אדם
שערמצות הארץ פרק טז
חכמ
כב) אף בזה"ז אין נוטעין אילנות ואין מרכיבין
ואין מבריכים ערב שביעית אלא כדי שתקלוט
הנטיעה ותשהה אחר הקליטה ל' יום קודם ר"ה של
שביעית וסתם קליטה ב' שבתות ודבר זה אסור לעולם
מפני מראית העין שמא יאמר הרואה בשביעית נטעו
נמצאת אומר שהנוטע או המבריך או המרכיב ערב
שביעית קודם ר"ה מ"ד יום דהיינו י"ד לקליטה ול'
יום לתוספת שביעית יקיים פחות מכן יעקור ואם לא
עקר הפירות מותרין ואם מת קודם שיעקור מחייבין
את היורש לעקור

טז
דיז הםיפיחין בשביע"ת
א (רמב"ם פ"ד) כל שתוצא הארץ בשנה שביעית בין
מן הזרע שנפל בה מקודם שביעית בין מן העוקרים
שנקצרו מקודם וחזרו ועשו ושניהם נקראו ספיח בין
מהעשבים והירקות שעלו מאליהן ואין להם זרע הכל
מותר לאכלו מן התורה שנאמר והית' שבת הארץ לכם
לאכלה ואפילו שדה שנטייבה בשביעית וצמחה פירותיה
 מותרין באכילה והא דכתיב את ספיח קצירך לא תקצור
היינו שלא יקצור כדרך שקוצר בכל השנה ואם קצר
כדרך הקוצרין לוקה כגון שקצר כל השדה והעמיד כרי
ודש בבקר או שקצר לעבודת הארץ אבל קוצר הוא מעט
מעט וחובט הוא ואוכל זהו דין תורה וכן אסור לזרות
אותו המעט במזרה (כ"כ התוי"ט בהדיא בפ"ה מ"ו וכן
מוכח דאל"כ למה אסור למכור מזרה הרי יכול לזרות
בהיתר ומ"ש במגל יד אע"כ דאסור לגמרי) ולא יעמדנה
בכרי כללו של דבר בכל דבר צריך לשנות כדלקמן פ'
י"ז דין ב' ומ"מ מותר לקצור במגל יד ובמגל קציר שאין
לך שינוי גדול מזה שהרי כל שדהו לקצור לפניו והוא
מניחו ואינו קוצר אלא מעט
ב) ומדרבנן שיהיו כל הספיחים אסורים באכילה
מפני עוברי עבירה שלא ילך ויזרע תבואה וקטניות
וזרעוני גינה בתוך שדהו בסתר וכשיצמח יאכל מהם
ויאמר ספיחים הם לפיכך אוסרים כל הספיחים הצומחי'
בשביעית ואצ"ל אם זרע בשביעית שצריך לעקור ואם
לא עקר הפירות אסורין
ג) הא למדת שאין אוכלין מפירות שביעית אלא
פירות אילנות וכן עשבים שאין זורעים אותם רוב
האדם כגון הפיגם והרבוזין והשוטים וכל כיוצא בהן דכיון
דגדל מאיליו לא שייך בהן גזירה אבל ירקות שדרך רוב
בני אדם לזורעם בגינות ומיני תבואה וקטניות כל
הצומח מהן אסור מדבריהם והמלקטן מכין אותו מ"מ
ספיחים העולים בשדה בור ובשדה ניר ובשדה כרם
ושדה זרע מותרין באכילה לפי שאין אדם זורע
מקומת אלו דשדה בור אין אדם נפנה לשם ושדה ניר
רוצה בתיקונה ושדה כרם אינו אוסר כרמו ושדה זרע
הספיחין מפסידין אותה וכן התבן של שביעית מותר
בכל מקום ולא גזרו עליו ומ"מ קדושת שביעית יש
בהן דאסור לאבדן ולא לעשות בהן סחורה כדלקמן
ספיחים של שביעית שיצאו למוצאי שביעית אסורין
באכילה ואסור לתלשן ביד אלא חורש כדרכו ובהמה
רועה כדרכו
ועד מתי אסורין ספיחי שביעית מר"ה ועד חנוכה
ומחנוכה ואילך הן מותרין והזורע ספיחי שביעית
אחר שביעית הגדולין מותרין
אין לוקחין פירות במוצאי שביעית אלא משיעשו
כיוצא בהן מפירות מוצאי שביעית עשה הבכיר הותר
האפל ומותר ליקח ירק במוצאי שביעית מיד דבב' וג'
ימים עושה כיוצא בו והלוף מן הפסח ואילך מותר ליקח
במוצאי
בינת שרק טז אדם
מעין עשר שלא תאמר ג' נטיעות שהן עושת כ"א ככר של ס' מנה יהיה דינן שוה לעשר נטיעות שאין
ושת שהרי בנטיעות לא חילק מתני' בין עושת לאינן עושת אך מה"ת דנימא הכי עז"א דכוותה ג' זקכות
שעושת כ"א ככר כו' דינן שוה כעשר שאינן עושת כדאי' במתני' להדיא מג' ועד ט' היו עשר בין עושת ובן
אינן עושת וא"כ ה"א דה"נ בנטיעות שיהיה ג' שעושת שוין לעשר וחורשין עד ר"ה קמ"ל דנטיעות כולם מעיןי'
דבין עושת ובין אינן עושת לעולם בפחות מעשר אין חורשין וכיון דתני גבי נטיעה מעין עשר ולכן תני נמי
גבי זקנה מעין ג' אע"ג דהתם שייד למיתני זקנה בשלש דהתם באמת ג' שווין ליה