חכמת
בשעת קצירה או הנופל מתוךידו שכשמקבץ ה שבלי' ויקצו'
הנופל מאחר המגל או מאחר היד וכן מראש היד כשידו
מלא' ויש שבלי' בין ראשי אצבעותיו לפס ידו הנושר מהןוכן
הנושר מראש המגל אינו לקט דכתיב ולקט קצירך דוקא
הנופל מחמת קציר אבל זה אינו בדרך קצירה וכן הקוצר
בידו בלא מגל הנופל מתוך ידו אינו לקט שאין זה קציר
אבל התולש דברים שדרכן לתלוש הנופל מתחת ידו
הרי זה לקט שזה קציר שלו
הי' קוצר או תולש דבר שדרכו להתלש ואחר שקצר
מלא זרועו או תלש מלא קומצו הכהו קוץ ונפל מידו
לארץ אינו לקט שאין זה מחמת קציר אלא מחמת אונס
הי' קוצר ונשארה שבולת א' שלא נקצרה נקצר
כל סביבותיה אם הי' ראשה מגיע לקמה שבצדה
ויכולה להקצר עם הקמה הרי היא של בעה"ב ולא הוי
כמו לקט (רמב"ם בפי' המשנה) וגם לא הוי כשכחה
דלא קרינא ביה לא תשוב לקחתה שהרי אינו שב בשביל
השבולת אלא בשביל הקמה (וצ"ע על רמב"ם שכתב
דהוי לקט שהרי בספרי הביא הר"ש למד מקרא דשכח'
אם לא שנאמר דמשמע מסידור המשנה דדינו כלקט)
ואם לאו הרי זה של עניים שהרי היא כנופלת מתוך
המגל אף על פי שעדיין לא נקצרה
השבלים שבקש הרי הן של בעל הבית (ז"ל התוספת'
סוף פ"ב השבלי שבקשי'ם שבשדות הרי אילו של
בעל הבית אר"ע וזו נהגו בעלי בתים עין יפה ולא
זכיתו להבין פרושו)
הרוח שפזרה את העומרים ונתערב קציר של בעל
השדה עם הלקט אומדין את השדה כמה לקט היא
ראויה לעשות ונותן לעניים מפני שזה אונס ואינו ראוי
לקונסו וכמה היא שיעור זה ד' קבין תבואה לכל בית כור
ט)אבל לקט שנפל על הארן ובא בעל השדה
והגדיש את הקציר שלו על הארץ כיון שעשה כן
בידים אפילו בשוגג ואפילו קרא לעניים ללקוט ולא
באו או שהגדישו אחרים שלא מדעתו קונסים אותו
וצריך לפנות כל הגדיש שלו כולו למקום אחר וכל השבלין
הנוגעות בארץ כולם לעניים מפני שאין אנו יודעים איזו
מהם שהיתה לקט וספק מתנות עניים לעניים שנא'
תעזוב הנח לפניהם
ודוקא בעלו שעדיין לא זכו העניים בהלקט שעדיין לא
שער מצות הארץ פרקכד
אדם
לקטו אבל שבולת של לקט שכבר זכה בו העני אם נתע
בגדיש צריך להפריש ג' שבלי' ואומר על אחד מה'אםהלק
היא זו ה"ז לעניים ואם אינה לקט הרי המעשרות שחייבים
משבולת זו יהיה קבועים בשבולת שניה וחוזר ומתנה
כן על שבולת שניה ואומר אם זו היא של לקט והראשונ'
אינה לקט הרי מעשרות של הראשונה קבועים על זו
השלישית והשתא יש כאן ב' שבלים ולא ידעינן באיזה
מהם המעשרות קבועים אם בשניה או בשלישית ולכן
הראשונה נותן לעני ממ"נ והשני שבלין נותן לכהן א'
מהם בחנם והשני ימכור לכהן בתורת מעשר והכה
יפריש ממנה ת"ג ותרומת מעשר (עיין בכ"מ) או
שיעשה בדרך זה והוא מרווח יותר שיקח שבולת א'
שהיא וודאי טבל כגון מגדיש אחר ומתנה על הראשונה
אם אינה לקט יהיו מעשרותיו קבועים בזה שהיא
וודאי טבל בין כך ובין כך כשיבא לתקן הגדיש חיישינן
שמא לא היה בא' מן השבלין זו של לקט ולכן צריך
לעשר עליה ממקום אחר חוץ משבולת א' (ר"ש)
) לא ישכור אדם את הפועל ע"מ שילקוט בנו
אחריו דכיון דמתנה עמו הרי זה כמנכה לו מדעי
שכירתו והוי פרע חובו מן הלקט אבל אם לא התנה
עמו יש לפועל להביא אשתו ובניו ללקט אחריו ואפילו
שכרו לטול חצי הקציר או שלישו בשכרו וכן האריסין
והחכירין והמוכר קמתו לחבירו לקצור ילקוט
בנו אחריו:
יב) מי שאינן מניח את העניים ללקוט כדין דהיינו
לבוז אלא דוקא שיחלקו או שמניח א' ומונע אחד
או שמסייע את אחד מהם על חבירו ה"ז גוזל עניים
יג) ואסור לאדם להרביץ ארי וכיוצא בו בתוך שדהו
כדי שיראו העניים ויברחו
יד) היו שם עניים שאינם ראוים ליטול לקט אם
יכול בעה"ב למחות בידם ממחה ואם לאו מניחן
מפני דרכי שלום
טו) דין הצריך לרבץ שדהו ודין זרעים הנמצאים
בחורי הגמלים מבואר ברמב"ם פ"ד מהל' ע"ע
ט) לא מקרי לקט אלא שבולת א' או ב' אבל אם
נפלו ג' כאחר הרי שלשתם לבעל הבית נכן
בפרט וכן בשכחה ב' הוי פרט ושכהה ג' לבעה"ב