שער מצות הארץ פרקיד
חכמת
אדם
השיור ולכן אם שכח ליטול חלה ונזכר בשבת אוכל
דכיון דלא נתחייב רק ע"י צירוף וא"כ הוי כאלו הי
ומשייר למוצאי שבת ומפריש חלה למוצאי שבת ודוקא
עיסה אחד דאוכל והולך ומפריש)
כשלש עיסה אחד אבל אם לש ב' עיסות אין יכול
) ודוקא קודם שהפריש החלה אינה אוסרת
לאכול עיסה אחת כולה להפריש מעיסה הב' גם על
הלחם אבל לאחר שהפרישה אם נפלה למבשאי"מ
הראשונה כיון שהיו ב' עיסות אסור להפריש אלא מן
צריך ס' ואם מב"מ צריך מאה ואחד כדין תרומה שנפלה
המוקף כדלקמן סי' י"ג ולכן אם שכח להפריש חלה
לחולין ואם אין כדי שיעור לבטלה יתיר נדרו ע"י ג'
מן מצות צריך לשייר מכל מצה ומצה מעט ולמוצאי יו"ט
בני אדם כדין התרת נדרים ויאמר מתחרט אני שעשית
יפריש מכל חתיכה וחתיכה מעט לחלה (כ"כ בהגהת
לחתיכה זו חלה ואלו הייתי יודע שאתחרט לא היית
סמ"ק סי' רמ"ה) דממ"נ אם היו בכל עיסה שיעור חלה
נודר והם יתירו לו נמצא שלמפרע היה חולין ויחור
א"כ אין יכול להפריש מעיסה על חברתה שלא מן
ויטול חלה אחרת
המוקף ואת"ל שלא היה בכל עיסה שיעור חלה אלא
ועיסה שנתבשלה קודם שהפריש חלה צריך לדקדק
שע"י צירוף סל נצטרפו לחלה כדלקמן סי' י"ג אין
שיפריש החלה מן העיסה מעט כ"כ עד שיהיה בה
סברא שיועיל צירוף סל למה שאין עכשיו בעין (ואפשר
בהנשאר ק"א נגד החלה ואם כבר הפריש צריך שיהי'
דהגהת סמ"ק מיירי שהיה בכל עיסה שיעור חלה דכיון
במים ס' נגד החלה דהוי מבשא"מ
דבכ"א היה שיעור חלה ע"ז כתב דאין סברא אבל
אין חייב בחלה אלא ה' מיני דגן שהם חטין
כשלא היה בכ"א שיעור חלה רק שנצטרפו לשיעור ע"י
ושעורין וכוסמין וש"ש ושיפון ואינו חייב עד שיהיה
צירוף סל א"צ וכן משמע בסה"ת סי' פ"א והכי מסתברא
מ"ג
בינת
סרק יד
אדם
שםעד שתאפה והנה הט"ז מדמה דין אפיה לדין עיסה שנתבשלה שכתב מהרי"ו הביאו הט"ז שם שכ'
דכיון דכל העיסה היא טבל וכתבשלה א"כ ל"ש ביטול ולכן כתב מהרי"ו כיון דחלת ח"ל מדרבנן ובדרבל
אמרינן ברירה וא"כ כשיפריש חלק קטן מאוד שיהיה בעיסה ק"א א"כ נתבטל ומזה למד הט"ז דה"ה לאפיה
וכבר כתבתי דבמשנה ובכל הפוסקים כתוב סתונא דמפריש לאחר האפיה ואפילו בחלת א"י דל"שברי
וכדילפינן בספרי מלחם הארץ ומדברי מהרי"ו מוכח דבבישול בחלת א"י אין לו תקנה והב"ח הקשה על מהר"ן
דכשיפרישו עכשיו מתוק הכל. ונ"ל דדעתו כיון דגלי קרא שמותר להפריש לאחר אפיה ה"נ לאחר ב
ומשמע מב"ח דאפילו בחלת א"י מתיר אבל הד"מ כתב דדוקא בחלת ח"ל דרבנן מיקל ובאמת נ"ל דעא
מהרי"ו תורה היא דס"ל למהרי"ו מדאצטריך קרא מלחם הארץ להתיר להפריש חלה לאחר אפיה ש"מ דלאו
מע ברירה אתינן עלה אלא דב' זמנים נתנה תורה או שיפריש בעודה עיסה חה מצוה מן המובחר כמש"כ
רשת עריסותיכם ואם לא הפריש מעישה יפריש מלחם כדכתיב מלחם הארץ ואמגם דוקא כשנאפה דמקר'
לחם משא"כ אם בישל העיסה ודאי דאין לה תקנה דלא איקרי לא עיסה ולא לחם ואמכם בח"ל די"ל ברירה
וא"כ כשיפריש חלק קטן מאוד שיש בו ק"א לבטל אמרינן ברירה למפרע משא"כ בא"'י דל"א ברירהא
לה תקנה וכ"ז בנתבשלה אבל באפיה דמותר להפריש מדאורייתא בלא טעם ברירה שפיר יכול להפריש
אפילו בא' ובאיזה שיעור שירצה וא"כ לק"מ אמהרי"ו ונה שהקשה העט"ז יחרועה בשילה דאמרי'זהו התר
הבא מכל איסור ובעי ס' או ק' נ"ל דלק"מ דוקא התם שחלק הכהן ידוע ולכן הוא בס' או בק' משא"י
בחלה דהתורה חייה ליתן חלה ואין כאן חלק ידוע אזה חתיכה היא החלה והתורה התירה ליתן אחר
האפיה וא"כ מ"ש קודם האפיה ומ"ש אח"כ וגם אין שייך לאסור למפרע בטעמא שהרי מה"ת במשהו סלי
כדאיתא בסי' שכ"ב ולכן גם חכמים לא ראו לאסור למפרע במחמת טעם