חכמת
לעשר אלא על חלקם בלבר הביא להם בערבוב
צריכים לעשר על הכל דהוי כאילו האחד נותן משלו
לחבירו והוי כמוכר לע"ה
לג) ע"ה שהי' עובר בשוק ואמר טלו לכם תאנים
אוכלים שם ופטורים שאין המתנה קובעת
אם הבניסו לבתיהם אם רוב העם מכניסים לבתים
מסתמא לא עישר עד שיראה פני הבית ולכן מעשרים
ודאי ואם רוב מכניסים לשוק דאז כבר נגמר מלאכתו
נקבע למעשר אין מתקנים אלא דמאי שמא עישר
ואח"כ הביא לשוק ואם אמר טלו לכם והכניסו לבתיכם
כאלו אמר לו שכבר נתחייב במעשר אלא שכבר
עשרתי אותם וכלומר שתוכל לאכול אותם אפילו בביתו
מפני שכבר עשרתי ואנו מאמינים אותו בזה שכבר
נתחייבו אבל אינו נאמן במה שאמר עשרתי ולכן לא
אכלו בשוק אפי' ארעי ואם הכניסו לבתים מעשר
דמאי ואם נתן לו דבר מרובה שא"א שיאכל הכל בשוק או
שנתן לו דבר שאין דרך לאכלו חי או לאדם גדול שאין דרכו
לאכלו בשוק ה"ז כאלו אמר לו טלו והכניסו לבתיכם
)המוכר פירות בסוריא ואמר משל ארץ ישראל
הם חייב הלוקח לעשר מעושרים הם נאמן שהפה
שאסור הוא הפה שהתיר משלי הם חייב לעשר
מעושרים הם נאמן שהפה שאסר כו' ואם ידוע שיש לו
קרקע בסוריא והי' רוב ממכרו משדהו חייב הלוקח
ממנו לעשר שחזקתו שמשדיהו הביאו ואין כאן הפה
שאסר הוא הפה שהתיר ולכן אינו נאמן כשיאמר
מעושרים הם
הלוקח פירות מע"ה ושכח לעשרן ונכנס שבת
או יו"ט או שבת וי"ט או שני יו"ט שא"א
לעשרן ה"ז שואלו ואם אמר מעושרים הם אוכל
פיו באותו שבת וכן בשבת ויו"ט וכן אם אמר
אחד מע"ה מעושרים אוכל על פיו באותו שבת
היו לו פירות אחרים מתוקנים מאותו מין
שאימת שבת על ע"ה ואעפ"כ למוצאי שבת
אכל עד שיעשר דמאי על הכל על שאכל
להנשאר שלא האמינוהו רק לצורך אותו שבת:
פרק ינ
בינת
(וצ"ע דא"כ לא הגיעו לעונת המעשרות וא"כ מאי איריא דפטורים מטעם הפקר והא אפילו בודאי
פטור כדאיתא בפ"ב דמעשרות הל' ה' מעיי' מה שכתבתי בנ"א בהשמעת על השער תי' על זה
שער מצות הארשפרק יג
אדם
יט
לו) עניים שאמרו פירות אלו של לקט שכחה ופיאה
הרי אלו נאמנים כל זמן הגרנות שהלקט
והשכחה והפיאה מצוים והוא שיהיה קרוב מן הגורן
כדי שיצא ויבא בו ביום ואם אמרו של מעשר
עני הם הרי אלו נאמנים כל השנה כולה ואינם נאמני'
אלא על דבר שדרך בני אדם ליתנו
)כיצד חיטים אלו לקט שכחה ופיאה הם הרי
אלו נאמנים קמח זה של לקט שכחה ופיאה
הוא אינם נאמנים ואין צריך לומר שאינם נאמנים
על הפת לומר ממתנות עניים אלא מתעשרים דמאי
נאמנים על הסעורה של אורז ואין נאמנים עליו
בין חי בין מבושל נאמנים על הפול ואין נאמנים
על הגריסין בין חיים בין מבושלים נאמנים על השמן
לומר של מעשר עני הוא ואין נאמנים לומר של זיתי
ניקוף הם נאמנים על הירק חי ולא מבושל אא"כ היה
דבר מועט שכן דרך בעל בתים ליתן מעט ירק מבושל
מקדרתו לעני ומתוך שיכול לומר בעל הבית נתנו לי
יכול לומר אני בשלתי ממתנותי
לט) וכן בן לוי שאמר פירות אלו ממעשר ראשו'
שנטלה תרומתו הם הרי זה נאמ' לעולם על
תרומת מעשר כשם שישראל נאמ' על תרומה גדולה
אבל אינו נאמ' עליו לפוטרו ממעשר שני
אי' כל הדברים האלו אמורים אלא בעם הארץ
שאינו לא חשוד ולא נאמ' אבל מי שהוא חשוד
למכור תרומה לשם חולי' אסור ליקח ממנו כלל דבר
שיש בו זיקת תרומה ומעשר אפילו קרבי דגים מפני
שנותנים בהם שמן ואין אסור אלא כל שלפניו אבל
אוצרו מותר ליקח ממנו מפני שהוא מתיירא לערב
תרומה באוצרו שמא יודע הדבר ויפסיד הכל וכן
החשוד למעשר שני למוכרו לשם חולי' אין לוקחים
ממנו דבר שיש עליו זיקת מעשר וכל זה קנס מדבריה'
פירות שחזקתם מן ההפקר כגון השיתי' והרימו'
והעוזדרי' ובנות שוח ובנות שקמה והגופנים ונובלת
התמרה והם שעדיין לא הטילו שאור (ה) והנצפה
והכסבר וכיוצא בהן פטורים מן הדמאי והלוקחן מע"ה
אפי'
אדם
(יוד)