דיש לנו לחוש לכל החומרות כמ"ד שהוא מה"ת וקי"ל
בדאורייתא אין ברירה) אבל ע"ד שהוא ברשותו יכול
להתנות אפילו בודאי ולכן מי שהיה לו ק' תאנים
בביתו והוא בביהמ"ד או בשדה ומתיירא שמא
תחשך ואינו יכול לעשר בשבת אומר ב' תאנים שאני
עתיו להפריש ה"ה תרומה ועשר שאני מפריש אחריהם
מ"ר ט' שאני מפריש אחריהם מ"ש וכיון שכבר הקדים
התנאי לא הוי כמתקן בשבת וגם דאע"ג שקודם
שהפריש היא מוקצה כדין טבל כיון שהתנה מותר
לטלטלו ולמחר מפריש ואוכל ובשעה שמפריש צריך
לרחוש בשפתיו ונותן עיניו בצד זה ואוכל את השאר
(זהו לשון רמב"ם ונ"ל דכונתו לא שיהא מפריש כמו
שמפרישים בחול אלא שמפריש במחשבה ובדיבור בלחש
מצד א' והוא אוכל בצד האחר)
יד) לא ישמש חבר במשתה של ע"ה ולא בסעודתו
אא"כ היה הכל מתוקן מתחת ידו לפיכך הרואה
חבר משמש במשתה ע"ה או בסעודתו הרי הכל
בחזקת מתוקן ומעושר דכיון שהוא מאכיל לאחרים
בודאי לא יאכיל אא"כ הכל מתוקן אבל אם ראוהו
שהוא מיסב במשתה או בסעודת ע"ה אין בחזקת מתוקן
דשמא החבר סומך על התנאי' שבלבי כדלעיל
טו) כשם שצריך להתנות על מה שהוא אוכל אצל
ע"ה כך צריך להיות מתנה על בנו ואפילו היה
במקום אחר (נ"ע דמשמע החבר הוא בביתו רק שבנו
אוכל אצל ע"ה וא"כ איך התנה ויאמר מה שבשולי
הכוס וכיוצא בו כיון שבנו אינו יודע מזה א"כ יאכל
התרומה ואפשר דמיירי שיש לו דמאי בביתו או שאביו
אוכל אצל ע"ה אחר מתנה ומשייר מאכילתו כדי
אכילת שניהם) אבל א"צ להתנות על אחר חון מבנו ב) הנותן לפוגדקית מעשר את שנותן להוא
ואפילו היה עמו במשתה לפיכך בן חבר שהיה מיסב
במשתה ע"ה אין הסעודה בחזקת מעושרת שמא
אביו התנה עליו
)אין מעשרין מן הדמאי על הדמאי ואפילו הם
של אדם אחד דשמא לקח מאחד שהוא מעשר
סרק יג
נינת
(ד) (כ"כ הרמב"ם ע"ש בכ"מ וצ"ע בטור וש"ע י"ד סי' קי"ט סעיף ג' שכתב בשם הרשב"א דחמותו ופונדקיח
חכטת שער מצות הארץ פרק יג אדם יח
ואחד ממי שאינו מעשר ופשיטא משני בני אדם ולא
מן הדמאי על הודאי ואם עישר הרי זה תו"מ וחוזר
ומעשר ומוודאי על הדמאי תרומה ואסור לאכול אותה
תרימה עד שיפריש ממנה תו"מ הראיים לשיעור זה
שהפריש דשמא כבר הדמאי מתוקן ונמצא שמה שהפריש
הוא טבל מה"ת (רמב"ם פ"ה מהל' תר' ה' י"ז)
יו) (פ"י מהל' מעשר) מותר להאכיל את העניים
ואת האורחים דמאי ר"ל שיודיעם ואם רצה
לתקן יתקן גבאי צדקה גובי' סתם בכל אדם ומחלקים
סם והרוצה לתקן יתקן. ולענין ליתנו לחולה שאין בו
סנה עיי' ברמב"ם שם ובספרי נשמת אדם בהשמטות
(יח) כיון שאסור להוציא דבר שאינו מתוקן מתחת
ידו לפיכך הנושא משא של ירק וכבד עליו ורצה
להשליך ממנו על הדרך להקל ממשאו לא ישליך עד
שיעשר שמא ימצאנו ע"ה וכן הלוקח ירק מן השוק
ומשך אעפ"י שלא שקל ולא מדד ולא נתן דמים ונמלך
להחזיר לא יחזיר עד שיעשר ודוקא בדבר ששומתן
ידוע דכיון שמשך נעשה שלו ואם היה ירא שמים
בלבו מעשר ואח"כ יחזיר
אם
משגמר
נתרצה המיכר
(יט) המוציא פירות בדרך אם רוב מכניסי' לבתיהם
פטור מלעשר שמסתמא עדיי' לא נקבע ואם
רוב מכניסים למכור בשוק או שהוא ספק הרי זה
מעשרן דמאי נטלן לאכלם ונמלך להצניעם לא ישהא
אותם עד שיעשר כדי שלא יהיה תקלה לאחרים ואם
מתחלה נטלן שלא יאבדו ה"ז מותר להשהותם
אצלו עד שירצה לאכלם או לשלחם או למכרם
ואז יעשר דמאי
שנוטל ממנה משום דמורה התירא לעצמה שבשביל
שטורחת בשבילו מחלפת היפה שלו ברע שלה ודוקא
בפינדקית אבל חמותו או שכנתו אינם חשודים להחליף
שנן דרכם להטריח בשבילו (ד) וראוי להחמיר אפי'
בחמותו
אדם
בהדיא בכפתור ופרח די"מ דמתניתין דמגו דמיירי בחול