
הכמת
נוצד כ"ג סאה של חיטים שנתערב בה שני קבין
עדשים ושני קבים פולים שבין הכל הוא סאה (שהסאה
הוא ו' קבים) ה"ז לא יזרע הכל עד שימע"ט סאה של
תערובות ויבור מקצתה או יוסיף על החיטים
שהשעורים והעדשים והפול כולם כלאים
עם החיטים
ג) בד"א בשנתערבו מיני תבורה זה בזה או מיני
קטניות זב'"ז או שנתערבה הבואה בקטניות או קטניו'
בתבואה אבל זרעוני גינה שנתערב אחר מהם בתבואה
 או בקטניות שיעורין אחד מכ"ד ממה שזורעים בבית
סאה מאותו המין. אם נתערב בסאה של תבואה או
קטניות לא יזרע עד שימעט או יוסיף על התבואה
ושיעור בית סאה נ' אמה על נ' אמה.
ד) כיצד חרדל שנתערב בתבואה והרי החדדל זורעין
 ממנו קב בכל בית סאה שנורעים בו סאה תבואה
אם נתערב ממנו אחד מכ"ד מן הקב שהוא כשיעור
ביצה שהקב כ"ד בצים בסאה של הבואה או של
קטניות חייב למעט וכן אם היה מין זה מזרעוני גינה
שזורעים ממנו האתים בכל בית סאה. אם נתערב
ממנו חצי קב שהוא י"ב בצים בכל סאה של תבואה
או של קטניות ימעט
לפיכך תבואה שנתערב בה זרע פשתן אם היה
שלשתרביעים שהם ח"י בצים בכל סאה הרי זה ימעט 
ואם לאו אין צריך למעט לפי שבית סאה זירעים בו
ג' סאים זרע פשתן ועל דרך זה משערים
בכל הזרעום אחרים:
בד"א בשלא נתכוין לערב ובשלא ניחא ליה המין
שנתערב ויותר היה חפץ שלא יצמח כלל. אבל
אם נתכוין לערב זרע בזרע אחר דניחא ליה שיצמח
התערובת אפילו היתה חטה אחת בתוך כרי של לא יהיה זורע באותה שדה זמין אחר עד שיעקר
פרק ב
בינת
שאינו מעורב מותר כמו ראש תור לקמן וה"נ לא אסרה תורה אלא דוקא כשיש א' מכ"ד דאז מחזי ככלאים
וכיון דניחא ליה לוקה אבל בפחות מזה לא מחזי ככלאים וכן אם לא ניחא ליה אפילו באחד מנ"ד מותר רק
מפני מ"ע שלא יהיה נראה ככלאים שהרי ע"כ מיירי דלא ניחא ליה דאל"כ לא מהני מה שממעט ולכן מותר
בז"ל רמב"ם מלשון זה משמע שאם היתה שדהו זרועה תבואה וראה בו כלאים מן החרדל אינו אוסר עד
שיהיה אחד מב"ד בשדה דהיינו אחד מכ"ד לסאה וצ"ע למה לא יהי' שיעורים אחד מכ"ד ממה שזורעים מ
ואף דבמ"ק ד"ו איתא סתם כאוסה ששנינו כל סאה י"ל דהגמרא לא רצה להאריך ובאמת דיניהם שוה וצ"ע
שער משפטיארשפרק ב


שעורים אסורה לזרוע וכן כל כיוצא בזה.
הזורע שדהומין מן המינים וכשיצמח ראה בו כלאים
אם היה המין האחר א' מכ"ד בשדה הרי זה ילקט
עד שימעטנו מפני מדאיף עין שמא יאמרו כלאים זרע
בכונה בין שהיה המין האחר שצמח תבואה וקטניות
בתבואה וקטניות או זרעוני גינה בתבואה וקטניות
ובזרעוני גינה ואם היה הצומח פחות מכן אינו
צריך למעטו: (ב)
בר"א בזמן שיש מקום לחשד אבל בזמן שהדברים
מראים שאין זה מדעתו של בעל השדה אלא מליהן
עלו אין מחייבים אותו למעט
ט) כיצד כגון תבואה שעלו בו ספיחי אסטס ותלתן
הידועה שזרעה למאכל אדם כגון שהיתה זרועה
ערוגות ולה גבול סביב ועלו בה מיני עשבים וידוע
שהם מפסידים התבואה והתלהן וכן כל כי צא בו וכן
מקום הגרנות שעלו בו מינים הרבה והדבר ידוע
שאינו רוצה שיצמח צמח במקום הגרנות אין מחייבים
אותו לעקור ואם הסיר מקצתם צריך לעקור את הכל
חוץ ממין א' שהרי גילה דעתו שרוצה
בקיום השאר
י) הטומן לפת וצנון וכיוצא בו תחת האילן אפילו
תחת הגפן ששרשיו רכים ונוחים שיכנס בהם שרשי
הלפת אם עשה מהם אגודות וגם מקצת עלין שלהם
מגולים שניכר שאינו רוצה בהשרשתן מותר. ואם אינן
אגודה או שלא היה העלים מגולים חושש משום
כלאים (עיי' כ"מ ועכ"פ צ"ע למה צריך תרוייהו דבחד
נמי מוכח שאינו רוצה בהשרשתן)
שדה שהיתה זרועה וקצר הזרע ונשארו העיקרין
בארץ אעפ"י שאין מוצאין צמח אלא אחר כמה שנים
העיקרים
אדם
