אדם
שער מצות הארץ פרקי
חכמת
והוא נקרא מעשר עני ועליו נאמר מקצה שלש שנים
תוציא כו' ובא הלוי והגת והיתום ר"ל העניים ושנת
השמיטה כולה הפחר ואין בה לא תו"מ בין הגדל בשדה
של ישראל או הגדל בשדה של גוי הכל פטור מתו"מ
(עיין בתשו' מהרי"ט ח"א סי' ב') ובחו"ל שאין בה
שמיטת קרקע מפרישין בשנת השמיטה במצרים ועמון
ומואב מ"ר ומ"ע כדי שיבואו עניי א"י ויתפרנסו מהם
ובשנער שהוא רחוקה ואין עניי א"י באים לשם מפרישין
מ"ר ומ"ש כמו רוב השנים
נמצא לפ"ז שהשנה זי תקע"ב הבע"ל הוא שמיטה
כמו שנבאר בדיני שמיטה וא"כ שנת תקע"ג וע"ד
מפרישין ת"ג מ"ר ומ"ש ותקע"ה מ"ר מ"ע ובשנת תקע"ו
וע"ז חוזר להפריש ת"ג מ"ר מ"ש ושנת תקע"ח מפריש
ת"ג מ"ר מ"ע ובשנת תקע"ט הוא שמיטה ומשנת תק"פ
חוזר על הסדר ראשון וכן לעולם יה"ר שנזכה בקיבוץ
גליות
טלאחר שהפריש המעשר ראשון המעשר הזה עדיין
נקרא טבל ואסור לכל אדם עד שיחזיר הלוי ויפריש
מזה אחד מעשרה וזה נקרא תרומת מעשר וע"ז נאמר
ואל הלוים תדבר כו' והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר
מן המעשר ונתתם לאהרן
י) המצוה לכתחילה שיתן המעשר ללוים והלוי יפריש
ת"מ ואעפ"כ יש רשות לבע"ה להפריש ת"מ וליתנה
לכהן ויתן המעשר ללוי אחר שהפריש ממנו תרומתו]
יא) ת"מ מצוה לכתחילה להפריש דבר שדרכו למדור
מודד ודבר הנשקל שוקל ודבר שאפשר למנותו
מונה היה אפשר למנותו ולשוקלו ולמודדו המונה משובח
והמודד משובח ממגו והשוקל משובח משניהם ולא יפריש
מאומד ומ"מ אם הפריש ת"מ מאומד ה"ז תרומה ובלבד
שלא יתכוי' להוסיף דה"ל מרבה במעשרות (ג) ולפ
שצריך לפרוש במדה כו' ולכך מותר לתרום אף שלא
מן המוקף ואעפי"כ ת"ח תורמים מן המוקף וכן
המעשרות בין מ"ר ומ"ש ומעשר עני צריך להפריש
במדה ובמשקל ובמנין דוקא וא"צ מן המוקף
יב) לוים וכהנים מפרישים ת"ג ומ"ר כדי להפריש
ת"מ ומעשר שני ומעשר עני ואין חילוק בינם
לבין ישראל אלא שהכהנים מפרישים מ"ר ומפרישים
ממנו תרומת מעשר ומחזיקים התרומה לעצמם וכ
הלוים מחזיקים לעצמם המ"ר שנאמר תרומו גם
אתם
בינת
פרק י
אדם
(ב) כ' מהרי"ט בתשו' ח"א סי' ה' דאסור לישראל להפריש ת"מ דהוי כתורם שאינו שלו ומתני' דדמאי פ"ה
הרוצה להפריש תרומה ות"מ כו' כ' בשם הר"ש דאתי' כר"א בן גומל או דמיירי בכהן ולוי ושכן מצא בירו' והנה
הראי' מירו' בארתי במ"א והראי' שגם הר"ש כ' דמתני' אבא אלעזר בן גומל היא ואמנם התימה על גדול כמותו
דאשתמיטתי' דברי רמב"ם בפ"ג מהל' ת' הל' י"ב וז"ל מצות ת"מ שיפריש אותו בן לוי ממעשרו כו' ויש לישראל
להפריש אותו ולתנה לכהן ויתן המעשר ללוי אחר שיפריש ממנו תרומתו וכ"כ שם הל' כ"ד הרוצה להפריש
תרומה ות"מ וכו' כ"כ בש"ע סעי' כ"ח סתם ולא חולק ומה שהק' מהרי"ט דהוא דוקא לר"א בן גומל כדאי'
בגיטין ל"א ע"ב צ"ל כמש"כ תוס' לענין מדה דע"כ לא פליגא רבנן אלא לענין לכתחלה אבל בדיעבד גם לרבנן
מודו וה"נ המצוה לכתחלה על בן לוי ואמנם על צד הדחק מותר גם לישראל וזהו שדקדק הרמב"ם בלשונו
וכ' ויש לישראל כו' ולא כ' ומותר לישראל אלא להורות דוקא עפ"י הדחק וכמש"כ בחרידים בדין הפרשת "ומ
על מה שכ' הרמב"ם ובזה"ז כו' יש לו להפריש כל שהוא ר"ל שאין זה מעיקר הדין וכ' בשם המגדול עוז כלל
גדול כ"מ שכ' רמב"ם לשון זה ויש לאדם ר"ל עפ"י הדחק ואמנם צ"ע כיון דפסק הרמב"ם בזה כראב"ג א"כ
למה לא פסק כוותי' לענין אומד ומחשבה וצ"ע
(ג) כ"כ תוס' בגיטין דף ל' ובמנחות נ"ד ובבכורות נ"ח וכ"כ הר"ש בפ"ק דתרומות ומה שכתב שם הר"ש
דמביצה מוכח דאסור מאומד היינו לכתחלה וכן מצאתי בכפתור ופרח דף ק"ו פרק כ"ד שכתב להדיא דבדיעבד
מה שעשה עשה ובזה א"ש הא דאיתא בפ"ד דדמאי שסומך על תנאי ואומר מה שאני עתיד להפריש ושם בפרק
מזגו לו את הכוס כו' דאינו אלא מאומד אלא כיון דמה"ת אפילו בודאי עכ"פ מהני בדיעבד בדמאי התי
לכתחילה לצורך