חכמת
נעשה מתחילה לשם הכלבים וניכר שהיא לכלבים
כגון שאינה ערוכה ועשויה כצורת לחם אעפ"י שהיא
מסולת נקיה אם אין הרועים אוכלים ממנה פטור ונ"ל
דה"ה בעושה לבהמה ולחי' אבל אם עשה לצורך גוים
חייב (וכ"מ בסמ"ג שכתב עריסותיכם הראוי
לאכילת אדם.
כה אין חיוב חלה אלא בעיסה שראוי' לבא לידי
לחם דכתיב ראשית עריסותיכם כו' באכלנם
מלחם וסתם לחם נאפה בתנור לפיכך הסופגנין
 שבלילתם וגם מטוגנים במשקה פטור אבל אם אפה
אח"כ בתנור או אפי' במחבת שלא ע"י משקה אעפ"י
שהיתה בלילתו רכה חייבת שהרי נעשה לחם.
כו היתה בלילתו עבה אלא שהיה דעתו מתחילה
לבשלה או לטגנה ובשלה או טגנה י"א דפטור
כיון דכן דעתו הי' מתחילה אזלינן בתר מתשבתו וי"א
כיון שהיתה בלילתו עבה קרוי לחם ותיכף חל עלי'
הורת חלה ואעפ"י שבשלה אח"כ ולכן יפריש חלה
בלא ברכה אבל אם נמלך אח"כ לעשותה לחם או
שמתחיל' הי' דעתו לעשות' לחם או לאפות ממנה מקצת
ואפה מעט מפריש ומברך ולכן הלש כשיעור חלה
לעשות לביבות (לאקשין או פערפיל) אפילו לש במים
יפריש בלא ברכה
כז) עיסה שנילושה בא' מז' משקין יין דם שמן
חלב טל דבש מים חייב בחלה לכ"ע אבל אם
נילושה בשאר משקין כגון מי בצים ולא נתערב בו
מים יש פוטרים מחלה דס"ל דלא ניקרא העיסה חיבור
אא"כ נילוש בז' משקין ולכן יפריש חלה בלא ברכה
ומותר ללוש בהם לכתחילה ולהפריש החלה ולשורפה
כיון שמנהגינו לרחוץ החיטים וא"כ כבר הוכשרה לקבל
טומאה אבל אם לא רחצו החיטים תחילה כיון שלא
הוכשרו לקבל טומאה א"כ אסור לשרפה כיון שהחלה
שהורה ולאכלה אסור שהרי אנו כולנו טמאים וצריך
ניתנו לכהן גדול שטבל לקריו או לכהן קטן ואין אנו
פרק יד
בינת
שער מצות הארץ פרק יד
אדם כב
נוהגים בזה ולכן לא ילוש לכתחילה כ"א ע"י תערובות
מים מעט ומ"מ בדיעבד שעבר ולש יתן לכהן קטן פחות
מבן ט' או לגדול שטבל לקריו ולכן העושים עיסה
בצים וצוקר בלא תערובות מים אף שרחצו החיטין
יפריש בלא ברכה אבל הנילשין בחלב ודבש מברכים
כה) המפריש חלה מהקמח אינו חלה כלל והמפריש
חלה מפחות מכשיעור ג"כ אינו חלה כלל לפיכך ב' עיסות
שאין בכ"א שיעור חלה והפריש מכ"א חלה ואח"כ עירב
העיסות ועשאם עיסה אחת חייבת בחלה
כט) גוי שהפריש חלה אינו כלום ומותר לזר אפילי
הפריש מעיסתו או מעיסת ישראל אפילו ברשות
ישראל דגוי אינו בתורת שליחות
ל אין מפרישים חלה בלא רשות בעל העיסה אפיל
 בדביעבד לא מהני והמשרתת בבית בע"ש שהנשים
מקפידות מאוד עד שאפי' עניים עושי' לחם כדי שתפרי'
חלה אסור למשרתת להפריש בלא ציווי בעל הבית אם
לא שיש סשש קלקול עיסה ובשאר ימי השבוע אם לפעמי'
נותנת להם רשות להפריש אפילו בקלקול מעט מותרת
להפריש אבל אם אינה נותנת רשות בשום פעם לא
תפריש וטוב שתקח רשות מבעה"ב והוא יכול לית'
רשות לכל מי שירצה
שנים שעשו עיסה בשותפות אין צריכים ליטול
רשות זה מזה אלא א' מפריש אבל אחר צריך ליטול
רשות משניהם אבל אם עשו עיסה לחלק לכל א' שיעור
חלה אין א' מהם יכול להפריש חלה בשביל חלק חבירו
(ט"ז סי' שכ"ו ס"ק ב')
לב) המפריש חלה מבכך אשר קדשנו במצותיו וצונו
להפרי' חלה ואחר שהפריש יקרא שם ויאמר ה"ז חלה (ה)
לג) היה יושב בבהמ"ד בע"ש ונזכר שלא הפריש חלה
ומתירא שמא תחשך יאמר ראש החלה שבצפו' אי
שבדרום יהיה חלה ולמחר מפריש וכדלעיל בפרק י'
סי' י"ג ואפילו בארץ ישראל
)החלה וכן התרומ' בזמה"ז שהוא טמא צריך לשרוף
דולא
ארם
כ"כ ראב"ד בשם שאילתות דר"א בפ"ה מהלכות בכורים וכן הוא בתוספתא פ"ג דבכל תרומות ומעשרות
א הכי ודברי הכ"מ צ"ע דפשוט דכוונת הראב"ד שצריך לקרות שם.