חכמת
כה) אין ישראל חייבין לטפל בתרומה ולהביאה מן
הגורן לעיר ומן המדבר לישוב אלא כהנים יוצאים
לגרנות וישראל נותנים להם חלקם שם ואם לא יצאו
הרי זה מפריש ומניחה בגורן ואם היתה חיה או בהמה
אוכלתה שם ואינה משתמרת שם מהם התקינו חכמים
שיטפל בה ויביאנה לעיר ויטול שכר הבאתה מכהן
שאם הפרישה והניחה לבהמה ולחיה ה"ז חילול השם:
כו) אסור לכהנים וללוים לסייע בבית הגרנות
כדי ליטול מתנותיהן וכל המסייען חלל קודש השם
ועליהם נאמר שחתם ברית הלוי ואסור לישראל להניחו
שיסייעהו אלא נותן להם חלקם בכבוד
כז) נתן תרומה לכהן ע"מ להחזירה יצא ידי נתינה
ואסור לעשות כן מפני שנמצא כמסייע בבית
הגרנות וכן אסור להם שיחטפו תרומות ומעשרות ואפי'
לשאול חלקן בפיהן אסור אלא נוטלין בכבוד שעל
שולחן המקום הם אוכלין ועל שולחנו הם שותים ומתנות
אלו לה' הם והוא זיכה להן שנאמר ואני נתתי לך
את משמרת תרומתי
כח) לא יתן אדם תרומה לשומר גתו ולא בכור
לשומר עדרו ולא מתנות לרועה בהמתו ואם נתן
חלל אלא א"כ נתן להם שכר שמירתן תחילה ורשאי
ישראל לומר לישראל אחר הא לך סלע זו ותן תרומה
או בכור או שאר מתנות לפלוני הכהן בן בתי או בן
אחותי וכל כיוצא בזה
כט) בד"א כשהיו הבעלים רוצים ליתן אותם לאחד
משני כהנים אלו או לאחד משני לויים אלו בחנם
ואמר לו חבירו הא לך ותן לזה אבל הבעלים שאמרו
לכהן או ללוי הא לך חלק זה בטובת הנאה הרי זה
אסור וכן אסור לעשות סחורה בתרומות אעפ"י שהוא
לוקח מכהן ומוכר לכהן
עשרה אין חולקים להם תרומה בבית הגרנות ראש השנה (ע"י גו') של שלישית אעפ"י שבא לעוכת
אעפ"י שהן אוכלים אותה אם היו טהורין או מאכילין
אותה ואלו הן החרש והשוטה והקטן כל זמן שאין בו
דעת לפרוש כפיו מפני שאין באלו דעת והטומטום
והאנדרוגינוס מפני שהן בריה בפני עצמן והעבד שמא
יראוהו העוברים בשדה ויעידו עליו שהוא כהן והערל
והטמא מפני שהן מאוסין והאשה שמא תתגרש ומפני
היחוד והנושא אשה שאינה הוגנת לו קנסו אותו שלא
יחלוק בבית הגאנות עד שיגרשנה וכולן משלחין להן ה) כיצד ליקט אתרוג בי"ד בשבט וחזר וליקט בט"ו
שער מצות הארץ פרקיאיב
אדם טו
לבתיהן וחולקין להן כשאר קדשי הגבול חוץ מן הנושא
אשה שאינה הוגנת לו והטמא והערל שאין משלחין
להן כלל
פרק יב
(רמב"ם פ"א מהל' מעשר שני) בא' בתשרי ר"ה
למעשר תבואת וקטניות וירקות ובט"ו בשבט ר"ה
למעשר אילנות לפי שגדלו ע"י גשמים של שנה שחונט
בו לפיכך הלכו אחר זמן חניטתם שהוא ט"ו בשבט
וכ"ז בין לענין דאין מעשרים ממה שגדל בשנה זו על
מה שגדל בשנה האחרת ובין לענין מעשר שני ומעשו
עני כמו שנתבאר משפטם בפ"ט ופ"י (ועיין בר"ה
דף י"ד טעם של זמנים אלו)
ב) כיצד תבואה וקטניות שהגיע לעונת המעשרור
(כמבואר ברמב"ם פ"ו מהלכות מעשר) לפני
ר"ה של שלישית אעפ"י שנגמרו ונאספו בשלישית
מפרישים מהם מעשר שני ואם לא באו לעונת
המעשרות אלא לאחר ראש השנה של שלישי' מפריש'
מהם מעשר עני וכן פירות האילן שבאו לעונת
המעשרות קודם ט"ו בשבט של שלישית אעפ"י שנגמרו
ונאספו אח"כ בסוף שנה שלישית מתעשרין
לשעבר ומפרישים מהן מע"ש וכן אם באו לעונת
המעשרות קדם ט"ו בשבט של רביעית אעפ"י שנגמרו
ונאספו ברביעית מפרישים מהם מעשר עני ואם באו
לעונת המעשרות אחר ט"ו בשבט מתעשרים להבא
ולענין חרובים עיין שם ברמב"ם פ"א ובראב"ד שם
)הירק לפי שגדל ע"י גשמי שנה שלוקטים אותן
לפיכך בשעת לקיטתו עישורו כיצד ליקט ביום
המעשרות ונגמר בשניה מפרישים ממנו מעשר עני
ואם נלקט ברביעית אעפ"י שנגמר בשלישית מפרישין
מעשר שני ואין מעשרים מזה שליקט קודם ר"ה על
מה שליקט מר"ה ואילך
ד) אתרוג שוה לאילן לענין זה שר"ה שלו הוא ט"ו
בשבט כאילן ומ"מ כיון שגדל על כל מים לפיכך
דינו כירק דאזלינן לענין מעשרות שלו אחר לקיטה
בשבט

