שער מצות הארץ פרק י"ט
אם
כ
חכמת
לולבי זרדים והחרובים יש להם ולדמיהם שביעית וביעור
העצרת ובענבים עד הפסח של מוצאי שביעית ובגרוגרות
לולבי האלה והבטנה והאטדין יש להם ולדמיהם שביעי'
חנוכה ושאר כל הפירות אוכלים עד שיכלה האחרון
אבל אין להם ביעור אבל לעלי' יש להם ביעור
שבג'ארצות ולפי שלדעתי אין אנו יודעים אותם לכן
יד) איזו שעת הביעור העלי' משינשרו מאילנות בעת
לא העתקתי ועיי' ברמב"ם פ"ז וכל הביעור הוא בשמיני'
שיבולו עלי זיתים ועלי קנים ועלי חרובי' אין להם
לאחר שביעית (כ"כ הסמ"ג בהדיא וכ"כ בשל"ה)
ביעור לפי שאינן נופלות ובלות
המוליך פירות שביעית ממקום שכלו למקום שלא
טו) ועד מפי יהיה אדם רשאי ללקט עשבי' לחים
כלו או להיפך חייב לבער לפי שנותני' עליו חומרי מקום
בשביעית עד שייבש המתוק. עשבים יבשים עד
שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם ופירות הארץ
שתרד רביעה שניה במוצאי שביעית
שיצאו לח"ל מתבערים במקומ' ולא יעבירם ממקום
יז) הורד והכופר והלוטם יש להם שביעית וביכור
למקום (נ"ל דר"ל שא"צ להחזירם לא"י)
(תוי"ט פ"ז מ"ו) הקטף והוא שרף היוצא מהאילנות
א) כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם
העלים ומהעקרים אין לו שביעית והיוצא נהפגים
או מאכל בהמה או ממין הצובעי' אם אינו מתקיים
יש לו ולדמיו שביעית בד"א באיל' מאכל אבל באינ'
בארץ יש לו ולדמיו שביעית וחייב לבערו הוא ודמיו
סרק אף היוצא מהעלין ומהעקרים כפרי שלהם
כגו' עלי הלוף השוטה ועלי הדנדנה והעולשי'
ויש לו ולדמיו שביעית.
מאוכלי אדם. ומאכל בהמה החוחים והדרדרים.
יה) הכובש ג' כבשים בחביות א' כל שכלה וגינו ין
וממין הצובעים האסטס וקוצה
שדה יבער מינו מהחציות והשאר מותר ואם
יב) וכל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעי'
התחיל בה הרי הכל כמבוער (א)
ומתקיים בארץ יש להם שביעית אבל לא לדמיה'
יט) פירות שביעית שכבש' בשמן ויין של ששיתילקוט
כגין עיקר לוף השוטה ועיקר הדנדנה והעקרבנין
פירות והשמן והיין יאכלם בקדושת שביעית.
החלבצין והבוכריא וממין הצובעי' הפואה ונהנין וצבעי'
ואף כשיגיע זמן ביעור של הפירות אין צריך לבערם
לעולם (עיי' ברמב"ם וכ"מ שם וכיון שתוס' וראב"ד
אבל אם כבשן בשמן וין של שמינת חייב נ"כ לבער
ר"ש ורא"ש גרסתם דלא כרמב"ם לכן בתבתי כדבריהם)
היין והשמן כשיגיע זין ביעור אותן הפירות ולריב"ם
) קליפי רמון ונץ שלו קליפי אגזים וגרעיני פירות
אין חילוק בין קורם ביעור או לאחר ביעור דלעולם
שאינם ראוים אלא להסקה יש להם שביעית כיון
א הוא פרי שנות' טעם ביין ושמן חייב לבטרין
שעיקר הפרי ראוי למאכל אדם אבל אין להם
והשמן חוץ מורד של שביעית שכבשו בשמן שלש
עוד כיון שאינם עיקר הפרי (רמב"ם) אבל גרעינים
 שהמרד הוא חדש והשיין כבר נתישן
אוים לצביעה או למאבל בהמה או להוציא מהם
קולט הטעם של הוורד ב)
שמן יש להם שביעית וביעור (עיי' תוי"ט פ"ז מ"ג)
ינת פרקיט אדם
א) [וצ"ע אם ר"ל אם התחיל לבער מקצתו כמש"כ המפרש בירושלמי דהשאר הוי דקלוה בדין בי
לית אופ"ם דס"ל דבעמר דשביעת הא שים מעד א"כ חול ר ב"ם לכתובד וא מ עוי ל
ד"ל דא ו"ת דס"ל דביעו ע"כ צריך עמור דאנ"כ פס"ד ולכן הי"ל כומ ערובדאיתא במעשר שני פ"א
י דחבשיל כו' תחיל בה א ע"כ לריד למורם פירושו יפני בשישאיר פסיד ועי' שם בחוי"ג ובחוסא
' תשיל כ' בה"א ה"פ מטוער וכזבים ברך לגער ר"א בר"ש אומר ה"ה כמוערובין 
ו של שביעית שנפל למורים בי מתנח'"ד "ש את' כר"א בר"ש ול"ג
ל) לעין ב שור עלן לטעמו של ה"ש והרע"ג בד' דשביעית מ' דאין חילוק בין הנבש עין ולקיא פור
) לנעין ביעור של נ"ט שיעת הר"ש והרעי"ג בפ"ז דשאיית של שדית אם היא קדם בל לקוט הפיר