הכמת
ד)ב' שלקטו זה לקט לעצמו וזה לעצמו מותר'
לוכור ב' החלקים ביחדבת א' דהוי כעין הבלעה
יע שלו בשל תידו ואפיל חושה אחין שלקטו
כל' ואחד לעציו אעש' שהם אין ונראים כשותפי'
אפ מותר לאחד לוכור על ידם ונראה לי דגם כאן
צריך לוכיר הכל בת אחת כין שיש גם לזוכר יקות
ליק עצמו אבל שותפים שליקט אחד מהם אסור
לשני לובור וגם במוקים שמותר לוכור דוקאבאקרעי
ל עשה כן חויד לעי' בר"ש בשם ירושלעי)
 ואם חוכר ביל טובת הנאה צריך עיין )
כשמוכרים פירות שביעית אין מוכרים אותן לא במדה
ל בושקל ולאבונין כדי שלא יהי' כסוחר פירות
שביעית אלא מוכר המעט שמוכר אכסרה להודיע
הפק ולוקח הדמים לקנות בהם מאכל אחר:
דברים שדרכן להאגד להכניסו לבית כשירצה למכור
כדרךה אגד לשוק כדי שלא יהי' כמוכר בצמצו'ודברי'
דכם לאגוד אלא לשוק לא יאגוד אותם כלל.
פירות חוץ לארץ שנכנסו לארץ לא יהי' נמכרים
דה ובמשקל או במנין אלא כפירות הארץ אכסרה
ואם היו ניכרים שהם מחוץ לארץ מותר
שחומר בשביעית מבהקדש שהפודה את ההקדש
יצא הקדש לחולין ויתפסו הדמים תחתיו והשביעית
כן אלא המוכר פירות שבינית יתפסו הדמים
כפירות שביעית והפירות עצמם לא נתחלו
כפירות שאר שנים שנאמר בה תהי' בהוויתה
עלם ולפי שנקראת קדש תופסת דמיה נמצאת
אומר האחרון נתפס בשביעית והפרי עצמו היא
י) כיצד לקח בפירות שביעית או בדמיהם בשר
פרק יח
בינת
מדברי הרע"ב וכ"מ פשטא דלישנא דמתניתי' וכ"מ לשון הירושלמי שהביא בר"ש פ"ז) ונ"ל דלאו דוקא
צנו ה"ה איש אחר אלא רבותא קמ"ל כדלקמן בסי' ססמוך ועוד נ"ל דוקא בנוובתו הגדולים אבל בנו ובתו
הקטנים לא שידן כידו וה"ז כאלו מוכר בעצמו
(ר"ן בפ"ד דע"ז אמתניתי' דע"ז שיש לה בינה כתב דאם מובר בשביל טובת הנאה פורתא שרי דכה"ג לאו
יקרישאין זה כעין מקח וצ"ע דבירושלמי שביעית דף ט"ז איתא מהו לצבוע בטובת הנייה מן מה דחניכו
אאמרה שאסור לצבוע בטובת הנייה עכ"ל ועיי' בע"ז דף ס"ב ע"א בתו' ד"ה דיהיב דמשמע נמי כירושלמי)
שער מצות הארץ פרק יה
אדם כו
נעשה הבשר כאותן הפירו' ואוכלו כפירות שביעי' וצריך
לבער אותו בשע' ביעור השביעי' לקח באותו בשר אובדמיו
דגים יצא הבשר ונתפסו הדגים לקח בדגים או בדמיהם
שמן יצאו הדגים ונתפס שמן: לקח בשמן או בדמיו
דבש יצא השמן ונתפס הדבש וצריך לבער הפירות
הראשונים עם הדבש האחרון כדרך שמבערים פירות
שביעית ואין עושין משניהם מלוגמא ולא מפסידים
אותם כשאר פירות שביעית
יא) אין שביעית מתחללת אלא דרך מקח בד"א בפרי
ראשון אבל בפרי שני מתחלל בין דרך מקח ובין דרך
חילול וכשמחלל אינו מחלל על בהמה חיה ועוף חיים שמא
יגדל מהם עדרים אלא מחללן על שחוטים ואוכל
אותם בקדושת שביעית.
יב) דמי שביעית אין פורעים מהם החוב ואין משלמי'
מהם תגמולי' ואין פוסקים מהם צדקה לעניים
אכסרה לא יאגדנו באגוד זה אלא ישנה ואוגד בבהכ"נ אבל משלחים מהם דברים של גמ"ח וצריך
להודיע וכן אין לוקחין מהם עבדים וקרקעות ובהמה
טמאה ואם לקח יאכל כנגדן (ר"ל כנגד אותם הדמים
יקנה משלו דברים שהם לצורך אכילה) וכן אין סכין
כלים ועורות בשמן של שביעית דאע"ג דמותר לסוך
היינו האדם אבל לא כלים ואם סך יא כל כנגדו.
יג) אין נותנים מהם לא לבלן (ר"ל בעל המרחץ)
ולא לספן אף על גב שהוא הנאת הגוף ולא
לספואפילו להעבירו הנהר להביא צרכי אכילה ולא לשאר
אומנים אבל נותן הוא למי שדולה מים מן הבור כדי
להשקותו מים אבל לשאר תשמיש אפילו כביסה אסור
ומותר ליתן מפירות שביעית או מדמיהם לאומנים
מתנות חנם
ד) האומר לפועל הא לך איסר זה ולקוט לי ירק
היום מאילו ירקות שמותרים שאינם אוסרים משום
ספיהים
אדם