבירו וקיימן ובעה"כ לא יודע
מזה כלל שיש כלאים בכרמו הרי זה הרואה
אסור בהנייתם וכל אדם מותרים בהם אבל אם
ידע בעל הכרם אסורים לכל אדם:
אינו מקדש אא"כ עיקר התבואה תחת הגפן אב
כשעיקר התבואה עומדת חוץ לגפן רק שנוטה תחת הגפ
אינו מקדש ולכך תבואה שעומדת חוץ לגפן ונוטהת
יחזרנה (הרא"ש בהגהותיו בר"שפז
הגפן
מ"ז הרע"ב שם) וכן הרוח ששברה פארות וזמורת הג
ועדיי' הם מחוברים בגפן אלא שאין בהם עוד תועלת
שלא יגדלו עוד יחתוך אותם או יסלקם מיד ואם אירל
אונס ולא סלקן אפ"ה מותר (עיי ת"יט שם)
יא) ונ"ל דאם זמורה של גפן היתה מודלת וסומכה
עצמה ע"ג הבואה אפילו שהוא רחוק מאה
כל הגפן אסורה היא ופירותיה דכיון שהיא מודלה
יותר מנוטה על התבואה (עיי' בתוי"ט פ"ז ג"ז בש
התוספתא