חכמת
וא"כ מאי מהני למלוה ע"פ אלא טעם של פרוזבול הוא
נמו שבארנו מטעם הפקר ב"ד אלא שהמלוה אומר זה
הלשון לדיינים
תלמידי חכמים שהלוו זה את זה ומסר דבריו
לתלמידים ואמר מוסרני לכם שכל חוב שיש לי
שאגבנו כ"ז שארצה א"צ לכתוב פרוזבול מפני שהם יודעי'
ששמיטת כספים בזה"ז הוא מדבריהם ובדברים בלבד
אנידחת ודוקא ת"ח ואף על גב די"א דכל אדם
יוכל לומר דבריו בע"פ בפני ב"ד ואין צריך פרוזבולמ"מ
הנכון להחמיר ולכתוב פרוזבול וכן הינו נוהגין בק"ק
וילנא בשנת תקל"ז ותקמ"ד ותקנ"א ותקנ"ח אשר אני
זוכר בבירור. ובשמיטה שעברו נתעצלו קצת ומסרו בע"פ
ועתה דעתנו בל"נ לחזור למנהג הראשון לכתוב פרוזבול
מכלמקום הכתיבה אינו מעכב ולא עוד אלא אפילו
אם דר בכפר יחידי ואין שם ב"ד יכול המלוה לומר
שלא בפניהם אני מוסר שטרות לב"ד פלוני שבעיר פלונל
ונ"ל שיאמר כן בפני עדים והם יכתבו בזה"ל בפנינו
עדים ח"מ אמר פב"פ מוסר אני לב"ד פלוני ופלוני
יפלוני שבעיר פלוני שכל חוב שיש לי שאגבנו כ"ז שארצה
באנו עה"ח עיר פלוני יום פלוני נאום פלוני ובדיעבד
גם זה אינו מעכב אלא יאמר בפני עדים או בינו לב"ע
זה נוסח פרוזבול אנחנו ב"ד ח"ע בא לפנינו פב"פ
ואמר לנו הריני מוסר לכם ב"ד שכל חוב שיש לי בין
לשטר ובין בע"פ שאגבנו כל זמן שארצה ואנחנו ב"ד
ואיל ומסר לפנינו מילי דפרוזבול כתיקון חז"ל כתבנו
טר פרוזבול זה כמנהג חז"ל מימות הלל הזקן וייפינו
צ של פב"פ שלא ישמט לו כל חוב שיש לו על כל
אדם בין בכתב ובין בע"פ עד היום הזה כתיקון חז"ל
ולראי' באנו עה"ח יום פ' והב"ד חותמין למטה ועיי'
צב"י סי' ס"ו סעיף כ"ד נוסח הפרוזבול מר"י לברצלוני
אך לפי מה דקיי"ל דמהני אפילו בע"פ ואפילו בפני
כל ב"ד והיינו מטעם הפקר ולא מטעם מוסר שטרותיו
ולכן די בנוסח זה שכתבתי)
אין כותבין פרוזבול אא"כ יש ללוה קרקע דאז
תשוב החוב כגבוי ביד ב"ד ולא קרינן ביה ולא יגוש
ואפילו קרקע כ"ש שוה לכל החוב דאין אונאה לקרקעות
עיין בב"י סעיף כ"ד) ואפילו אין לו ללוה רק קרקע
לשנירום סגי (כ"כ הב"י בהדיא סעיף כ"ז מחודש ו')
שער מצות הארץ פרק כא
אדם כט
ולכן לא כתבתי בנוסח השטר והקנתי לו ד' אמות כי
מסתמא כל אדם יש לו קרקע בשכירות
אין שביעית משמטת כספים אלא בסופה לפיכך
הלוה את חבירו בשביעית עצמה גובה חובו כל
השנה בב"ד וכשתשקע החמה בליל ראש השנה של מוצאי
שביעית אבד חובו וכל זמן שהוא יכול לגבות חובו
דהיינו כל שנה שביעית כותבין פרוזבול ואף על גב
שהרא"ש והטור כ' דאין כותבין בשביעית כבר העיד
הב"י שהמנהג פשוט בא"י לכתוב בער"ה של שמינית
ושכן נהג מורו ר"י בי רב ולכן אי"ה כשנזכה בער"ה
של שנת תקע"ג דהיינו בסוף שנת תקע"ב שהיא שנת
השמיטה יכתוב כ"א פרוזבול בין בא"י ובין בחו"ל
כתב הפרוזבול תחלה ואח"כ הלוה אינו מועיל אלא
משמיט עוד שיכתוב הפרוזבול אחר שהלוה נמצאת
אומר שכל מלוה הקודמת לפרוזבול אינו נשמט' בפרוזבול
זה ואם הפרוזבול קודם למלוה נשמטת בפרוזבול זה:
)כל המחזיר חוב שעברה עליו שביעית רוח חכמי'
נוחה הימנו וצריך המלוה לומר למחזיר משמט
אני וכבר נפטרת ממני אמר לו אעפ"י כן רצוני שתקבל
יקבל ממנו שנאמר לא יגוש והרי לא נגש ואל יאמר לו
בחובי אני נותן לך אלא יאמר לו שלי הם ובמתנה אני
נותן לך:
יב) החזיר לו חובו ולא אמר כן מסבב עמו בדברים
עד שיאמר לו שלי הם ובמתנה נתתים לך ואם
לא אמר לא יקבל ממנו
י) מי שנמנע מלהלות את חבירו קודם השמיטה
שמא יתאחר החוב שלו וישמיט עובר בלא תעשה
שנאמר השמר לך וחטא גדול הוא שהרי הזהירה עליו
תורה בשני לאוין שנאמר השמר לך פן וכל מקום שנאמר
השמר או פן או אל ה"ז מצות לא תעשה והתורה
הקפידה על מחשבה רעה זו וקראתו בליעל והרי
הוסיף הכתוב להזהיר ולצוות שלא ימנע אלא יתו
שנאמר נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו והבטיח
הקב"ה בשכר מצוה זו בעולם הזה שנאמר כי בגלל
הדבר הזה יברכך:
פרק
טו