
חכמת
עושיאת אמת המים וממלאין את הנקעים מים דהואיל
כ"ז אינו אלא מדרבנן לא גזרו חמכים מפני ההפסד:
במקומות שלא החזיקו עולי בבל שאין שביעית
נוהגת בהן אלא מדבריהם מותר לזרוע בשביעית
שצריכים עבדי המלך במקום שהטילו עליהן
אועוכן מפני שאר אונסים שאנסוהו מותר וכן במקום
שצריך ליתן חלק מן הפירות למלך או לשר ואם לא יתן
גממנו שדהו מותר אבל במקום שהחזיקו עולי בבל
דשביעית גם בזמה"ז מה"ת אסור לזרוע אם לא מפני
פיקוח נפש
הנוטע בשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקור
מפני שישראל חשודין על השביעית וא"ת בשוגג יקיים
יאמר המזיד שוגג הייתי
יב) החורש את שדהו או נרה או זבלה בשביעית
כדי שתהיה יפה לזריעה במוצאי שביעית קונסים
אותו ולא יזרענה במוצאי שביעית ואין חוכרין אותה
ממנה כדי לזרוע אלא תהיה בורה לפניו ואם מת לא
קנסו בנו ומותר לזרעה אבל המעביר הקוצים משדהו
בשביעית או שסקל ממנה אבנים כדי לתקנה למוצאי
שביעית אעפ"י שאינו רשאי כיון שלא גמר כל צרכי
החרישה ולכן לא קנסו אותו ומותר לזרעה במ"ש
ג) הטומן לפת וצנונות וכיוצא בהן בשביעית אם היו
מקצת עלין מגולין דאז נראה שאינו מכוין להשרשתן
מותר. הטומן את הלוף וכיוצא בהן לא יפחות מן
ד' קבים על גובה טפח וטפח עפר על גביו וטומנו
נמקום דריסת האדם כדי שלא יצמח ומותר לערב עפר
שערמצות הארץ פרק טו
אדם
כג
האורז במים אבל אין חותכין העלין של האורז
יד) אסור ללקט משדהו עצים ואבנים ועשבים אפי'
הגסים אעפ"י שנראה שאינו מכוין לנקות הארץ כיון
שאינו מלקט אלא הגדולים אפ"ה אסור שמא ילקטו
גם הקטנים ויאמרו הגדולים לקטנו אבל מתוך שדה
של חבירו מותר ללקוט הגסים ובלבד שלא ילקוט בטובה
שלא יאמר לו ראה כמה טובה עשיתי לך שנקית שדך
טהיתה בהמתו עומדת בתוך שדהו מלקט עשבים
ומביא לפניה שבהמתו מוכחת עליו וכן אם מבשל
בשדה מלקט הכל ומדליק שקדרתו מוכחת עליו
ט)המבקיע בזית ליטול עצים לא יחפה מקום הבקוע
בעפר מפני שהיא עבודה אבל מכסה באבני' או בקש
ין) הקוצץ מענפי הגפנים כדי שיעלה הגזע וכן הקוצץ
בקנים הרי זה קוצץ כדרכו בקרדום ובמגל ובמגירה
ובכל מה שירצה
יה) אין קוצצין בתולת שקמה בשביעית כדרך שקוצצין
בשאר השנים מפני שקציצתה עבודת אילן שבקציצה
ז תגדל ותוסיף ואם צריך לעציה קוצץ שלא כדרך עבודת
יט) כיצד קוצצה מעם הארץ או למעלה מי' טפחים
אילן שנפשח קושרין אותה בשביעית לא שיעלה
אלא שלא יוסיף
) דין הוצאות זבלים מחצירו לתוך שדהו בשביעית
וליטול אבנים משדהו ולבנות גדר מבואר שם פ"ב
כא) הלמ"מ שבזמן שבה"מ קיים אסור כל עבודת
הארץ בשנה ששית ל' יום סמוך לשביעית אבל בזמן
שאין מקדש מותרין בעבודת הארץ עד ר"ה כדין תורה (א)
אדם
סרה טו
בינת
בירו' שביעית דף ג' תני נטיעה מעין עשר וזקינה מעין ג' אתי חמי נטיעה שהיא נראית כזקינה את
נותן לה כזקינה ואת אמרת נטיעה מעין עשר א"ר תונה מהו מעין עשר שאין נטיעה מעין ג' שלא תאמר
נטיעות שהן עושת כעשר שאינן עושת ודכוותה ג' זקנות שהן עושת כעשר שאינן עושת לפום כן צריך מימר
טיתמעין עשר עכ"ל וע"ש במפרש שמגי' ומוחק וכותב ואין לו ביאור ול"נ שא"צ להגיה כלל דהכי אי' בתוספת'
נראית כנטיעה נטיעה נטיעה נראית כזקנה זקנה מה בין נטיעה לזקנה זקנה מעין ג' נטיעה מעין י'
נראה פשוט דר"ל דזקנה דינו בג' אילנות עושת ככר כדאיתא במתני' ונטיעות דינן בעשר נטיעות
מפורשבמתני' אך דא"כ הל"ל נטיעה בעשר וזקנה בשלש ולמה נקט מעין ג' ומעין עשר אך לולי הרישא יכולין
דה"ק כל הנטיעות מעין עשר ר"ל אפי' יש מקצתן שנראין נזקנה אפ"ה דינו מעין כל עשר ושך כל
נותמעין ג' דאפי' יש מהן שנראין כנטיעה אך כיון דברישא אית' להריא דנטיעה נראית כזקנה דינו זקצה
כקשה מאי זה שאמר נטיעה מעין עשר הל"ל נטיעה בעשר ומתרץ ר' חונה דהא קמ"ל דכל הנטיעוק דיצן
