חכמת
שער מצות דארץ פרק כג אדם ל
התרומות וון המעשרות דכתיב ובא הלוי
גכמה הוא שיעור הפאה מה"ת אין לה שיעו' אפילו הניח
 לתלק וכי' הסקר שיש לו חלק ע
שבולת א' יצא ידי חובתו אבל מדרבנן אין פחות מא
 פאה כלזון שלא באה לד העני תיבת בח"מ
בששים ומוסיף על א' מששים לפי גודל השדה או לפי
אם הפריש פאה ובא עשיר ולקחה בערמה
רוב העניים או לפי ברכת הזרע כיצד שדה שהיא
שהוא עני או באגנס חייב בחו"ל (מנ"מ פ"ב
קטנה ביותר שאם יניח א' מששים אינו מועיל לעני
מהל' תרומת הל' ט')
ה"ז מוסיף על השיעור וכן אם היו העניים מרובים
אף על פי שהשדה גדולה לא יועיל להם מוסיףוכ
פר
כג
פאה
(רמב"ם שם) הקוצר את שדהו לא יקצור את
לשדה כולה אלא יכיח קמה לעניים בסוף השדה
לא חכלה פאת שדך אחת הקוצר ואחד התולש
וזה שמניח נקרא פאה
וכשם שמניח בשדה פך באילנות כשאוסף את
עיי לקיו אמיח וע לענים עבד וקלר
 השמדה תי אס בל הפירות לק עי עזה
 מה שאפסף ינוחני לעי שכסיהו גע
ר לעני לר תשוב ואפילו עטתו הקנח ולשו
אם זרע מעט ואסף הרבה ונתברך מוסיף לפי הברכה
וכל המוסיף על הפיאה מוסיפים לו שכר ואין לתוספת
זאת שיעור ובלבד שיתחיל לקצור לעצמו אפילו שבולת
א' (עיין בפ"ב הל' י"א בכ"מ שם בשם סמ"ג ותוספ'
ורא"ש בנדרים דף ו') אבל אם עשה כל שדהו פאה
אינו כלום דאין זה פאה:
הפריש פחות מכשיעור דהיינו פחות מששים
ובדעתו להפריש יותר בין מה שנתן בתחילה ובין
מה שחזר ונתן אה"כ הכל פטור מתו"מ אך אם לא
היה דעתו להפריש יותר בזה יש מחלוקת לעניין תו"מ
ומכ"ש אם כבר נתן כשיעור ורצה להוסיף דיש בזה
ספקא דדינא (ועיין כ"ז במל"מ פ"א דפיאה הל' ט"ו)
ואפאו פת הרי זה נותן לעניים:
ולכן יזהר כלן אדם שישער מתחלה היטיב שיניח פאה
כ

בינת פרק כב אדם
לא כ' שום טעם אלא באמת דאפילו בלא טחן אי לאו קרא דחבזוב ה"א דאי עבדמתני וא"צ יחו
 מש ש לשן כ ' ור בל בא וקא בשח לושלא ש מר של ום לזק ח
 פ" ה כא בילר באי לא ק א ת ל ברא פא שם אלע' דב לא כ ב
 שי מרק " דפרב בשע י' כן תבמעם ד שה ן שי של ותשל עב ש א
 מבע דם ש ב " שכת בשר מע י ביר לע בא ש הי' א
ש ודהן א מב ס" דם לשור על בער במתבוב י שק ד ל ב" לח דם ה
דש קומה גל פ' דובם ם מן אס ם איח ל מדל ד לר 
 חות בל דאל"ם לילר ו מב"ש דעשת פ"א של"פ "כ דשמ ן אם בד
 הרמא "ל ו פ"ב ש"ם מא שא שי' יש"ל ל
וש וש ו סשמין ' שב" ו' ש שם כש פב ל"ת ל' כ
 ב דלרש שי שו' ז ת ק א כל שו כ נוש פ קא ב
בל ש וען שם ש השמי הל' סא ביף דתמ לפהם בי' סמם אפי פמב עלמ
 ב" ו' עדרת ' י"גש דשם שב שח פס אנפנא יו על
 ש אבדל' ש ש דאן ב ש ש שד י ו החאמואת עי 
"ז זל בשמ חנ פש" שם דות " ש "כ ה"י בשסרם לדבלע שני קינ לי
מה שכתשת מוכה כן מכמה מקומות ובפרת מהא דפסק מערבין לקרנום
א