חכמת
ספיחים שכרו מותר ואינו כדמי שביעית אלא מוציאו
בכל מה שירצה דאין זה לשון מכר אלא לשון שכירות
אבל אם אמר לו לקוט לי בו היום ירק הוי לשון מכר
ולכן הוא כדמי שביעית ואינו מוציאו אלא באכילה
ושתיה כדמי שביעית
טו) בד"א בפועל ששכרו מועט ולא קנסו משום כדי
חייו אבל החמרים העושים בפירות שביעית מלאכת
שביעית האסורה כגון שהביאו יותר מדאי הרי שכר'
כדמי שביעית ודבר זה הוא קנס להם
טז)הלוקח מן הנחתום ככר בפונדיון ואמר לו בשעת
לקיחה כשאלקוט ירקות שדה אביא לך בו הרי זה
מותר ליתן לו ירקות ואותו ככר הרי הוא כפירות
שביעית אבל אם לקח ממנו סתם לא ישלם לו מדמי
שביעית שאין פורעים חוב מהם
י) אוכלים פירות שביעית אפי' בטובה כיצד שיתן
לו פירות שביעית כמו שהוא נותן לו או שיכניס
לגינתו לאכול כמו שעשה לו טובה ומי שנתנו לו פירות
שביעית במתנה או שנפלו לו בירושה הרי זה אוכלם
כדרך שאוכל פירות שאוסף בעצמו דאע"ג שיחזיק
טובה למורישו או להנותן אין בכך כלום שהרי ביעור ע"י שריפה נ"ל שיעשה כן שאיזהי]
אוכלים בטובה
י"ט
פרק
דין ביעור פירות שביעית
(רמב"ם פ"ז) פירות שביעית אין אוכלים מהם
אלא כל זמן שאותו המין מצוי בשדה שנאמר
ולבהמתך ולחי' אשר בארצך כל זמן שחיה אוכלת ממין
זה מן השדה אתה אוכל מן הבית כלה לחי' מן השדה
חייב לבער אותו המין מן הבית וזהו הביעור שנזכר
בכל מקום
ב) כיצד הרי שהיה לו גרוגרות שביעית בתוך ביתו
אוכל מהם כל זמן שהתאנים באילנות בשדה כלה
התאנים מן השדה אסור לאכול מאותם שבבית אלא
מבער אותם
היו לו פירות מרובים בשעת הביעור מחלקן מזון
סעודות לכל אחד ואחד ואסור לאכול אחר הביעור
אדם
שער מצות הארץ פרק יח יט
בין לבעה"ג שהשרה שלו שהוא עשיר ובין
אנשים שהם עניים ואם לא מצא אוכלים בשעת
שורף באש או משליך לים ומאבדן.
ד)זהודעת גדולי פוסקים ראשונים אבל בשעת 
 ש בב
שאסור להחזדק פירות כשלו אלא יפקר הגל גי
מאוהביו ואח"כ זוכה בהם ואוכלם עד עולם
) ואין חילוק בין אם גדלו הפירות בשדה של פי]
או שקבה אותם מהגוי שהרי קי"ל אין קנין לע
וה"ז כאלו גדלו בשדה ישראל וקדושת שביעית
על הפירות ומותר לקנות מן הגוי לגולם אפילו
זמן הביעור שהרי הגוי לא נצטוה על הביעור אך]
שקנה הישראל מן הגוי חל עליו מצות ביעור
בפני ג' וחוזר וזוכה בהם וכן ישראל שאירע לו י]
בשעת הביעור ולא יכול לבערו ולהפקיר אזי כשיעבי
האונס יקיים מצות ביעור ע"י הפקר אבל אם
ישראל הפירות כדי לאכלן אסורים באכילה (חרידים]]
ו) ומי אשר מלא ידו לה' ויכולת בידו לקיים
קורם שיגיע לזמן ביעור יחלק הכל לענייס וישי']
לעצמו מעט מכל מין כדי לקיים בו מצותב]
בשריפה בזמנו וכן דעתי לעשות אם יזכני ה' לל']
לאה"ק ולקיים מצות שביעית וביעורו
) היו לו צמוקים של שביעית וכלו הענבים מן השי']
ומן הגגות והפרדסים שהם הפקר אעפ"י
נשאר ענבים בגפני' הנטועי' בחצרות חייב לבערהצ]
לפי שאין ענבים אלו שבחצר מצוין לחיה אבל כל
עכבים במקומות ההפקר אף על פי שהם קשיםב
שאינם נגמרים אלא בסוף השנה מותר לאכול בשי
הצמוקים וכן כל כיוצא בזה
אילן שהוא עושה פירות ב' פעמים בשנ
לומפירותיו הראשונות הרי זה אוכל מהם
שפירות שניות מצוות בשדה שתכי מאותו ה
אבל פירות הסתיו אין אוכלים בשבילם מפני
) אוכלים בתמרים עד שיכלה האחרן שצ
ואימת הוא כלה עד הפורים ואוכלים