כמת
פר
כה
שכתה
דין
(רמב"ם פ"ב) המעמר ושכח אלומה אחת בשדה
ה"ז לא יקחנו שנאמר ושכחתה עומר כו' לא תשוב
לקחתו עבר ולקחו אפי' טחנו ואפאה הרי זה נותנה
לעניים שנאמר לגר וליתום תעזוב כו'
ב) כשם ששכחה בעומרים כך היא בקמה אם שכח
מקצת הקמה ולא קצרה הרי זה לעניים וכשם
שהשכחה בתבואה וכיוצא בה כך יש שכחה לאילנות
כולם שנאמר כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך לא
תטול תפארתו ר"ל שלא תטול הכל ואחריך רצה לומר
שכחה דבשכחה כתיב לא תשוב ותנן מלאחריו שכחה
וה"ה לשאר אילנות
ג) העומר ששכחוהו פועלים ולא שכחו בעל השדה
שכחו בעל השדה ולא שכחוהו פועלים שכחוהו אלו
ואלו והיו שם אחרים עוברים ורואים אותן בעת
ששכחוהו אינו שכחה עד ששכחוהו כל אדם ואפי'
עומר הטמון אם נשכח ה"ז שכחה שנאמר ושכחתה
וכיוצא בהם אעפ"י שטמונים בארץ יש להם שכחה
היה בעל השדה בעיר ואמר יודע אני שהפועל'
שכחו עומר שבמקו' פלוני לא יהיה שכח' ושכחוה הרי זה
שכחה ואם היה בשדה ואמר כן ושכחוהו אינו שכחה
שנאמר ושכחתה עומר בשדה דבשדה בעינן שיהי' שכוח
מעיקרא דאז הוי שכחה אבל אם עומד בשדה וזכור
אותו אעפ"י ששכחו לבסוף אינו שכחה דכיון שעומד
בשדהו הוי ליה חצרו וזכתה לו שדהו אבל בעיר אפי'
זכור ולבסוף שכחה הוי שכחה דכיון שאינו עומד
בשדהו לא זכה לו שדהו ולכן הוי שכחה
עמדו עניים בפניו או חפוהו בקש והוא זוכר
את הקש אינו שכחה שהרי לא שכחו מעצמו
אלא שהעניים גרמו שנשכח (כ"כ הרא"ש וצ"ע דא"כ
אפי' לא זכר הקש לא יהיה שכחה ולפ"ז נראה לי
דצ"ל חפוהו בקש ר"ל שהבעה"ב גופי' חיפהו בקש):
)החזיק בו להוליכו לעיר וא"כ כבר זכה בו ואח"כ
הניחו בשדה ושכחו אינו שכתה שכברזכה בו אבל אם
לא נטלי להוליכו לעיר אלא הוליך אותו ממקום למקום
שער מצות הארץ פרק כה אדם
וא"כ עדיין לא היה כונתו לזכות בו ולכן אפילו הניחו
אצל דבר המסויים כגון סמוך לגפה וגדיש או לבקר
או לכלים שעי"ז יהיה נזכר כדלקמן סי' כ"א אפ"ה
אם שכחו ה"ז שכחה (מל"מ)
נטל עומר להוליכו לעיר והניחו ע"ג עומר אחר
ושכח שניהם העליון אינו שכחה כיון שנטלו להולינו
לעיר וכבר זכה בו אבל התחתון אם זכר העליון קודם
שיפגע בו אין התחתון שכחה ואם לאו התחתון שכח'
הרוח שפזרה את העומרים לתוך שדה חבירו
ושכח שם עומר אינו שכחה שנאמר קצירך בשדך
ושכחת אבל אם פיזר העומרים בתוך שדהו ושכח
הרי זה שכחה
ט)הנוטל עומר ראשון ושני ושלישי ושכח הרביעי
אם היה שם ששי אין הרביעי שכחה שהרי
נשאר שם שורה דהיינו הרביעי והחמישי והששי דאין
שורה פחות מג' ואם כבר נטל החמישי ואח"כ שכח
הרביעי הרי זה שכחה ואם היו ה' בלבד משישהא
כדי ליטול החמישי הרי הרביעי שכחה וכן כל
כיוצא בו
בשדה לרבות הטמון ולכן הלוף והשום והבצלים ד) שני עומרים מעורבבים ושכח אחד מהם אינו
שכחה עד שיטול את כל סביבותיו
)הקוצר בלילה ושכח קמה או שעמר בלילה ושכח
עומר וכן הסומא ששכח אפילו ביום יש להם שכחה
ואם נתכונו ליטול את הגס אפי' הדקים אין נו
שכחה: (עיין בתוי"ט סוף פ"י)
יב) האומר הריני קוצר ע"מ מה שאני שוכח אני
אטול יש לו שכחה שכל המתנה על מה שכתוב
בתורה תנאו בטל
יג) תבואה שלא נגמרה שקצרה להאכילה לבהמה וכן
אם קצר תבואה אגודות קטנות ולא עשאה עומרים
וכן השומים והבצלים שתלשם אגודות קטנות להמכר
בשוק ולא עשאם עמרים להעמיד מהם גורן אין
להם שכחה דכיון דדרך שד' וה' אגודת קטנות עושים
אגודה אחת גדולה וא"כ הוי כדבר שלא נגמרה
מלאכתו לקמן בסי' הסמוך
יד) המנהג לקצור התבואה ולעשותה ערימות עריעות
במקומות רבות עד שיקבצו הכל למקום אחד ועושי
עימות גדולוס ומן המקום ההוא מוליכים לגרן שהוא
מקום