חכמת
האומר לשלוחו צא תרום לי והלך לתרום ואינו
יודע אם תרם א"ל תרם אעפ"י שבא המשלח ומצא
כרי תרום אין חזקתו תרום עיי' בש"ע סעיף ל"ד
בהגהת רמ"א ובמל"מ פ"ד מה שתמה על זה) שאין
אומרים באיסורי' חזקה שליח עושה שליחותו להקל
אלא להחמיר (ר"ל באיסורי תורה דבאיסורי דרבנן
לכ"ע אמרינן חזקה כו' אפילו להקל כדאיתא בעירובין
דף ל"ב) וחושש שמא אחר תרם שלא ברשות
לפיכך האומר לחבירו צא ועשר על ידי צריך לעמוד
ולראות שמעשר בד"א שהמשלח התחיל בדבר
וביקש מהשליח לעשות שליחותו אבל אם השליח פתח
לומר שהוא רוצה לעשר על ידו אמרינן בזה חזקה
שעשה שליחותו ואין צריך לעמוד ולראות אם יעשר
אם לא יעשר (רמב"ם פ"א מהלכות מעשר הל' ח')
הא דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו
דוקא בדבר שאסור מה"ת או אפילו מדרבנן אלא
שעיקרו מה"ת כגון מעשר ירק או כל תו"מ בזמה"ז
(לרמב"ם) אבל דבר שעיקרו מדרבנן ואין לו שורש
בתורה כגון ערובי תחומין לכולי עלמא אמרינן
חזקה שליח עושה שליחותו
אפילו במקום דאמרינן חזקה דוקא בדבר שאם
לא יעשה השליח שליחותו יבא המשלח לידי
מכשול ויעשה איסור כגון שיודע השליח שצריך המשלח
לאכול ממנו היום אבל בלא"ה אמרינ' שהשליח עכ"פ
מתעצל אותו יום ואסור עד למחר ואם יודע השליח
שהמשלח הזה לא יאכל מכרי הזה ימים רבים יש לחוש
שמא מתעצל השליח ודוקא במקום דתלוי בדעת השליח
לבד לקיימו אבל אם תלוי בדעת אחרים כגון שעשאו
שליח למכור חמצו או בהמתו להפקיע מן הבכורה
לעכו"ם לא אמרי' חזקה כו' דחיישינ' שמא לא מצא
עכו"ם או שלא רצה לקנותו
אע"ג דאמרינן באומר לשלוחו צא תרום אין חזקתו
תרום דחיישינ' שמא אחר שמע ותרם זה דוקא
ת"ג אם בעה"ב רגיל לתרום כדין בעי' יפה או רעה
שדעתו לפרוש מן היפות דניחא ליה דוקא בשלוחו
לאבאחר אבל אם עשאו שליח לת"מ או למ"ר או
או מ"ע שהוא דבר קצוב והיה כל הכרי ממין
 ולא היה בו יפות ורעות ושמע אחר מעישר
כשליח וכן בכל דבר שגילה המשלח דעתו דניחא ואו)
שער מצות הארץ פרק חט
אדם יא
ליה לעשות איזה פעולה ועשאו אחר חשיב שליח
[עיי' כ"ז במל"מ פ"ד מהל' בכורות שמאריך
בזה מאוד]
)האומר לשלוחו צא ותרום בזמה"ז אעפ"י דמדינא
מותר לתרום כל שהוא אפילו הכי צריך לשאול
להמשלח כיצד נתרום דשמא הוא מן המחמירים ואם
לא שאל יתרום כמו שיודע דעתו של בעה"ב אם הוא
פזרן או כילי ולענין דיעבד עיי' ברמב"ם הלכות
תרומה הלכה ו':
יב) פירות השותפים חייב בתו"מ שנאמר מעשרותיכם
והשותפים א"צ ליטול רשות זה מזה אלא כל
התורם מהם תרומתו תרומה ואם תרם אחד וחזר
ובא השני ותרם עיי' בש"ע סעיף ל"ה:
יג) הבן והאשה אעפ"י שעוסקים בכל צרכי ביתו וכן
העבד שעושין כל מלאכתו אין תורמים רק מה שהם
אוכלים שאין אדם תורם דבר שאינו שלו שלא ברשות
אבל הבן כשאוכל עם אביו ואשה בעיסתה תורמי'
מפני דמסתמא הוא ברשות והפועלים שדורכים גתו
ודשין את תבואתו וכיוצא בהם אעפ"י שהם עוסקים
במלאכה זו אין להם רשות לתרום שלא מדעת בעה"ב
(ועיי' פרק י"ד דין ל' לענין חלה)
וד) המפריש תו"מ וניחם עליהם ה"ז נשאל לחכם
ומתיר לו כדרך שמתירים לו שאר נדרים ותחזור
להיות טבל כמו שהיתה עד שיפריש פעם אחרת
ודוקא עד שלא בא ליד כהן אבל לאחר שבא ליד כהן
אין לה התרה [ועיי' בפ"ד ה"ל י"ז בכ"מ שם] ולכן
אם נתערב תרומה מה"ת דינו כשאר איסורים ובטל
בס' ומדרבנן מב"מ צריך ק"א לבטלו ומבשא"מ סגי
בס' ואם אין שם כשיעור לבטל אזי יתיר נדרו
כדלעיל ועיי' פ' י"ד לענין חלה
פרק

דין הפרשת הו"מ ממין על חבירו
(רמב"ם פ' ה' מה"ת) מאימתי תורמין את הגורן
משיברור ברר מקצת תורמים מן הברור על שאינו
ברור המכניס שבלים לתוך ביתו לעשותם מלילות
הרי זה תורם מהם שבלים
מאימתי