חכמת
)היה לו מעשר בגורן ורצה לתנו לקרובו או מיודעו
יש להפריש מחצה להם והחצי מחלקו לכל עני שיעבור
כשיעור שאמרנו
יד) בד"א שאינו רשאי ליתן לעני פחות מכדי שבעו
בשדה אבל אם היה המעשר בבית מחלקו לכל העניי'
אפילו כזית שאינו מצוה ליתן כדי שבעו אלא בשדה
שהרי אינו מוצא שם לוקח שנאמר ואכלו בשעריך ושבעו
טו) באו איש ואשה לבית נותנין לאשה תחלה ופוטרין
אותה ואח"כ נותנים לאיש. אב ובנו איש וקרובו
שני אחים שני שותפים שהיה אחד מהם עני נותן לו
האחר מעשר עני שלו
ט)שני עניים שקבלו שדה באריסות זה מפריש
מעשר עני מחלקו ונותנו לחבירו וכן חבירו מפריש
מחלקו ונותן לו
י) המקבל שדה לקצור אסור בלקט שכחה ופיאה
ומעשר עני אימתי בזמן שקבלה ממנו ליקח חלק
בכל השדה כגון שנתן לו שליש או רביעית בשכרו אבל
אם אמר לו בעל השדה שליש מה שאתה קוצר בלבד
הוא שלך או רביעי' מה שתקצור הרי זה אין לו כלום
עד שיקצור ובשעת הקציר הוא עני לפיכך מותר
בלקט שכחה ופיאה ואסור במעשר עני שאין מפרישים
מעשר עני אלא אחר שקצר והרי זכה בחלקו שקצר
יה) המוכר את שדהו קרקע ופירות והעני הרי זה
מותר בלקט כו' ומ"ע שלה והלוקח אסור בהם
אעפ"י שעדיין לא נתן דמים ואפילו לווה הדמים ולקחה
הרי זה אסור במתנות עני
מ"ע אין פורעין ממנו חוב ואין משלמין ממנו תגמולין
של רשות אבל משלמין ממנו דבר של גמ"ח של מצוה
וצריך להודיעו שהוא מ"ע כיצד כגון שגמל חבירו עמו
חסד באבלו ואח"כ אירע אבל לזה מותר כדי שלא יתבטל
לגמול חסד של מצוה ואין פודין בו שבויים שזה בלא"ה
מחוייב לעשות וכן אם פסקו בני העיר עליו צדקה
אינו משלם מן מ"ע אבל נותנין לחבר עיר בטובת הנאה
כדרך כבוד ואין מוציאין אותו מארץ לח"ל שנאמר והנחת
בשעריך ונאמר ואכלו בשעריך
כ)בערב יו"ט האחרון של פסח של רביעי' ושל שביעית
צריך לבער כל המתנות מביתו שנאמר כי תכלה
לעשר כו' ואמרת בערתי הקדש כו' וקבלו חז"ל דר"ל
אדם
שער'מצות הארץ פרק יא
רגל שכל המעשרות כלין בו וזהו פסח של רביעיתוש
שביעית דבסוכת עדיין הרבה פירות של שלישי' ושיש'
מחוברים ולא הגיעו למעשרות עד הפסח ופירות שלא
הגיעו לעונת המעשרו' בשעת הביעור אינו חייב לבערן
כא) מי שהיו פרותיו רחוקים ממנו והגיעי
הביעור ה"ז קורא שם למתנות וצריך לסיים
מקומם של התו"מ ואומר מעשר ראשון יהיה בצפו
או בדרומו וכן כלם דאם אינו מסיים מקום לא פקל
איסור טבל (עיין פ' י"א מהלכות מע"ש במל"מ שם
וכן אם כבר הפריש אלא שעדיין לא נתן לבעליה וצרי
לזכות אותן לבעליהם או למי שיזכה בהם שיתן אות
לבעליהם ויזכה להם על גבי קרקע אבל לא ע"י חליפ]
מפני שנראה כמכירה ובתו"מ כתיב בהם נתינה אבל
ע"ג קרקע הוי מתנה שיש בה חיזוק
כב) כיצד הוא הביעור נותן תרומה ות"מ לכהן ומ"
ללוי או לכהן ומ"ע לעניים ומע"ש מחללן על כס
או על פירות ומשליך החילול לים או שורף והכה]
והלוי והעני מותרים להחזיק המתנות שנתנו להםכ
זמן שירצו וא"צ לבערם
כג) אחר שמוציאין כל המעשרות בשעת הביעור
למחרתו מ"ע מה"ת להתודות כמש"כ ואמרת לפני כו'
בערתי כו' ואין מתודין אא"כ הפרישו בטהרה וכסדר
ועכשיו בעו"ה שמפרישין הכל בטומאה אין אנו יכולין
להתודות שאינו יכול לומר ולא בעדתי ממנו בטמא עד
יערה עלינו ממרום רוח טהרה (ותמיה גדולה על הש"ט
שהעתיק כל דין וידוי).
עד סוף הפרק ברמב"ם פ' י"ב מהל' תרומות
כד) אסור לכהן ליטול תרומה או שאר מתנות שלו
עד שיפרישו אותם הבעלים שנאמר ראשיתם אשר יתנו
כו' ונאמר אשר ירימו ב"י כו' עד שירימו ואח"כ יזכה בהם
ולא יטלם אחר שהורמו אלא מדעת בעלים שהרי הם
של בעלים לתנם לכל כהן שירצו שנאמר ואיש את
קדשיו לו יהיו ואם לקח שלא מדעת בעלים זכה בהם
שאין לבעלים מהם אלא טובת הנאה וטובת הנאה
אינה ממון (רמב"ם אבל התוס' כתב בחולין קל"א ד"ה
יש בו כו' דבדבר שיש בו טובת הנאה לבעלים אם
בא אחר ונטלו מוציאין מידו)
כה