חכמת
וכן לא ימכור גפתו וזגיו לאינו נאמן להוציא מהם
משקין שהמשקין היוצאין מהן חיצבין במעשרות ולא את
תבנו ללקוט ממנו תבואה שהנלקט חייב במעשרות
(פ"ב מה' מעשר הצ' ו'). (א)
)שמרי יין שנתן עליהם מים וסננן אם נאן
שלשה ומצא ארבעה מוציא מעשר מזה היתר ממקום
אחר ואינו מפריש עליו תרומה שהתורם בתחילה
בלצו על יהצל כמו שבארנו בתרומה מצא פחות ג) התורם שלא ברשות או שידד לתוך שדה חביר
מארבע אעפ"י שמצא יתר על מדתו ואעפ"י שיש
בהם טעם יין פטור
פר
דין מי שראוי לתרום
ודין השליח
(רמב"ם פ"ד מהלכות תרומות) עושה אדם
שליח להפריש לו תרומות ומעשרות שנאמר כן
תרימו גם אתם לרבות שלוחכם ואין עושים שליח
עכו"ם שנאמר גם אתם מה אתם בני ברית אף שלוחכם
בני ברית ואפילו הדרים במדינת הים יכולים לקיים
צל מצות התלוים בארץ ע"י שליח דקיי"ל שלוחו ש"א
צמותו (א) ואמנם צריך לזהור שיתן רשות להשליח
שצותן לו המעות שיהיה בידו לעשות שליח ושליח
שציח ואפילו עד אלף שלוחים ואפילו אם ימות השליח
ולא יעשה של"ח אזי היורש נכסיו או ב"ד שבאותו
עיר יעשו שליח:
ב) אמשה לא יתרומו ואם תרמו אין תרומתן תרומה
בינת
מידי דאיהו כו' היינו דוקא במילתא דאורייתא ע"ש:
שער מצותהארץ פרקזח אדם
חרש שאינו לא שומע ולא מדבר והשוטה והקט
עד שלא בא לעונת נדרים היינו פחות מבן י"ג
שנים ינכרי שתרם את של ישראל אפילו ברשות
והתורם את שאינו שלו שלא ברשות בעלים אב
החולם משלו על של אחרים הצי זה תרומה
כהן שירצה
וליקט פירות שלא ברשות כדי שיקחםותר
אם בא בעה"ב ואמר לו כלך אצל פירוח יפות 
היו שם יפות ממה שתרם תרומתו תרומה שהרי איל
מקפיד ואם לא היו שם יפות אין תרומתו תרומה
שלא אמר אלא על דרך מיחוי ואם בא בעה"ב וליקל
והוסיף בין שיש לו יפות בין אין לו יפוא
תרומתו תרומה
אמשה לא יתיומו ואם תרמו תרומתן תרומי
חרש המדבר ואינו שומע מפני שאינו שומל
הברכה והאילם ששומע ואינו מדבר והערום מפל
שאינן יכולים לברך ושיכור והסומא מפני שאינם יכולים
לכוון ולהפריש את היפה וכ"ש ת"ג שניטלת באומר
ובזמה"ז להמפרישין כל שהוא וגם שכולנו טמאים ואזיל
לאיבוד אין קפידא ומותר לשיכור וסומא לתרום ת"
לכתחילה אבל לא מעשר (עיי' בש"ע סעיף ל"ב ונ"ב)
קטן שהגיע לעונת נדרים דהיינו לאחר בן י"ב
שנים ויום אחד אם ותרם תרומתו תרומה
שרק ו"ז אם
(א) בפ"ב הל' ח' כתב הרמב"ם המקדיש פירותיו צו' ופסק דאם באו לעונת המעשרות והיינו הזמן המבואר
שם באותו פרק והיינו כשהקדיש כשהן מחוברין וכ"כ בפירוש בפ"ד דפיאה ודלא כהר"ש שם שמפרש במירא
ובפ"ג הל' כ"ה כתב במקדיש תלושין שאז תלוי בגמר מלאכתן והוא ממשנה ספ"ק דפיאה המקדיש ופודה
חייב במעשרות עד שימרח ודלא ככסף משנה שם שכתב ממשנה פרק ד' דפיאה דליתא דהתם מיירי בלקדיש במחובר
(אואע"ג דבנזיר דף י"ב איתא דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מצי לשווי' שליח עיין ברמב"ם הל' ח' פ"י
משם שהניח דברי הסמ"ג בצ"ע ואמנם מצאתי בשי' מקו' נזיר שכתב בשם הר' עזריאל וז"ל אמנם יכול
אדם לעשות שליח קידם י"ד לשחוט פסחו וכן לעשות שליח אפי' קודם גלגול שיפריש אח"כ חלתו ואע"ג
דלא איהו מצי עביד והיינו טעמא הואיל ויכול להקניתן הפסח או הקמח או הדמים ליקחם בשוק וכל שבידו
לעשות לאו מחוסר מעשה הוא עכ"ל וא"כ לא קשה מידי ומכש"כ לשיטת הפוסקים דתרומות ומעשרות
זהזה דרבנן שהרי כתב המשנה למלך בפרק ב' מהלכת ביאת מקדש סוף הלכה ה' דהא דאמרינן דכל