
חכמת
ביצים קמס והוא שיעור ג' קווארט וי"א ה' קווארט
ט) אם עירב מקמח ה' מינים אלו ועשה עיסה
כשיעור חלה מצטרפין דאז נראה כאלו הוא מין אחד
אבל אם לש עיסה מכל מין לבד אם יש בכל מין לבד
שיעור חלה אין מפרישין על חבירו אלא על מינו ולכן
אין מפרישין מן החטים על שום אחד מהם ולא משום
אחד מהם על חטין. וכוסמין ושיפון מין אחד הוא וכן
ש"ש ושעורים מין אחד ואם אין בכל עיסה כשיעור
ורוצה לצרפם החטים אינן מצטרפים אלא עם הכוסמין
והשעורים מצטרפים עם הכל חוץ מן חטים והשיפון
מצטרף עם השעורים וכוסמין ולא עם ש"ש וחטים.
ש"ש מצטרף עם שעורים וכוסמין ולא עם חטים ושיפון
עיי' הטעם בש"ך) ואין מפרישים מהחדש על הישן
) נתן שאור מעיסה שלא הורמה חלתה לתוך עיסה
שהורמה חלתה והכל ממין אחד או להיפך וה"ה אם
השאור של פטור כגון מעיסת נכרים והעיסה של ישראל
לכתחילה יעשה עיסה שחייבת בלא שום ספק ויניח
העיטה אצל האחרת אעפ"י שאין נוגעים זה בזה ויפריש
מעיסה זו גם על העיסה שיש בה התערובות ואם אין
לו קמח ראוי להחמיר ליקח חלה מעט יותר מהשאור
שנתן לתוכה כדי שיקח בודאי מעט גם מהעיסה
שחייבת דאם יקח רק מעט או אפי' כמו השיעור שהי'
בשאור חיישינ' שמא החלה היא רק השאור ואין מפרישי'
מהפטור על החיוב ומ"מ בדיעבד סמכינ' ואמרינ'
כיון דטבל אוסר בכל שהוא נמצא נעשה כל העיסה
טבל ויכול להפריש מאותה עיסה ועיי' ש"ך וט"ז)
עשה מהעיסה פשטידא ומלאה בבשר וכיוצא
בו יכול להפריש מעיסה אחרת ע"ז ולא הוי מן
החיוב על הפטור דכיון דטכ"ע דאורייתא הוי הכל
חיוב וכ' הט"ז דמעיסת הפשטידא עצמה לא מהני (וצ"ע
ני לא ידעתי למה ומ"ש משאור של פטור לעיסה של
חיוב) ונ"ל דמותר להפריש מניה וביה (ג)
פרק יד
בינת
ג)בט"ז שם כתב בפשטירא דאסור להפריש מאותו עיסה אלא דוקא מעיסה אחרת
ב"י דמותר להפריש מני' ובי' וכמו שכתב הש"ך שם ומשמעות לשונו שמשיג על רמ"א ולשוג
ישעע כט"ז ועוד כ"ל דהשואל בפשטידא ס"ל כמש"כ הש"ע שצריך שיעור לחלה בסי' שכ"ב משא"כ לדיק ראפ
בכל שהוא סגי וודאי יכול להפריש מני'ובי'
יא
שער מצות הארץ פרק יד
אדם כא
יב) נתערבו לו פת שהפריש יממנו חלה עם פת שלא
הופרש יפריש מכל פת ופת ודרך זה יותר קל
יג) מי שאין לו אלא קמח מעט אעפ"י שאין בו שיעור
חלה מותר לעשותו עיסה ואין חייב לקנות קמח כדי
לחייבו בחלה אלא שהנשים נוהגו' להדר בכל ע"ש כדי
לקיים המצוה אבל אם צריך לעשות עיסה גדולה אסור
ללוש בפחות מכשיעור כדי לפוטרו מן החלה
יד) ב' עיסות שאין בשום אחד כשיעור והם של אדם
אחד וממין שמצטרפי' זע"ז כדלעיל סי' ט' אם
נוגעות זו בזו עד שנדבקים כ"כ שכיתפרדו יתלשו אחת
מחברתה מעט מצטרפי' או יניחם בכלי אחד שיש לו
תוך שיהיה העיסה בתוך חלל הכלי ואם יצא מקצתו
בדיעבד אין לחוש ובלבד שלא יהא כל העיסה למעלה
מדופני הכלי דאז אין מצטרף ואם אין לו כלי שיש לו
תוך אזי יכסה הכל במפה וחשוב כאלו יש לו תוך
טו) ודוקא שאינו מקפיד שלא תיגע עיסה בחברתה
אבל אם הוא מקפיד שלא יגעו זה בזה כגון שלש
אחד בכרכום ובשנית אין בה או שהיה אחד פת קיבר
ואחד פת נקיה או שאחד נילוש עם בצים ואחד במים
לבד או שהיו של ב' ב"א דמסתמא מקפידי' או אחד
חדש ואחד ישן אפי' נגעו ונשכו זו בזו פטורים מהחלה
כיון שאין בכל אחד כשיעור ואם ידוע שאינ' מקפידיץ
מצטרפים
ט)היה בכל עיסה כשיעור אעפ"י שבא' יש כרכום
א בשני או כיוצא בו אם הם של אדם אחד וממין
המצטרף מפריש מאחד על חבירו אפילו בלא נגיעה
ונשיכה רק שיהיו לפניו
יז) עיסת גוי פטורה אפי' לשה ישראל דכתיב
עריסותיכם ולא שלגוי אפי' לשה ישראל ולכן יש
לבטל המנהג במקומות שהנשים קונות בצק מאופה
עכו"ם ולוקחים ממנו חלה אבל עיסת ישראל חייב
אעפ"י

תמוה דבהדיא