הכמת
ו הי של שדהו ואפיל כוותו באמת רק לבדוק
לא לקיין ל לק לאבוד אפ"ה אסור משום
ת העין דהרואה יאמר שעשה כן לקיום (עיו
ובהגהת הרא"ש שם) ולכן צריך להרת קקשעורים
שבארנו לעיל
כג)לפיכך מותר לסמוך לשדה א' שלו תלם של
חרדל וחריע אם כוונתו לבדוק לפי שאלו
ינם מחיקים לירקות ולכן אעפ"י שדרך ב"א לזרוע
לם א' אפ"ה מותר כיון דבאמת כוונתו לבדוק
ילא לקיים וגם מראית העין ליכא כיון שמזיקים לירקו'
עישלא זרע רק לבדוק ואפ"ה אינו מותר רק
שדתו ואז מותר אפילו אם יש גם לחבירו שדה
סמוך לו ואפילו מין אחר משדה חבירו ונראה
נאלו החרדל הוא באמצע השדה אפ"ה מותר שבאמת
בסוף שדהו אבל אסור לסמוך תלם של חרדל וחריע
לתבואה אפילו בסוף שדהו דכיון דאין מזיקים
תבואה אע"ג דכונתו לבדוק מ"מ הרואה יאמר שכוונתו
קיום וה"ז כמקיים כלאים ושאר מינים חוץ מחרדל
וחריע אסור לסמוך אפילו לירקות דשאר מינים
ינם מזיקים אפילו ירקות (כן נ"ל לפרש המשנה עפ"י
שיטת רמב"ם בחיבורו)
כד) היתהזויות של זרע זו נוגעות בצלע של זרע
האחר בתוך שדהו הרי זה מותר מפני שהם
נראים מובדלים זה מזה ואצ"ל אם היתה זוית של
זע זה נוגעות בזוית של האחר כזה מפני
שהם נראים כסוף שדהשנוגע בסוף שדה שהוא מותר
בלא הרחקה ולא הבדלה.
כה) מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם
אלא מעט מעט מותר לזרוע מהם אפילו ה'
ינ"ם בתוך ערוגה א' של ו"ט על ו"ט והוא שיזרע ד'
ינים בד' רוחות הערוגה וא' באמצע וירחיק בין מין
מין כמו טפח ומחצה כדי שלא ינקו זה מזה וצורת
דיעתן מבואר בתוי"ט בצורה א' מפירוש הרמב"ם
(שנת ערוגה ובכ"מ בפ"ד בהל' י"א ויותר מה' מינים
עפ"י שמרחיק ביניהם אסור לפי שמינים הרבה בערוגה
כזו כנטוע בערבוביא
בד"א בערוגה שהיא בחורבה ואין שם זרע חוצה
לה אבל ערוגה בין ערוג ות אסור לזרוע בה ה'
שער משפטיארשפרק גד
ד

מינים אא"כ שמטה עלין שבערוג' זו לכאן ועלי' שבערוגה
שבצידה לכאן עד שיראו מובדלים או שיעשה תלם בין
כל ערוגה וערוגה אורך ו"ט ורחב טפח וגבהו טפח
ואז מותר לזרוע בה אפילו ח"י מינים ג' על כל גבול
וגבול וששה באמצע וירחיק בין כל מין ומין טפח ומחצה
ולא יזרע ראש הלפת בתוך הגבול שמא ימלאהו
וצורתה תמצא שם בצורה ד' (והטעם למה בשיש גבול
מותר לזרוע באמצע ו' מינים ובלא גבול רק ה' תמצא
שם בתוי"ט בביאורו על פי' רמב"ם בד"ה ומש"כ וכבר
הקשה כו') ואם נתמעט הגבול מטפח ברחבו או
בגבהו אחר שנזרע בו כשר כיון שהיה כשר
בתחילתו
כו) ודוקא מיני ירקות הואיל ואין דרך בני אדם
לזרוע מהם אלא מעט מעט ולכן מותר ע"ד שבארנו
אבל מיני זרעים אפילו' בענין זה אסור מפני שהם
נראים כלאים
ה) אם רוצה למלא גינתו מיני ירקות בלא הרחקה
מבואר ברמב"ם פ"ד ובש"ע סי' רצ"ו סעיף ל"ט
פרק ד
דין כלאי הכרם
(רמב"ם פ"ה) הזורע ב' מיני תבואה או ב' מיני
ירקות עם זרע הכרם במפולת יד ה"ז לוקה ב'
א' משום שדך לא תזרע כלאים דהיינו כלאי זרעים וא'
משום לא תזרע כרמך כלאים וא' הזורע וא' המחפה
בעפר ואע"ג דבכלאי זרעים חייב בב' מינים אבל
בכלאי כרם אינו חייב עד שיהיה דוקא ג' מינים כגון
חטה ושעורה וחרצן או ב' מינים אחרים ואפילו אחד
מין זרע וא' מין ירק וחרצן דבכלאי כרם כתיב כרמך
לא תזרע כלאים וקים להו לחז"ל דה"ק קרא כרמך
דהיינו החרצן לא תזרע עם ב' מינים שהם כלאים.
ב) ואינו חייב מן התורה אלא דוקא תבואה וקטניות
וירקות מדכתיב כרמך כלאים משמע דהכלאים
יהיו דומים לכרמך שהוא דבר הנאכל ואינו מין זרע
אבל מין זרעים אעפ"י שהם נאכלים י"א שאפילו
מדרבנן מותר (רמב"ם פ"ה הל' ו' וע"ש בכ"ו:) וי"א
דאסורין (ראב"ד שם) וקנבוס ולוף אע"ג שאינם
נאכלים