חכמת
אפי' אמר אינם מעושרים הרי אלו פטורים מן התו"מ
מתני שחזקתם מן הפקר עד שיודע לו שהם מן מח"ל ועכו צ"ע דנ"ל שהוא ממש דומה כצידון
השימור (ובפירוש המ' כתב רמב"ם מפני שהוא ס"ס
והיינו דוקא בדמאי אבל בודאי חייב והיינו כר"ל
בירושלמי וצ"ע)
מב) הבכורת והסייפת שבבקעה פטורים מן הדמאי
ושבגינה חייבים מפני שהם נשמרים ואלו הם
הבכורת כל הפירות שבכרו עד שלא הושיבו שומר
על הבקעה לשמור פירותיו והסייפות הם הפירות
שישאר אחר שיקפלו המקצעות שבשדות ויניחום בלא
שומר וכן החומץ הנעשה מן התמד במקום שאין החרצני'
חשובים ומפקירן אותם או בשלא מצא אלא כדי מדתו
פטור מן הדמאי
מג) לא גזרו על הדמאי אלא על פירות הארץ
שהחזיקו בה עולי בבל בלבד שהוא מא"י ועד
כזיב אבל הנמצאות מכזיב ולחוץ אפילו במקום שהחזיקו
עולי מצרים וכ"ש בסוריא פטורים מן הדמאי שחזקתם
הארץ שהחזיקו בה עולי בבל אפי' נמצאות בסוריא וכ"ש
 בארץ שהחזיקו בה עולי מצרים חייבים בדמאי לפיכך
 הדבילה השמינה שאין כמותה אלא בארץ שהחזיקו
עולי בבל וכן התמרים הגדולים והחרובין השוים והאורז
הלבן ביותר והכמן הגדול וי"א הכמן הישר מתעשרין
דמאי בכל מקום וכן כל כיוצא בפירות אלו ופירות
ח"ל שנכנסו לארץ פטורים מן הדמאי.
מד) החמרים שהביאו פירות לצור חייבים בדמאי
שחזקתם מהארץ שהחזיקו עולי בבל שהיא
 הקרובה לה והלוקח מבעלי אוצרות בצור פטור
 מן הדמאי ואין אומרים שמא מפירות הארץ אצרו
וכן חמור יחידי שנכנס לצור והוא טעון פירות פטור מן
הדמאי שחזקתם משדה העיר
הלוקח מבעלי אוצר בצידון חייב בדמאי מפני
שקרובה היא יותר מצור שחזקתה שאוצרים
מפירות הארץ שהחזיקו עולי בבל אבל הלוקח מן
אדם
שער מצות הארץ פרק יג
החמרין בצידון פטור מן הדמאי שחזקתם
שהרי היא מכיבוש עולי בבל (כמש"כ בשם בפ"א כפתוי
ופרח פ' י"א ד"ה אחר)
)הלוקח מהעכו"ם בארץ שהחזיקו עולי
בזה"ז שרוב א"י ביד עכו"ם פטור מן הדמא
מז) ואלו דברים שלא גזרו על הדמאי הלוקח פיר
לזדיעה או לה אפיל לבהמה קוח לעורות
למלוגמא או לרטייה שמן להדלקת הנר או לסיך
את הכלים יין לקילור וחלת עם הארץ כל אלו כיון
שאמר לו ע"ה מתוקנים הם אין צריך לעשר
חהלוקח פירות לאכילה ונמלך עליהם לבהחי
"זלא ימכרם לעכו"ם ולא יאכילם לבהמה אפי'
לבהמת עכו"ם עד שיתקנם דמאי
מט) שמןערב פטור מן הדמאי שאין חזקתו לאביל
שמן שלקח הסורק לתתו בצמר פטור מן הדמא
מפני שהוא נבלע בצמר אבל שמן שלוקח האורג לס
פירות מקום שנמצאו שם אבל אם ידוע שהם מפירות בין אצבעותיו חייב בדמאי מפני שהוא נבל
בגופו וסיכה הוא כשתיה
ג)עכו"ם ששאל מישראל ליתן לו שמן על מכתי
אסור בודאי ומותר בדמאי נתן העכו"ם ש
על גבי טבלא להתעגל עליה משעמד מותל
לישראל לישב אחריו
מי שנפל שמן דמאי על בשרו משפשפו ואיני
חושש הלוקח יין למורייש או לאלונתית
קטניות לעשות טחינין חייב בדמאי אבל הלוק
מורייס שיש בו יין או אלונתית או שלקח טחיני'הר
אלו פטורים מדמאי שלא גזרו על תערובת דמאיוא
יה הדבר שחייב בדמאי שנתערב כגון תבלי' ושאי
הואיל וטעמו ניכר אינם בטלים ונמצאת כל התערובות
חייבת בדמאי:
לב) הלוקח מעני וכן העני שנתנו לו פרוסת פתא
פלחי דבילה מעשר מכל אחד וא' דשמא אחד עיש
ואחד לא ויבא להפריש מן הפטור על החיוב וזה בדבי
שאיני
בינת, פרק יג. אדם
וגם צ"ע על הש"ך בי"דסי' רצ"ד ס"ק ו' שכתב שהרמב"ם מפרש נובלת התמרה כמ"ד תמרי זיקא וז"א שהל
המרי זיקא ר"ל אפילו שנשרו לאחר שנתבשל כמש"כ הש"ך שם גופא וצ"ע