הכמת
(כמ"ש הרע"ב בפ"ב מ"י והוא מירו') או ר"ל אורך חמשי'
אמה ורחב ב' אמות שהוא שיעור שדה קטנה כמ"ש
רמב"ם בפ"ג מהל' מתנות עניים וצ"ע).
יד) מותר לזרוע ב' שורות זו בצד זו של קשואין
ושני שורות בצדן של דלועין ושני שורות
בצדן של פול המצרי ותלם היינו ארך ו"ט ורחב
כעומקו) בין כל מין ומין דב' שורה מיחזי כשדה ולא
הוי ערבוב אבל לא יזרע שורה א' מכל א' ממינין
אלו אעפ"י שהתלם באמצע שכיון שעליהן ארוכין
ונמשכין ומסתבכין ואם יזרע רק שורה אחד מכל
אלו יתערב הכל ונראה כנזרעין בערבוביא.
)היתה שדהו זרועה מין ממיני ירקות ובקש לזרוע
בתוכה שורות שורות של דלועין וכיון שיזרע
שורות גרע טפי מלעיל סי' י' דסגי בתלם דשאני
התם שהוא מן הצד ולא יהיה שם רק שורה אחד
דלועין בצדה משא"כ הכא שיהיא הדלועין משני צדדי'
ולכן צריך להרחיק בין הירק והשורה של דלועי' בתלם
כדלעיל סי' י' וגם צריך שיהיה בין שורה של דלועין
לשורה שבצד השני י"ב אמות כדי שלא יסתבכו
העלין בירק שבניהם משני צדדין ונראה כערבוביא
)מותר לנטוע שני מינים בתוך גומא א' ואפי'
קשות ודלעת והוא שיהיה מין זה נוטה מעל שפת
הגומא לכאן והמין האחר נוטה לצד השני ויראו נבדלין
זה מזה וכן אם נטע ארבעה מינין בתוך הגומא
והפכן לד' רוחותי' מותר.
י) התלם ואמת המים שהן עמוקין טפח ורחבו
ששה טפחים זורעין בתוכו ג' מיני זרעים א' על
שפת התלם או אמת המים מכאן וא' מכאן וא' באמצע
יה) הרוצה לעשות שדהו משר משר מכל מין ומין
מרחיק בין כל משר ומשר ב' אמות על ב' אמות ומיצר
והולך עד שלא ישאר ב' על ב' בניהן. בסוף המשר
אלא כל שהוא שהרי הן נראין שלא נזרעו בערבוביא
כל אחד ארך שני אמות ורחב שני אמות
כזה
עיין ר"ש)
יט בד"א במשר שהם באורך אבל אם רצה לעשות
קרחות ר"ל ארוגות מרובעות לא יזרע בכל בית
סאה יהר על ט' קרחות (מקום הזריעה נקרא קרחת)
כל קרחת מהם בית רובע דהיינו שעושה ה' שורות
וכל שורה ה' קרחות וזירע קרחה אחת ומניח שני'
שער משפטי ארץ פרק ג
אדם
שאצלה בורה וזורע שלישית ומניח רביעית בורה וזורע
חמישית ומניח שורה שני' כולה בורה וזורע משורה
ג' קרחה א' ג' ה' ומניח שורה ד' כולה בורה וזורע משור'
ה' קרחה א' ג' ה' אבל י' קרחות אסורות שצריך שיהיה
בין כל קרחה וקרחה כשיעור קרחה (וע"ש בתוי"ט
דיבור המתחיל עשר)
)הי' בין המינים בור או ניר או גפה או דרך או
גדר שגבוה י"ט או חריץ שהוא עמוק י"ט ורחב ד' טפחי'
או אילן שהוא מעך על הארץ או סלע שגבוה י"ט ורחב ד'
טפחים מותר לסמוךמין א' לצד זה והמין השני לצד השני
הואיל וא' מכלאלו מבדילי' ביניהם הרי נראים מובדלים
)בד"א שצריך הרחקה או דבר המבדיל כשזרע
בתוך שדהו אבל אם היתה שדהו זרועה חיטים
מותר לחבירו לזרוע בצידה שעורים שנאמר שדך לא
תזרע כלאים ואין האיסור אלא שיזרע שדהו כלאים
שלא נאמר הארץ לא תזרע כלאים אבל דעת הראב"ד דזה
אסו' ואינו מות' אלא אם שלו נזרע חיטי' וחבירו זרע בשדהו
שעורי 'מותר לבעל החיטי' לזרוע סמוך לשדה חיטים שו
שעורים ובלבד שימשכנו עד שדה חבירו דאז נראה
שהוא סוף שדה חבירו דכיון שכבר נזרעו ב' השדות
 בהיתר ולכן מותר להמשיך אבל אסור לזה לזרוע חיטים
סמוך לשדה שעורים של חבירו דדוקא המשכה מותר
(ועיין בכ"מ שמשוה דברי הרמב"ם להראב"ד ולא הבנתי
שהרי הרמב"ם כתב ולא עוד וצ"ע)
כב) מותר לאדם לסמוך בסוף שדהושל מיני תבואה
תלם א' של פשתן אם כוונתו לבדוק שדהו אם טובה
לזרוע בה פשתן דאז אין בה איסור כלאים כדלעיל
סי' ה' דאין דרך בני אדם לזרוע תלם א' של פשתן
מפני שהוא מעט ואין בו תועלת (רמב"ם) ועוד שהוא
מזיק לתבואה (רא"ש) ולכן אין בו משום מראית העין
דהרואה יאמר בודאי לבדוק שדהו צריך אבל באמצע
שדהו אסור משום מראית העין שאין דרך ב"א
לזרוע לבדוק באמצע שדהו אבל אם היתה שדה שלו
זרועה חיטים וחבירו יש לו ג"כ שדה חיטים סמוך לו
מותר לבדוק באמצע ב' השדות האלו בתלם של פשתן ולא
חיישינן למראית העין כיון דהאמת היא שאינו באמצע
שדהו אבל שאר מינים שדרך בני אדם לזרוע מהם
תלם א' וגם אינו מזיק לתבואה אסור אפילו בסיף
שדהו אעפ"י שאין לחבירו סמוך לו שדה שנזרע בו
מאותו