חכמת
תם אתם אלו הלוים גם אתם אלו הכהנים ואם
לקחו שדה או פירות מישראל או שמכרו לישראל
גיי' לעיל פ"ז ואם הקדים הלוי ולקח מ"ר בשיבלים
מבואר דינו ברמב"ם בפ"ג מהלכות תרומות
ג) המפריש ת"ג מברך קודם שמפריש בא"י אלהינו
מ"ה אשר קב"ו להפריש תרומה. וכשמפריש מ"ר
מברך ברוך אתה כו' להפריש מעשר. ועל ת"מ מברך
להפריש תרומת מעשר. וכשמפריש מעשר שני להפריש
מ"ש. וכשמפריש מעשר עני להפריש מ"ע. ואם מפריש
כולם בזה אחר זה ואינו מפסיק בנתים מברך על כולם
ברכה אחת אקב"ו להפריש תרומות ומעשרות] רמב"ם
פ"א מהלכות מעשר וכ"כ בתוספת' פ"ג דתרומות ובש"ע
סי' של"א סעיף ע"ח לא כ' ברכה במ"ע ובלתי ספק
שהוא ט"ס] ולאחר שהפריש מצוה שיקרא שם שיאמר
ה"ז תרומה או מעשר (עיי' בתוס' תרומות פ"ג)
יד צריך להפריש כסדר תחלה ת"ג ואח"ז מ"ר
ואח"ז מעשר שני או מעשר עני ואם הקדים מעשר
לתרומה או מ"ש למעשר ראשון עובר בל"ת שנאמר
מלאתך וכו' ואעפ"כ מה שעשה עשוי
ו) כסדר הנזכר כך מפרישי' המחמירים אלא שיש
מקולים בת"ג ואינם מפרישים רק כ"ש כיון
שבזה"ז נשרף אוקמוה על דין תורה (ואע"ג דמרמב"ם
פ"ז משמע הכי מ"מ עפ"י הכלל שכתוב בחרדים בכ"מ
שכתב הרמב"ם ויש לו היינו ע"צ הדחק וה"נ כתב
ויש לו ע"ש) ונ"ל דאעפ"כ צריך ליתן לכהן שאעפ"י
שהוא כ"ש ואין בו משום גזל השבט מ"מ לא קיים
מצות נתינה שהרי מה"ת דינו בכ"ש ואעפ"כ כתיב תתן
לו וכ"כ בטור בהדיא וכ"כ רמ"א) ויש מחמירים עוד
שאפילו המ"ש לאחר הפדיון נותן הכל לעניים ומ"מ
י"ל בזה"ז אף המחמירים אינם צריכים להפריש אפי'
לכתחלה רק א' מס' כדין תרומה טמאה
אבל יש מקילים ומפרישים ע"י ערמה ולכן מפרישים
ת"ג כ"ש ואח"כ מ"ר ומ"ש הכל כנ"ל אלא שבשצת
"ע מביא ג' בני אדם אוהביו ומפקיר בפניהם כל דוקא כהן אלא אפילו בת כהן או אשת כהן שהרי
כסיו וא"כ הוא עני וחוזר וזוכה במ"ע: ואמנם אלו
נשים חושבים להשכיר דבר מועט ומפסידים הרבה
אם זוכה בו לאלתר חייב בתו"מ דכך תיקצו חז"ל
נירמאים אא"כ הוא עומד כך בהפקירו ג' ימים
כ"פוצ"ע שהרי בהדיא כתב הרמב"ם סוף פ"ה
שער מצות הארץ פרקי יא
אדם יד
מהל' מ"ע דאפילו זכה מיד פטור מתו"מ ועיין בח"מ
סי' רע"ג סעיף ט' ובסמ"ג שם) ואם יש לו חובות
אצל אנשים אחרים כיון שהפקיר כל נכסיו הרי
 זכה הלה במה שבידו ואם אח"כ תבעו הרי גוזלו
אא"כ הוא מודיע ללוה שהפקיר ושזכה בו והוא יחזיר
לתנו לו במתנה (כ"כ מהרי"ט בתשובה ח"א סימן
פ"ה וכ"כ בשל"ה דף ע"ב)
י) ואמנם בני חו"ל שמסכנים בעצמם לבא באה"ק
עליהם ודאי חוב גמור להחמיר בכל מצות התלויות
בארץ כדין המחמירים (עיין בספר חרידים ובשל"ה)
יה) דין המפריש מקצת תרומות או מעשרות מבואר
ברמב"ם פ"ג מהלכות תרומות דין ז' ופ"א מהלכות
מעשר דין ט"ו ובמל"מ פ"א מה' מתנות עניים דין
ט"ו ע"ש שמאריך בזה)
פרק י"א
(רמב"ם פי"א מהל' תרומות) התרומה ות"מ
בין טהורה בין טמאה אפילו נטמא הדגן והתירוש
כולו קודם שיפריש ת"ג חייב להפריש וליתנה לכהן
שנאמר ואני נתתי לך משמרת תרומותי ב' תרומות
א' טהורה וא' טמאה ואין נותנים אלא לכהן ואסור
לזרים בעון מיתה ובזמן הזה אף הכהנים אסורים
לאכלה שכלנו טמאי מתים וכן אסור לסוך בשמן של
תרומה ותרומת מעשר שהסיכה היא כשתיה אבל
יכול להניחה להנות ממנה דהיינו בשמן ידליק הנר
וביין יעשה זילוף בבית והתבואה יסיק תחת תבשילו
ואין צריך להניח בכלים מאוסים בכדי שלא יבא
לתקלה כיון שבזמן הזה שאין שום תרומה שהיא נאכלת
הכהנים נזהרים בהם רק שייחד מקום בפ"ע שלא יבא
זר לאכלם וזר אסור להנות ממנה הנאה של כילוי
כגון בשעת שריפה אם לא שהכהן נהנה ג"כ עמו ולאו
תרומה נאכל' לנשיהם ובנותיהם ועבדיהם והנאה
של כילוי י"א דמה"ת אסור לזרים וי"א מדרבת
(עיין מל"מ פ"ב ופ"א הל' ח"י)
ב) כהן המתארח אצל ישראל והדליק לו שמן שריפת
ועמד
