הכמת
הצמח כולו כל זמן שלא ניכר הזרע דשא ונקרא ירק
) ויש מזרעוני גינה זרעונים שדרכם לזרוע מהם
 שדות כגון הפשתן והחדדל ואלו הם הנקראים מיני
זרעים. ויש מזרעוני גינה שאש דרך בני אדם לזרוע
מהם אלא ערוגות ערוגות שנות כגון הלכת והצנון
והתרדים והבצלי' והכסבר והכרפס והמרור יכיוצא בהם
ואלו הם הנקראים מיני ירקות
) (רמב"ם פ"ג) לא הלכו חכמים בכלאים אלא
אחר מראית העין שאם היו עלין שלהם דומין
זה לזה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול
עד שיראו כשני גוונים ממין אחד אעפ"י שבטבעם
הם ב' מינים אפילו הכי לא חששו בהם לכלאים
והכל לפי חכמתם
יב) כיצד הלפת עם הצכון אינם כלאים זה בזה
מפני שפרייהם שוים (ולראב"ד ה"ז כלאים) הנפוס
והלפס אינם כלאים זה בזה מפני שהעלין שלהם שוים
אבל צנון עם הנפוס אעפ"י שהעלים דומים זה לזה
והפרי דומה לפרי הרי אלו כלאים הואיל וטעם פרי
זה ראוק מטעם פרי זה ביותר שהנפוס הוא מתוק
והצנון הוא חריף ומר ולכן אמרו חכמים ג"כ החזרת
עם חזרת גלים. והעולשין עם עולשי שדה. והכרישי'
עם כרישי שדה. הכסבר עם כסבר הרים. והחדדל
עם חרדל מצרי. ודלעת המצרי עם דלעת הרמוצה.
וכן החוטי' עם הזונין. והשעורים עם שבילת שועל.
והכוסמין עם השיפון. והפול עם הספיר. והפרקדון
עם הטופח. ופול לבן עם השעועים. והכשות
עם המלפפי'. והכרוב עם התרובתר. והתודין
עם הלעונין
שער משפטיארץ פרקאב
אדם
עם העוזרדים: כל אלו כמו שהם שנוים זוגות
זוגות אינם כלאים זה בזה אעפ"י שהם נראים כאלו
הם ב' מינים מ"מ מותרים.
וד) אבל הצנון עם הנפוס: והחרדל עם הלפסן.
ודלעת יונית עם דלעת המצרית. או עם דלעת
הרמוצה ובאילן התפוח עם החזרד והפרסקי' עם
השקדים והשזפין עם הרמון אעפ"י שדומים זה לזה
הרי הם כלאים זה בזה לפי שהם באמת ב' מינים
טו) ילפי שאין אנו יכולים להשוות מדות חכמים
ולעשות מזה כלל השוה לכולם ולכן אסור לנו
להמציא מדעתינו להתיר אפילו הם שוים בעלין ובפרי
אא"כ מה שידוע לנו שהם מין אחד בודאי והבקי
בכל אלו ובשמותיהם מותרים מצד הדין (ופרושם
מבואר ברמב"ם פ"א דכלאים אך אחר שראיתי שבכמה
דברים ע"כ נפל טעות בדפוס ולכן לא רציתי להעתיק)
אך כיון שאין העולם בקואים ברוב מינים טוב לזהר
בכולם (סמ"ג) אפי' באלו שמפירש להיתר
הג"ה ברמב"ם תרלת הל' ה' יש ט"ס וכצ"ל יש זרעים ואילנות דלפי
מה שנדכס דבריו סותרים עם הלכה ד' וכן הוא בש"ע)
פרק
דין מה לעשות בזרעים שנהערב יחד
(רמב"ם פ"ב) זרע שנתערב בו זרע אחר אם הי'
א' מכ"ד כגון סאה של חיטים שנתערבה בכ"ג
סאה של שעורים ה"ז אס לזרוע את המעורב עד
שימעט את החיטים או יוסיף על השעורים
ואם זרע לוקה: (א)
יג) ובאילן האגסים עם הקרוסטמלים והפרישים ב) וכל שהוא כלאים עם הזרע מצטרף לאחד מכ"ד
כיצד
בינת פרקב ארס
(א) ובירושלמי פריך והאר"י כל האסורים שריבה עליהם מזיד אסור ומשני תמן את מרבה לבטל איסור
תורה ברם הכא את מרבה מפני מראית עין ועיי' בר"ש מש"כ שם הרא"ש בהגהותיו וכ"כ הרע"ב דמה"ת
חד בתרי בטל כיון שלא נתכוין לערב כדי לזרוע אך לרמב"ם שכתב דלוקה קשה וגם קושית תוי"ט קשה
לשיטת רא"ש דהאיך אפשר שיתבטל דבר שהוא ניכר ותירוצו אינו עולה אליבא דרמב"ם שכ' לוקה וצ"ל דס"ל לרמב"ם
דזה הוא מכלל שיעורין שהם הלל"מ דבא' מכ"ד אינו בטל ולוקה אם נתכוין וניחא ליה בתערובות הזה ובפחות
מכאן מותר מה"ת אפילו בנתכוין וניחא ליה בתערובות ואסור מדרבנן ולכן בהל' ו' כתב אסור ולא כתב דלוקה
ואם לא ניחא ליה אפילו באחד מכ"ד מותר מה"ת ואינו אסור אלא משום מראית עין כמש"כ בהלכה ז' ומה
שאמרו משום מראית העין ר"ל שהרי כל איסורי כלאים אינו אלא כשנראה שהוא מעורב אבל אם נראה
האינו