שער מצות הארץפרקו
אדם ט
חכמת
קביעות אסור אפי' מעט ואפי' בשדה ולכן (רמב"ם
פ"ה) השום והשחליים והחדדל ששחקן בשדה בשמן
זהו דרך קבע ואסור אפי' בשדה וכן הסיחט אשכול
לתוך הכוס ניקבע שזהו דרך קביעתו בשתיה אבל אם
סחט לתיך התמחוי שיש בו תבשיל צונן אינו ניקבע
יכן היין אעפ"י שמותר לשתות כ"ז שלא שפך לחביות
מו שביארנו בפרק ב' זהו דוקא לשתות חי אבל
אם מזגי במים חמים אפי' אינו חם כ"כ שיבשל ניקבע
ואסור (שם פ"ג) וכן מותר ליטול מן היין ונותן לקערה
לתוך תבשיל צונן ואוכל וכן סוחט זיתים על בשרו
וכן המולל מלילות של חיטים מנפח מיד ליד ואוכל וכן
מותר לקלף שעורים גרעין גרעין ואוכל דכ"ז הוא
דרך ארעי
ב) אילן תאנה או שאר אילנות שעומדות בשדה או
גינה מותר לאכול שם כמה שירצה ואפ' ך' תאינים
יאשכלות ורימונים ואבטיחים כמה שירצה וכן בירק יכול
לתלוש כל הקלח ולאכלו שם דכיין דשדה וגינה אינם
מקום קביעות למעשר מותר לאכול שם ואפי' למלא
כריסו רק שיאכלם בדרך ארעי ולא יקבע סעודתו
עליהם (ובלבוש כ' אפי' אכילת קבע ונ"ל דליתא
דאכילת קבע לעולם אסור אחר שנגמרה מלאכתו
ובירושלמי דף י' ע"ב עשה היסב בשדה טובל כו'
ע"ש וצ"ל דכוונת לבוש ר"ל אפי' אוכל הרבה כיון שאוכל
בתורת ארעי) ואם מכרם או נתנם לאחר נתבאר
בפרק הקודם
תאנים וענבים שבמוקצה מותר לאכול מהם ארעו
במקומם דשם ניכרין שלא ניגמרו מלאכתם אבל
אם נטל מן המוקצה והוליך למקום אחר (נ"ל דר"ל
לחצר או לביתו מקום שקובע שם או שהעבירן דרך
חצר בכוונה שהרי דין זה מקורו מפ"ג דמעשרות מ"א
ע"ש) לא יאכל מהם ארעי דשלא במקומם אינם
ניכרין שלא נגמרה מלאכתם שאעפ"י שלא יבשו
כל צרכם אינו ניכר כ"כ (שם פ"ג) ועיין לעיל פ"ג
סימן ח'
) כשם שמותר לאכול ארעי מפירות שלא ניגמרה
מלאכתם כך מותר להאכיל מהם לבהמה כל מה
שירצה ומפקיר קודם שיעשר ואם גמרו אעפ"י שלא
ניקבעו לא יפקיר ולא יאכיל לבהמה קבע אלא ארעי
עד שיעשר (ב) (רמב"ם שם) ונ"ל דלאחר שניקבע
אסור להאכיל לבהמה אפי' ארעי כדין טבל דכל

בינת פרקו אדם
יאם צירף חייבים וכתב הכ"מ בשם ר"י קורקוס דר"ל זה האוכל במנין חייב בצירוף אבל הממלא כרי
אוכל אפי' ע"י צירוף עוד כתב בפ"ד הלפה י"ו בנוטה לגינה ה"ז אוכל בגינה כדרכו ובנוטה לחצר אינו אוכל אלא
אחד אחד הרי להדיא דבגינה כיון דאינו קובע מותר אף ב' ב' ויותר וכן מוכח עוד להדיא שם הל' י"א בקצץ
הפועל דהו' כלוקח אסור בצירוף ובלא קצץ מצרף דאוכל כל מה שירצה אם לא ספת במלח ואם שפת במלח
מלא קובע אסור בצירוף וכן בפ"ד הלכה ט"ו בעלה לראש התאינה ממלא חיקו ואוכל וא"כ ע"כ צ"ל דמש"כ
הרמב"ם בהלכה י"ט כיצד אבילת ארעי היינו דוקא בדגן ותירוש ויצהר ע"ש שלא חשב מין אחר ובאלו
 דבגרן ויקב תלי' רחמנא ולשן כיון שקלף ב' הוי גורן וכמש"כ תוספתביצה י"ג ע"ב ד"ה ואם (ומסתברא דוקא
צקלף ב' ונתן לידו דפחות מב' לא הוי גורן ולא כתוי"ט פ"ד) וכן בסוחט אשכול לקדירה וזיתים לידו דכל
הוי כבור קטן והוי יקב אבל בשאר פירות אם אין שם דבר הקובע למעשר אוכל כמה שירצה וכ"מ דבעירובין
"ב ע"א איתא האומר צא ולקוט יתאנים מתארתי אוכל מהם ארעי וכן הוא בתוספתא דמעשרות פב
לירושלמי דף ה' א"י אוכל בדרכו אלא ע"כ דכל מקום שזכר ארעי היינו כדרשו אם לא אם חכר שם
גצירוף אסור אך צ"ע שהרי פתבת בפ"ג סי' ב' דרמב"ם לא ס"ל לחלק בין דבר שיש לו גורן וא"כ לרך
לדחוקדכלזה מיירי באוכל בבית ואף שהרמב"ם לא כתב דמיירי בבית הוא מעתיק לשון הברייתא בדרכו
כן כתב הרמב"ם בפ"ג מהלכות מעשר וסיים דמותר להאכיל לבהמה ארעי מן הטבל אפי' בתוך הבית
ונה פשטא דלישנא משמע שאפי' כבר נקבע למעשר ימותר ג"כ להאביל וכך הבין הראב"ד וצזה השי
עלין מן התוספתא רשב"א אומר יאין בהמה אוכלת אדעי בחצר זמה שכתב בכ"מ דרמב"ם לשיעתד ד"ל
דתו"מ