חכמת
עדיין לא נגמרו מלאכתם בד"א בתבואה וקטניות
וכיוצא בהם אבל העוקר שתלים שיש בהם פירות
ממקום למקום בתוך שדהו מותר שהרי לא זורע הפירות
והעוקר לפת וצנונות ושתלם במקום אחר אם נתכוין
להוסיף בגופן שיתעבו ויגדלו מותר ואם כדי שיקשו
ויקח הזדע שלהם אסור שזהו כזורע חיטים של טבל
עבר וזרע הטבל עיין דינו ברמב"ם הלכה ו':
אין מוכרים הטבל אלא לצורך ולחבר ואסור
לשלוח הטבל ואפילו חבר לחבר שמא יסמכו זה
על זה ויאכל הטבל ואין פורעים חוב מן הטבל
דהוי כמוכרו לו:
המוכר פירות לחבירו וזכר שהוא טבל ורץ אחריו
לתקנו ולא מצאו אם ידוע שאין קיימין שכבר
נאכלו או נאבדו א"צ לעשר עליהם ואם ספק שהם
קיימין צריך להוציא עליהם מעשרות מפירות אחרת
כגון שמכר לו ק' סאה מפריש י' סאה מטבל שלו וקורא
שם שיהיה מעשר וחוזר ומפריש מאלו סאה א'
לתרומת מעשיר ונותן לכהן ונ"ל שיכול למוכרו לכהן
המעשר מחזיק לעצמו דשמא נאבדו ואינו חל עליהם
שם מעשר והמע"ה ואותן תו"מ אסור לאכלן דשמא
אבדו וא"כ עדיין הם טבל ועיי' בכ"מ כיצד יעשה
(עיי' ברמב"ם וראב"ד וכ"מ ומל"מ)
הלוקח טבל משני מקומות והודיעו לו המוכרים
שהוא טבל מעשר מזה על זה
)מחליקים בתאנים וענבים של טבל (ר"ל שמשפשף
העיגול של תאנים וכיוצא בזה בתאנים וענבים
כדי להחליק פניו) ואין בזה משום מפסיד טבל ואוכל
טבל נמי אינו שהמשקה הולך לאיבוד (עיין ר"ש)
וכל שאסור לזרים לאוכלו בתרומה כגון הגרטינים
וכיוצא בהם כך אסור לאוכלו מן הטבל ומן המעשר
שלא ניטלה תרומתו וממעשר שני והקדש שלא נפדו
וכל שמותר לזרים לאוכלו בתרומה מדברים אלו כך
מותר בטבל ובמעשר שלא ניטלה תרומתו ומעשר
שני והקדש שלא נפדו
המקבל שדה מישראל נותן לו חלקו כמו שהוא
בטבלו ולכן צריך לחלוק בפניו כדי שידע שנטל
טבל אבל החוכר שדה מישראל אם נותן לו מזרע
אותה שדה א"צ רק לתרום ת"ג וניתן לו מה שקצץ לו ומוכרין השאר שעדיין לא הגיע עונתן למעשרות
ובעל השדה מעשר לעצמו אבל אם נותן לו מזרע
שער מצות הארץ פרקז
אדם
שדה אחרת או ממין אחר צריך להוציא תחלה כל
המעשרות ואח"כ נותן דאל"כ מחזי כפורע חובו
החוכר שדה מעכו"ם מעשר תחילה הכל ואח"כ
נותן לו חלקו וזהו קנס חכמים שלא יחכרו שדה ממט
כדי שיצטרך למכרה לישראל ודוקא בחוכר קנסו
שזה טוב לעכו"ם להשכיר בחכירות אבל באריסות לא
ניחא לעכו"ם להשכיר ולכן לא קנסו ואין צריך לעשר
חלקו של עכו"ם חוץ מהמקבל באריסות שדה של אבותיו
וגזלה העכו"ם דמחמת שהיא חביבה עליו יקבל מן העכו"ם
ביותר מן הראוי וישתקע בידו ולכן החמירו עוד שיעשר
ג"כ ותכבד עליו ויקחהו מן העכו"ם
ט)כהן או לוי שלקחו פירות מישראל אחר שנגמרה
מלאכתן מוציאין התו"מ מידיהם ונותנין אותם לכהנים
ולוים אחרים קנס הוא להם שלא יקפצו לגתות ולגרנות
ויקנו טבלים להפקיע מתנות אחיהם העניים ודוקא
אחר שנגמרה מלאכתן שכבר נתחייב ביד ישראל
אבל אם לקחו קודם שתגמור מלאכתם אין
מוציאין מידם
י) כהן או לוי שמכרו פירות תלושין לישראל קודם
שתגמר מלאכתן וכ"ש בעודם מחוברים הרי התו"מ
שלהם אבל אם מכרו לאחר שנגמרה מלאכתן וא"כ
היו יכולין להפריש מקודם ולעכב המתנות לעצמן וכיון
שלא עשו כן אמרינן מסתמא מכרו כל זכות שיש להם
באותה תבואה ולכן רשות להלוקח ליתן למי שירצה
)הנותן שדה זרועה לגוי בקבלה (דהיינו אריסות
שקיבל עליו למחצה או שליש או רביע) או לישראל
החשוד על המעשרות אעפ"י שלא באו עדיין לעונת
המעשרות צריך לעשר הכל ואח"כ יתנו להם חלקם
אבל אם נתנה לסתם ישראל אעפ"י שהוא עם
הארץ כיון שלא באו עדיין לעונת המעשרות א"צ
לעשר מחלקו דסמכינן בזה דרוב ע"ה מעשרים
הן אבל אם כבר באו לעונת המעשרות ואח"כ נותן
לעם הארץ באריסות צריך לעשר על חלקו כיצד
הוא עושה עומד על הגורן ונוטל ואינו חושש למה
שאכלו שאין אנו אחראין להם.
)לא ימכור אדם פירותיו משבאו לעונת המעשרות
למי שאינו נאמן על המעשרות ואם בכרו נוטלין
וכן