חכמת שער מצות הארץ פרק כב אדם
 כבמותר משיפסקו ענים מלחזור אחר"ה
(רמב"ם פ"א מהל' מ"ע) ד' מתנות לעניים בארץ תחת האילכות נוטל ואעפ"י שכבר הות
 בבים הפדע והעולות והשאתה והשלאה  אדם בשבחם שבאש האולן וכן כל זמן שיש ו
וג' מתנות בתבואה הלקט והשכחה והפאה: ושתים
באילנות השכחה והפאה
)כל מתנות עניים אלו אין בהם טובת הנאה לבעלי'
אלא העציים באים ונוטלים אותם על כרחן של
בעלים ואפילו עני שבישראל מוציאין אותן מידו
ג) נאמר במתנות עניים לעני ולגר תעזוב כל זמן
שהעניים תובעין אותן פסקו עניים לבקש ולחזור
עליהם הרי הנשאר מהם מותר לכל אדם שאין
גופו קדוש כתרומה ואינו חייב ליתן להם דמיהם
שלא נאמר בהם ונתן לעניים אלא תעזוב אותם
ואינו מצוה לעזוב אותם לחיה ולעופות אלא לעניים ונ"ל דה"ה דפטור מן השכחה שהרי גם שם כתיב
והרי אין עניים
צריך ליתן כלל (א)
על הצדקה
מאימתי מותרים כל אדם בלקט משיכצסו המלקטים
שניים וילקטו אחר מלקטים הראשונים ויצאו שאז
כבר הענים מייאשים ממנו. מאימתי מותרים כל אדם
בפרט ובעוללות משהלכו העניים בכרם ויבאו ואז
הנשאר אחרי כן מותר לכל אדם. מאימתי מותרים
ז כל אין שיש לעני ליעול שכסת הזיתים 
שכחה שבראש האילן נוטל ואעפ"י שעדין איו
שכחה תחתיו. מתנות עביים שבשדה שאיןהעני
מקפידים עליהם הרי הן של בעל השדה ואעפ"י שע
לא פסקו העביים מלחזור על מתנותיהם דסיון
מקפידים עליהם הרי ישאר לעורבים וכתיב לע
ולגר כו' ולא לעורבים
אין חייב בלקט ופאה אא"כ קצר דבר שד
לקצור ותלש דבר שדרך לתלוש אבל אם תלשב
שדרכו לקצור או שברתו רוח או בהמה או שקרסמוה
נמלים פטור שאין זה קציר שנאמר ובקוצרים
תקצור כו' ושכחת
ד)אין מוכעים עניי עכו"ם ממתנות אלו אלא באים ט) כל מתנות העניים האילו אין כוהגת מה"ת אלא
בכלל עניי ישראל ונוטלים אותם משום דרכי בארץ ישראל כתרומות ומעשרות שנאמר ובקוצרנ
שלום אבל אם אין עניי ישראל אלא עניי עכו"ם אין את קציר ארצכם ובח"ל הסמוכה לארץ ישרא
נוהגת מדרבנן
אין מברכים על מתנות אלו כשם שאין מברכים ') הלקט והשכחה והפאה והפרט והעוללת פטורים
מן התרומות ומן המעשרות
כל ספק במתנות עניים הולכים לחומרא ונותן
לעניים דכתיב תעזוב הנח לפניהם משלך ועוד
כמה מקראות (עיין פאה סוף פ"ד בר"ש)
יב) המפקיר כרמו והשכים בבקר וזכה בגוף הכרה
(וכ"כ תוספת בהדייא בתמורה דף ו') לעצמו
בשכחת הזיתים בא"י אם שכח אותה בראש הזית ובצרו חייב בכל המתנות שהרי שדך וכרמך אנו קוראי'
הרי זה מותר בה מר"ח כסליו שהוא זמן רביעה שני' בו (ב) שהיה שלו ועכשיו שלו אבל אם זכה מן ההפקר
בשנה אפילה אבל צבורי זותים ששכחן תחת האילן הרי בשדה של אחרים ה"ז פטור מן הכל בין כך ובין כך
פסור

תינב פרק כג אם
(א) בינ"ד סימן של"ב בש"ך כתב' שאין נוהגין כו' והוא ט"ס שאין זה נתינת טעם דאפילו בא"י דינאהנ
אלא צ"ל ואין נוהגין כו')
(ב) כ"כ הרמב"ם סוף פ"ה מהל' מ"ע וצ"ע שהרי בהדיא בחולין קל"ד ובתמורה דף ו' אמרי' אליבא דרבא דהטעם
משום דכתיב תגזוב יתירה ולמה כתב הרמב"ם טעם מדנפשיה ונ"ל עפ"י מה שכתבתי במ"א דהרמב"ם פסק
דלא ברבא אלא כאביי דתמורה דאי עבד מהני וכן מוכח ממה שכתב בפ"א מה' מ"ע עבר וקצר כו' נותןענם
דכתיב תעזוב ואפי' טחן ואפה כו' ושם בהלכה ד' בלקט ובהל' ה' בשכחה כ' עבד ולקטן אפי' טתןאפ
נותן לעניים שנאמר תעזוב הרי שכ' מקרא דתעזוב על טחן ואפה ולמה בהל' ב' כ' תעזוב על עבר וקצר ול
טח