חכמת
שאינו נבלל יפה אבל בדבר שנבלל יפה כגון תמרים
גרוגרות וכן אם שחק הפת ועשאה פרורין בולל הכל
ומערבן יחד וסמכינן על בילה זו ואמרינן שמפריש
ן החיוב על החיוב דאפילו בדבר יבש סמכינן על
בילה ודוקא בזמן שהכל נותנים בשוה אבל בזמן שאין
מתנותיהם שוה שאחד נותן הרבה ואחד מעט לא
סמכינן על בילה ולכן צריך להפריש מכל אחד ואחד
(ואע"ג דקיי"ל אין בילה בדבר יבש עיי' בי"ד סי' שכ"ד
שעיף י"א בדמאי הקילו עיי' ר"ש) וי"א הטעם דבזמן
 שהמתנה מרובה אנו אומרים מאחר שזה נתן מתנה
גדולה איש נדיב הוא ואמרינן שבודאי הוציא המעשר
אבל אם היתה מתנה מועטת נחשוב אותו ככילי ולא
עישר ולכן לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי
על הודאי (רמב"ם).
ג) פועלים או אורחים שהיו מסובים ואכלו והותירו
פרוסת. מעשר מכל אחד ואחד.

הלכות
חלה
מ"ע מן התורה להפריש תרומה מן העוסה וליתנה
לכהן שנאמר ראשית עריסותיכ' תרימו תרומה וקורין
אותו חלה כי חלה פירוש עוגה לפי שעושין ממנו עוגה
ב) מה"ת אין שיעור לחלה אפי' הפריש כשעורה
פוטר את העיסה ויכול להרבות מה"ת כמו שירצה
ובלבד שלא יעשה כל העיסה חלה דאז לא עשה כלום
מדכתיב ראשית בעינן שיהיה שירים ניכרין וכיון ששייר
פרק ינ
בינת
שער מצות הארץ פרק יג יד
אדם כ
מקצת הרי ניכר שזה ראשית ואמנם חכמים נתנו שיעור
אחד מכ"ד בטהורה ואחד ממ"ח בטמאה כמו שנבאר
ג) ואמנם מה"ת אין חייב בחלה אלא בא"י ובזמן
שכל ישראל שם שנאמר והיה באכלכם מלחם הארץ
ונאמר בבואכם בביאת כולכם ולא ביאת מקצתכם ולפינך
לא היה חייב מה"ת אלא בזמן בית ראשון אבל בזן
בית שני שלא עלו כל ישראל אפי' בא"י לא היה מה"ת
וכ"ש בזמה"ז ולפיכך בא"י בזמה"ז כיון שכולנו טמא
 מתים וא"א לאכלה שהאוכל חלה בטומאת הגוף חייב
מיתה שהרי דינה כתרומה אין מפרישין אלא אחד ממ"ח
ושורפין אותה (א) ובחו"ל אוקמוהו בשיעורא דאורייתא
ו מפרישין חלה בלא שיעור ונוהגין ליטול כזית ושורפין
אותה בתנור קודם שאופין הפת
) חלת ח"ל אינה אסורה לטמא מת ושאר טומאות
אלא למי שטומאה יוצאת מגופו כנון בעל קרי וזבים
ונדות ויולדות אבל אם טבלו מטומאתם וי"א דצריך
ג"כ הערב שמש מותרים ומברך עליו בתחילה המוציא
ואח"כ מברך אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצוני
לאכול תרומה ומ"מ עכשיו אין נוהגים ליתן שום חלה
לכהן אפי' קטן שצריך לשמרה מעכו"ם ומזרים ועוד
שאין אנו יודעים אם הם כהנים באמת שאין להם
ספרי יחוס ושמא נתחללו אמותיהם לכהונה בזמן
הגזירות ומ"מ בע"פ שהחלות מרובים פה ק"ק ווילנא
יש נוהגים לתנם לכהן עפ"י הגר"א
חלת ח"ל מותר לאכול תחלה ומשייר מעט (וא"צ
לדקדק שיהיה ק"א נגד החלה ש"ך סי' כ"ג ס"ק
ה' דלא כט"ז מסי' שכ"ד) (ב)ואח"כ יקח חלה מאותי
השיור
אדם
א) עיי' בס' חרדים שכתב שנוהלים בא"י שלא ליתן רק כל שהוא כיון שדינו בשריפה והאריך שם אף
שהרמב"ם כתב להדיא בחנה א' ממ"ח זהו רק מעיקר הדין ואני תמה שהרי הוא בעצמו כתב לענין ת"ג
דשיעורו נמי בכל שהוא ואעפי"כ כ' שהמחמירים מפרישים כדין ב' ממאה וא"כ מ"ש שכ' בחלה להקל וצ"ע
) הט"ז סי' שנ"ד כתב שיפריש חלק קטן מאוד עד שיהיה באותו עיסה ק"א נגד החלה ובאמת
לא מצינו לדין זה שום רמז וזכר בשום ראשון ואחרון אלא אדרבה כל הפוסקים כתבו סתמא הרי"ף
פא"ע והרמב"ם והטור וש"ע בסי' שכ"ז דאם לא הפריש מעיסה יפר"ש מהפת והוא מספרי מדכתיב והי'
אכלכם מלחם הארץ ובודאי משמע שגם בחלת א"י שצריך להפריש עכ"פ מדרבנן א' מכ"ד או ממ"ח ואין
אח מהראשונים ואחרונים שיתנו שיעזר וכן הק' בד"מ דהא סתמא אמרינן אוכל והולך אח"כ מפריש ועיי'
סי' שכ"ג בש"ך ס"ק ה' והכי מוכח ובא"ע במתניתי' דכיצד מפרישים חלה בטומאה ביו"ט רא"א לא תקרא
לה