חכמת
ועל מה שבקוטעין ועל מה שבצדדים ועל מה
שבתוך התבן. התורם את היקב צריך שיכוין את לבו
לתרום על מה שבחרצנים ועל מה שבזגים. התורם
את הבור של יין צריך שיכוין את לבו לתרום על מה
שבגפת. ואם לא נתכוין אלא תרם סתם נפטר הכל
שתנאי ב"ד הוא שהתרומה על הכל ולכן התורם כלכלה
של תאנים ונמצאו תאנים בצד הכלכלה הרי אלו פטורים
מפני שבלבו לתרום על הכל
ג) ההפרשת תו"מ יש בו ב' מצות עשה [א] שיפרישנו
ותיכף כשהפריש התו"מ מותר לאכול הנשאר אעפ"י
שעדיין לא נתן לבעליהם [ב[שיתן כל אחד ואחד לבעלים
דהיינו תרומה גדולה ותרומת מעשר לכהן ומעשר ראשון
ללוי או לכהן ומעשר עני לעניים (וכן מנה רמב"ן במנין
המצות בשורש י"ב ובפרשת דרכים בדרך מצות ואף
הרמב"ם שלא מנה הנתינה למצוה בפ"ע היינו לענין
מנין תרי"ג וס"ל כיון שהוא חלק המצוה אינו עולה לחשבון
אבל לכ"ע אם אינו נותן לבעליו ביטל מ"ע) ובכל אלו
אין חילוק בין זכרים לנקיבות
רמב"ם פ"ג) סדר הפרשת' הוא כך תרומה
גדולה מן התורה אין לו שיעור דאם רוצה
עושה הכל תרומה ובלבד שישייר שם מקצת דבעינן
שיהא שיריה ניכרים כדי שתהיה זו ראשית וכן אם רוצה
אינו מפריש אלא חטה אחד דחטה אחד פוטר כל הכרי
(א) ומדרבנן ליתן ב' ממאה וסמכו על לשון תרומה
נוטריקון תרי ממאה וזהו הבינוני (ויש עין יפה אחד
מארבעים ועין רעה אחד מששים) ואם יש לו מדה
אחד או יותר מפריש לפי חשבון זה ונותן לכהן ותרומה
זו מצוה להפריש מאומד ר"ל עפ"י אומד הדעת אבל
לא במידה ובמנין ובמשקל שנאמר ונחשב וכו' ובדיעבד
אם תרם במדה כו' הרי זה תרומה וצריך התורם שיהא
בדעתו שכמה שיעלה בידו בין בפחות או ביותר ממה
פרקי
בינת
(א) (כ"כ תוס' במנחות דף ס' ע"א ד"ה מי בעינן וגיטין ד"ך אע"ג דכתיב תתן לו ל"א אין נתינה בפחות
מכזית או שוה פרוטה עיין שם בתוס' וצ"ע שהרי בחולין קל"ה בראשית הגז תנא וכמה נותן לו משקל ה'
סלעים שנא' תתן לו שיה' בו כדי מתנה וכ"כ הרמב"ם בפ"ט מהל' ביכורים והש"ע בסי' של"ג וצ"ל דזהו בדרך
אסמכתא שהרי כ' הרמב"ם בהדי' שם תחלת פ' דראשי' הגז אין לו שיעור מה"ת אח"ז מצאתי במל"מ פ"ו מהל'
מתנות עניים שמאריך בזה ע"ש)
שער מצות הארץ פרקי
אדם יג
שהוא בדעתו כן יקום שאל"כ אם יעלה בידו בפחות
משיעור שחשב הרי זה תרומה וצריך לחזור ולתרום
ולהשלי' השיעור שהיה בדעתו והתוספ' הזו יכול להפריש
במדה ובמשקל ובמנין רק שיהא מן המוקף ואם עלה
בידו יותר ממה שהיה בדעתו אינו תרומה כלל (עיי'
ברמב"ם פ"ג מהלכות תרומה הלכה ו'):
(שם הלכה ו') אין תורמין ת"ג אלא מן המוקף
ר"ל שהתרומה והדבר שהוא תורם עליו יהיה מונח
הכל לפניו י"א שהוא מה"ת שנאמר והרמות' ממנו משמע
שבסמוך לו וי"א דאינו אלא מדרבנן כדי שיוכל לשעת
היטיב כמה יתרום וא"צ שיהיה נוגעים זה בזה כיצד
פירות המפוזרין בתוך הבית או ב' מגורות שבבית אחד
וכן שקי תבואה ועיגולי דבילה וחביות של גרוגרות אם
היו בהקיפה אחד תורם מן אחד על הכל: חביות של
יין עד שלא סתם פיהם תורם מאחד על הכל משסתם
תורם מכל אחד ואחד היה מלקט גפי ירק ומניח בגינה
תורם מאחד על הכל הביא מין אחד ביניהם תורם
מכל אחד ואחד  ועיי' עוד מדינים אלו פ"ג מהלכות
תרומה) ומ"מ לצורך שבת ויו"ט כגון שיודע שיביאו
לו סל פירות ומתיירא שמא תחשך ולא יוכל לתרום
בשבת מותר לתרום מפירות טבל שיש לו בבית עליהם
(עיי' יבמות צ"ג ובמל"מ שם)
אח"ז מפריש מן הנשאר אחד מעשרה והוא נקרא
מעשר ראשון ונותנו ללוי (ואם אין שם לוי יתנו
לכהן) וע"ז נאמר כי את מעשר ב"י וכו'
אח"ז מפריש מן הנשאר אחד מעשרה והוא נקרא
מעשר שני וע"ז נאמר עשר תעשר כו' והוא לבעליו
והוא קודש וע"ז הסדר מפרישין משנה א' משמיטה
ובשניה וכן בד' וה' אבל בשלישית וששית מהשבועה
אין מפרישין מעשר שני אלא אחר שמפרישין מעשר
ראשון מפרישין אחד מעשרה הנשאר ונותנו לעניים
והו


(דייז)